האורגזמה הנשית, כשהיא מתרחשת בצורה אידיאלית, היא רגע השיא של הנאה עצומה. כשאישה מגורה מינית, זרימת דם מוגברת מגיעה אל איבר המין שלה. הפות והדגדגן מתנפחים ונעשים רגישים יותר למגע, וככל שהעוררות המינית עולה – קצב הלב, לחץ הדם וקצב הנשימה עולים גם הם, יחד עם השרירים שיכולים להתעוות או להתכווץ, עד שמגיע השיא המיוחל.
נשים יכולות לחוות אורגזמה אחת או כמה אורגזמות רצופות, שמגיעות אחת אחרי השנייה. לעתים נשים מתארות את האורגזמות שלהן כנפרדות זו מזו, ולעתים כמו אדוות קטנות שבאות אחרי הגל הראשי. אני אוהבת להשוות את זה לרעידת אדמה מרכזית, שאחריה מגיעים רעשי משנה, ולפעמים גם צונאמי בדמות שפיכה נשית.
בין אורגזמה נשית לגברית
המנגנון הפיזיולוגי של האורגזמה ותחושת הסיפוק שמתלווה אליה דומים מאוד לאורגזמה שחש הגבר, אך בכל זאת ישנם כמה הבדלים. המובהק והמרהיב שבהם הוא העובדה שעבור האישה, אורגזמה לא מציינת בהכרח את נקודת הסיום של המפגש המיני. היא לא נקודה אלא פסיק, תחנת עצירה רגעית במסע חושני שיכול להימשך עוד ועוד, או עד שהגירוי כבר יהיה יותר מדי עבורה.
7 צפייה בגלריה
אורגזמה. המנגנון הפיזיולוגי של האורגזמה של האישה ותחושת הסיפוק שמתלווה אליה דומים מאוד לאורגזמה שחש הגבר, אך בכל זאת ישנם כמה הבדלים
(צילום: Shutterstock)
אולם אליה וקוץ בה, המנגנון המהמם הזה עדין ביותר. זה אומר שקל מאוד לשבש את דרכה של האישה אל השיא הנעים והאורגזמי. גם כשהגירוי הולך ומתרומם, רוטט ומתחמם, מתכנס ונבנה כמו גל מושלם, סטייה קלה בריכוז, מחשבה לא קשורה, מילה או מגע שאינם מדויקים עלולים להרוס את הקסם ולהרחיק את האישה מהשיא שכבר חשבה שמחכה לה מעבר לפינה. יש לי הרגשה שרוב הקוראות מכירות את התחושה הזאת: את כמעט שם, ממש מרגישה אותה באה, ופתאום שיט. התודעה נדדה והאורגזמה מתפוגגת ונעלמת כמו בלון שהתעופף לשמים.
לפי הספרות המחקרית, כמעט 30 אחוז מהנשים לא חוות אורגזמה, תופעה המכונה "פרה-אורגזמה". חלק מהן מעולם לא חוו אורגזמה, אחרות חוו אורגזמה אחת בחייהן, או שהן גומרות רק מאוננות אבל לא עם בן או בת הזוג
רבות מאיתנו עדיין משוכנעות שאם הן לא יקיימו יחסים עם גבר "שיודע את העבודה", הן בחיים לא יגמרו וממהרות להאשים את אי-ההגעה לאורגזמה בביצועיו של הפרטנר. אבל אורגזמה היא לא תגמול או פרס שמישהו יכול להעניק לנו אם הוא רק יהיה טוב ומיומן מספיק, ייגע בנו בצורה נעימה ומענגת ויהיה קשוב לצרכים שלנו ונדיב. לפעמים הפרטנר שלנו יעשה את כל "הדברים הנכונים" ועדיין לא נצליח לגמור.
למה?
יש עשרות סיבות שבגללן אישה מתקשה להגיע לפורקן, שכלל לא קשורות לפרטנר שלה. למשל, חוסר היכרות עם מה שנעים לה ומקדם אותה לעונג, חוסר רצון לאבד שליטה או חרדה מכך, צל של טראומה מינית שמקצר את הנשימה או יוצר דיסוציאציה, או תרופה מסוימת (לדוגמה, נוגדי חרדה או דיכאון מעמעמים את נתיב האורגזמה אצל נשים וגברים כאחד). יש אינספור סיבות שבגללן נשים מתקשות לגמור ומבקשות תשומת לב עדינה, רכות, ובעיקר את ההבנה שהמפתח לטיפול בהן נמצא אצלן ולא אצל בן הזוג.
לפי הספרות המחקרית, כמעט 30 אחוז מהנשים לא חוות אורגזמה, תופעה המכונה "פרה-אורגזמה". חלק מהן מעולם לא חוו אורגזמה, אחרות חוו אורגזמה אחת בחייהן, או שהן גומרות רק מאוננות אבל לא עם בן או בת הזוג. יש נשים שחוו פעם אורגזמות, אבל מתישהו בחייהן היכולת הזאת נעלמה. מטפלים מיניים מגדירים פרה-אורגזמה כמצב שבו התופעה הזאת נמשכת לאורך זמן ומפריעה לאישה.
7 צפייה בגלריה
עטיפת הספר גומרות בטוב הוצאת ידיעות ספרים
(צילום: הוצאת ידיעות ספרים, עיצוב: אמרי זרטל)
הבדל נוסף בין האורגזמה הנשית לגברית נעוץ במה שמכונה "נקודת האל-חזור": בניגוד לאישה, שמסוגלת לרחף בין השיאים ולשוב ולהתמסר לעונג ככל שרק תרצה, האורגזמה הגברית מתנהלת על ציר ליניארי חסר פשרות. גבר שמגיע לסף הגירוי האישי שלו יתקשה מאוד לעצור את התהליך, גם אם הגירוי הישיר ייפסק. גופו ימשיך לנוע הלאה כמו רכב שיצא משליטה, עד להתפוצצות הבלתי נמנעת.
לכן, בטיפול מיני מלמדים גברים - שמבקשים להשהות את הפורקן ולהאריך את המפגש המיני, כלומר להימנע מ"שפיכה מוקדמת" - לזהות את דרגות הגירוי המיני שהם חווים ולהתחיל לשחק בהן. דרך שלל תרגולים הגבר לומד להבחין בין שלבי העוררות המינית השונים. הוא מבין מתי הוא נמצא רק בתחילתו של הדחף, למשל בדרגה 3 או בדרגה 4, שבהן עדיין ניתן לשחק ולעלות או לרדת ולסגת, ומתי הוא כבר ניצב על ראש ההר, בדרגה 7 או אפילו בדרגה 8, שבה האורגזמה והשפיכה שמגיעה איתה נעשות לכוח כמעט בלתי נשלט.
ההנחה היא שגבר שיהיה מיומן מספיק לנוע בתוך המנעד הזה יוכל למשוך את ההנאה כרצונו, במקום להיות עבד לתשוקה הסוחפת, וכך להחזיק זמן רב יותר במעשה האהבה. כלומר, לגמור רק מתי שהוא רוצה וחפץ.
בניגוד לאישה, שמסוגלת לרחף בין השיאים ולשוב ולהתמסר לעונג ככל שרק תרצה, האורגזמה הגברית מתנהלת על ציר ליניארי חסר פשרות. גבר שמגיע לסף הגירוי האישי שלו יתקשה מאוד לעצור את התהליך, גם אם הגירוי הישיר ייפסק
כמו איבר המין של הגבר, שהוא בחוץ, בולט וגלוי, כך גם האורגזמה שלו – גלויה וברורה ומתבטאת בשפיכה של נוזל הזרע. זה אומר שקשה מאוד לזייף אותה. האורגזמה של האישה, לעומת זאת, מסתורית הרבה יותר. היא לא דרושה לתהליך ההפריה, וקשה לדעת איזה צורך היא משרתת. הרבה נשים מעידות שאין להן מושג אם הן גמרו אי-פעם; עד כדי כך הן לא מבינות את תחושת האורגזמה ולא מצליחות להבין אם הן קרובות לשיא או רחוקות ממנו.
סוד האורגזמה הנשית
האניגמה הזאת הולידה במשך שנים על שנים שלל תיאוריות ומיתוסים, שביקשו להסביר את האורגזמה הנשית. למשל, היו חוקרים שסברו שבזמן האורגזמה, צוואר הרחם מתיישר ומאפשר למאגר הזרע, שנמצא בכיפת הנרתיק, להיכנס בקלות יתרה פנימה, וכך גדלים הסיכויים להפריה. לפי תיאוריה אחרת, האורגזמה הנשית מדליקה עוד יותר את הגבר, כמו אש שמלבה אש, וכך מבטיחה שהוא ישפוך. זאת כנראה אחת התיאוריות המטופשות שהומצאו בנושא, מאחר שידוע שרוב הנשים כלל לא מגיעות לאורגזמה מחדירה. הנחה אחרת שקישרה בין האורגזמה הנשית להפריה גרסה כי לאחר שאישה מגיעה לפורקן, גופה נשטף בתחושת שלווה עמוקה, שמעודדת אותה להישאר בשכיבה. באופן הזה היא מונעת מהזרע לברוח החוצה ומשפרת את סיכויי ההפריה. בינתיים אף לא אחת מהתיאוריות הללו הוכחה כנכונה.
לאורגזמה הנשית אין ביטוי גופני מובהק. יש נשים שמשמיעות קולות ויש שגומרות בשקט. יש שמתכווצות, רועדות ומתעוותות בצורה בולטת ואגרסיבית, ויש שבקושי זזות. יש שמזיעות ויש שנותרות נקיות
בו בזמן, מחקרים חוזרים ומראים שרוב הנשים מתקשות להגיע לאורגזמה מחדירה, ואילו הריונות מתרחשים כל הזמן, בין אם האישה גמרה ובין אם לא, בין אם הזיון היה אלוהי ובין אם היה סתמי להפליא. נוסף על כך, בימינו זוגות רבים מביאים ילדים בלי שהתרחשה חדירה ובלי שנוזל הזרע נשפך בתוך גופה של האישה. תהליך ההפריה יכול להתרחש כיום תחת אורות ניאון, במעבדה שקטה וסטרילית: זירעון וביצית נפגשים להם בצלחת פטרי קטנה, וכך נוצר עובר שמושתל ברחם בתהליך מדהים של הפריה חוץ-גופית.
את המסתורין שאופף את האורגזמה הנשית משרתת העובדה שהפרטנר שלנו לא באמת יכול לדעת אם חווינו עכשיו אורגזמה, אלא אם כן אמרנו לו זאת במילים או הראינו לו זאת בגוף. אם כי גם זאת בעיה, שכן לאורגזמה הנשית אין ביטוי גופני מובהק. יש נשים שמשמיעות קולות ויש שגומרות בשקט. יש שמתכווצות, רועדות ומתעוותות בצורה בולטת ואגרסיבית, ויש שבקושי זזות. יש שמזיעות ויש שנותרות נקיות. ישנם סממנים פיזיולוגיים שיכולים לרמוז שאישה הגיעה לאורגזמה, כמו קצב לב מהיר, נשימה מואצת ואדמומיות או הסמקה בכמה איברים בגוף, כמו החזה, הצוואר והפנים. כאמור, הסימנים הללו אינם מובהקים ולא תמיד מופיעים.
אורגזמה היררכית
דרך נפוצה להגיע לאורגזמה היא מגע ממוקד, קשוב, סבלני ומשחקי בדגדגן, איבר שאין לו כל מטרה ביולוגית מלבד לענג אותנו. בדגדגן יש יותר מ-8,000 קצות עצבים תחושתיים, והוא הרבה יותר גדול, רחב ומסועף מהקפוצ'ון הקטן והבולט שכולנו יכולות לראות ולהרגיש.
במשך עשורים ניסה שיח המיניות המערבי לקטלג את האורגזמה הנשית בצורה היררכית ודירג את האורגזמות: נרתיקית בראש, משולבת ואז דגדגנית. הסולם הזה נפוץ גם היום, ופמיניסטיות רבות מבקרות אותו וטוענות שהוא חלק משיח רעיל שמבקש להקטין נשים.
איך הגענו לשיח הזה? הכול התחיל ב-1905, כשאבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, קבע שאורגזמות מהדגדגן הן אינפנטיליות וילדותיות, ואילו אורגזמות מהנרתיק הן סימן לבגרות נשית. קביעה זו פגעה בנשים לאורך דורות, כשהפכה את חוויית העונג הטבעית והנפוצה של גירוי ישיר בדגדגן למשהו שהוא כביכול לא שלם או לא מספיק טוב.
אחד המבקרים הבולטים של פרויד בתחום זה היה פרופ' אלפרד קינסי, הביולוג שייסד את תחום הסקסולוגיה. כשהתבונן בהרגלי האוננות של נשים, קינסי גילה אמת פשוטה למדי - רוב הנשים נוגעות בעצמן, לוחצות ומלטפות את עצמן מבחוץ. הן לא צריכות להחדיר אצבע או חפץ לנרתיק כדי לגמור. בכך העביר את מרכז הכובד מהנרתיק לדגדגן והראה שהדגדגן הוא-הוא לב החוויה המינית הנשית.
בשנים האחרונות חלוקת האורגזמות גדולה עוד יותר ומתפצלת בהתאם לנקודות עונג שונות, כמו אזור ה-A ואזור ה-G, שקרויות על שמות הרופאים שהגדירו אותן לראשונה, ד"ר ארנסט גרפנברג (אזור ה-G) וד"ר צ'ואה צ'י אן (אזור ה-A). במעמקי הנרתיק ובצוואר הרחם אכן מצויים אזורי עונג שונים ומטריפים, אך האמת היא שכל האורגזמות מקורן בדגדגן. אין ולא צריכה להיות היררכיה בין האורגזמות השונות, ובפועל ממש לא חשוב איך תקראי למה שאת חווה עכשיו, העיקר שנעים ומענג לך.
אורגזמה ללא מגע באיבר המין
בניגוד לאורגזמה שקורית כתוצאה ממגע ישיר באיבר המין, נשים רבות מעידות שהן חוות אורגזמות גם ממגע באיברי גוף אחרים. דוגמה נפוצה לכך היא אורגזמת פטמות. נשים מדווחות שמשחק אינטנסיבי בפטמות, בזמן שהאנרגיה המינית שלהן גבוהה, עשוי להביא אותן לחוות אורגזמה חזקה. זה נכון גם בתקופת ההיריון, כשהפטמות בולטות ומגורות.
הפעם הראשונה שבה חוויתי אורגזמה ממגע שלא כלל גירוי ישיר באיבר המין קרתה אחרי שקיבלתי ספאנק חזק ומפתיע בישבן. הייתי מגורה מאוד לפני כן, וכשהסטירה הממוקדת הזאת הגיעה, פשוט יצאה ממני שרשרת אורגזמית של רטטים.
אורגזמה יכולה להתרחש גם ללא כל מגע בגוף. בעבר לא התייחסו לכך בספרי הרפואה, אולם היום ידוע שהמקור לאורגזמה הוא המוח שלנו, כך שלעתים די לדמיין – ואנחנו שם.
כך קרה גם לי לפני שלוש שנים. השתתפתי אז בפסטיבל טנטרה שהיה עשיר מאוד בסדנאות ובתכנים. משעות הבוקר המוקדמות ועד השעות הקטנות של הלילה התקיימו סדנאות שונות. כל סדנה ארכה כשעתיים, והשתתפו בה כ-30-20 אנשים, שנהפכו בתוך זמן קצר מזרים גמורים לשותפים מרגשים למסע. למרות שכמעט כל הסדנאות עסקו במיניות ובחיבור גופני לעצמנו, לא התקיימו שם אורגיות ולא מגע מיני ישיר.
התכנים עסקו בכל מה שמרכיב את המפגש המיני בימינו: גבולות, תקשורת, עונג, מודעות גופנית והסכמה – נושאים שתמצאו גם בספר הזה. רוב הסדנאות נפתחו במדיטציות מונחות, או שילבו אותן במהלכן, ואף על פי שאני לא מחשיבה את עצמי לאדם רוחניקי במיוחד, אין לי ספק בכלל שהמדיטציות האלה פתחו משהו באינטואיציה שלי. ככל שהשעות נקפו, הרגשתי שאני מתמלאת באנרגיה רוחנית ומיסטית, או לכל הפחות מתחברת לאזורים האלה במוח שלי.
בעיצומה של גלילה אקראית בטוויטר, אולי המקום הכי אנטי-רוחני והכי מייבש חשק מיני שאפשר לדמיין, זה קרה: גלים חשמליים של אורגזמה, בלי מגע, בלי שפנטזתי על אף אחד, בלי שום טריגר ברור, מלבד אותה תנועה מינית פנימית מצטברת שהתפוצצה לי בבת אחת בתוך הגוף
ביום השני לפסטיבל, אחר הצהריים, התקיימה הרקדה בסגנון אקסטטיק דאנס באוהל הראשי. עשרות אנשים יחפים, חלקם בעיניים עצומות, התמסרו למקצבים אלקטרוניים שנעו בין טרנס רך לביטים אפריקאיים שבטיים. הדי-ג'יי ניצח על הרחבה כמו שאמאן מיומן והוביל את כולנו למסע מסחרר. מדי פעם הוא הפסיק את המוזיקה וביקש מאיתנו לשכב על הרצפה, לעצום עיניים ולנשום עמוק. "נסו לאפשר לאנרגיה המינית לזרום במעלה הגוף", הוא אמר, "והרשו לעצמכם לשחרר קולות". הוא ממש עודד אותנו להשמיע גניחות ואנחות בזמן שאנחנו נושמים.
אחרי כשעה או שעה וחצי של ריקוד אקסטטי, נשימות ואנחות, גופי התשוש אותת לי שזה מספיק. יצאתי מהאוהל הראשי ונשכבתי לנוח על שק השינה באוהל הקטן שלי. מפני שמתחם הפסטיבל היה קטן יחסית, המשכתי לשמוע את המוזיקה, האנחות והנשימות של עשרות הגברים והנשים מהאוהל הסמוך.
ואז, בעיצומה של גלילה אקראית בטוויטר, אולי המקום הכי אנטי-רוחני והכי מייבש חשק מיני שאפשר לדמיין, זה קרה: הרגליים שלי התחילו לרעוד, ואז גם הבטן הצטרפה, ופתאום החזה והפות רקדו להם בקצב משתנה. ויברציות מענגות השתלטו על גופי, גלים חשמליים של אורגזמה, בלי מגע, בלי שפנטזתי על אף אחד, בלי שום טריגר ברור, מלבד אותה תנועה מינית פנימית מצטברת שהתפוצצה לי בבת אחת בתוך הגוף.
זאת היתה הפעם הראשונה שחוויתי את מה שניתן לכנות "אורגזמה אנרגטית" - אורגזמה שקורית ללא תלות במגע עצמי או במגע של בן הזוג ונוצרת הודות לאנרגיה המינית שהצטברה בגוף.
אורגזמה בתנאי מעבדה
אולי הסיפור הזה מכווץ חלק מכן בחוסר אמונה, אולי אתן מגלגלות עכשיו את העיניים ממש-ממש חזק, עד שהאישונים שלכן עוד שנייה נתקעים, אבל אני נשבעת שזה קרה לי, ואני כמובן לא היחידה. לאחרונה החלו לבחון אורגזמה אנרגטית בכלים מדעיים, ואחת הנשים שמיישמות אותה הלכה למעשה היא רוני ארז, שמגדירה את מקצועה כ"מדריכת אורגזמות". ארז קיבלה ב-2023 תיקוף מדעי ליכולתה להביא את עצמה לאורגזמה ללא כל מגע באיבר המין, אבל זה לא איזה פיצ'ר שתמיד היה לה. הסיפור שלה מתחיל בצורה הרבה פחות מענגת.
עד גיל 48 היא עבדה כמאמנת כושר. כעשור לפני כן גילו אצלה אנדומטריוזיס, מחלה כרונית שבה, בזמן הווסת, במקום שתאי רירית הרחם יצאו מהגוף בדימום המוכר, הם נושרים בחלל הבטן, באגן ובמקומות נוספים בגוף. בתגובה לכך מופרשים ציטוקינים, שהם חומר שמעורר תהליך דלקתי. התוצאה היא כאבים, הידבקויות והצטלקויות. מדובר במצב מכאיב מאוד ולא נעים כלל, שלפחות עשרה אחוזים מהנשים סובלות ממנו, ועלול להשפיע לרעה גם על ההנאה המינית שלהן.
בריאיון שערכתי עמה ל-ynet, ארז סיפרה לי שהכאבים שחוותה כתוצאה מהאנדומטריוזיס הוציאו אותה מדעתה, עד שבתום לבטים רבים היא החליטה לעבור ניתוח לכריתת הרחם. היא עשתה זאת בגיל 44, אחרי שכבר הולידה ילדים. הניתוח עבר בהצלחה, אבל ככל הנראה פגע בתפקוד התקין של רצפת האגן, והיא החלה לסבול ממתן שתן בתכיפות גבוהה מדי.
בהמלצתה של פיזיותרפיסטית רצפת אגן, היא רכשה אביזר ביתי לתרגול עצמי של שרירי רצפת האגן. האביזר הזה נראה קצת כמו סקטבורד, ויש לעמוד עליו בפישוק קטן ולנסות להתייצב על ידי כיווץ שרירי רצפת האגן. ארז התחילה לשחק במכשיר הזה מדי יום, עד שפעם אחת, גלים מפתיעים של אורגזמה החלו להציף את גופה. "פתאום שמתי לב לדבר נורא מעניין שקורה בתוכי. חוויתי אורגזמה ואז מולטי-אורגזמה רק מעצם התנועות שעשיתי. בעצם יצרתי באופן אינטואיטיבי איזושהי תנועה, שדרכה הצלחתי להביא את עצמי לעינוג עצמי, בלי שנגעתי באיבר המין", סיפרה לי.
ארז חזרה על התנועה הזאת שוב ושוב, "עשיתי ממש 'רוורס אנג'נירינג' עד שהבנתי שעליתי פה על משהו". לבסוף הבינה שאם היא עושה תנועה של גל עם האגן בזמן שהיא עומדת על המכשיר, היא מגיעה לאורגזמה ואפילו למולטי-אורגזמה מתמשכת וארוכה.
כמה שנים אחרי כן, באביב 2023, כשהיא כבר מתורגלת ומיומנת בתנועה ואחרי שלימדה אותה נשים רבות שהגיעו אליה במיוחד לשם כך, החליטה ליצור קשר עם ג'ים פאוז, פרופסור למדעי המוח מהמחלקה לפסיכולוגיה ולמדעי החיים באוניברסיטת צ'ארלס בפראג, שחוקר כבר 40 שנה את האורגזמה הנשית.
פרופ' פאוז התלהב מאוד לחזות בעצמו בפלא המרתק. הוא הזמין את ארז אליו למעבדה כדי לעבור סדרה של שלושה ניסויים, בנוכחותם של אחות ורופא אורולוג. המטרה שלו היתה לבחון אם היא אכן פיצחה שיטה להגעה לאורגזמה ללא מגע באיבר המין. שיטה כזאת עשויה להשפיע על ענף הטיפול המיני ולעזור לנשים ברחבי העולם.[i]
מבחינה ביולוגית, עלייה ברמת ההורמון פרולקטין מספקת הוכחה ברורה לקיומה של אורגזמה נשית. כמה מחקרים רפואיים שנעשו בעבר הראו שככל שרמתו בדם גבוהה יותר, כך האורגזמה שהאישה חווה חזקה יותר. ארז עברה בדיקת דם לפני הניסוי, כדי למדוד את רמת הפרולקטין ההתחלתית אצלה. למחרת, אחרי ששוב נלקחה ממנה דגימת דם, היא החלה לבצע את שיטת הגל והגיעה לאורגזמה, וכעבור חמש דקות נכנס הצוות הרפואי לחדר הבדיקות ולקח ממנה דגימת דם. דגימה נוספת נלקחה ממנה כעבור עשר דקות.
בסך הכול, לקחו ממנה דם שלוש פעמים: לפני שנכנסה למעבדה, מיד אחרי ביצוע הטכניקה ורבע שעה אחרי התרגול. למחרת היא שבה למעבדה, לפרוטוקול דומה של מדידות. ההבדל היה שהפעם התבקשה לתרגל את שיטת הגל במשך עשר דקות.
ביום השלישי, במקום שיטת הגל, ארז התבקשה לתרגל פילאטיס במשך עשר דקות. למה? לדבריה, "בזמן התעמלות יש עלייה בדופמין. דופמין הוא המעכב של הפרולקטין. ברגע שאני עושה ספורט, הדופמין עולה והפרולקטין יורד. כך יכולתי להראות שעצם הטכניקה שלי היא שגרמה לעלייה בפרולקטין ולהגעה ודאית לאורגזמה".
תוצאות הניסוי הדהימו את פרופ' פאוז: אחרי חמש דקות של תרגול, ארז חוותה עלייה בפרולקטין, ואחרי עשר דקות כבר חוותה עלייה גדולה משמעותית בפרולקטין, שהוכיחה בבירור שהיא חוותה אורגזמה חזקה.
ארז מספרת שביום השלישי, נוסף על הפילאטיס, בדקו גם את רצפת האגן שלה בזמן ההגעה לאורגזמה באמצעות מכשיר ניטור שהוכנס לנרתיק. פרופ' פאוז ביקש לבחון אם ביכולתה להגיע לאורגזמה גם ללא הזזת רצפת האגן בשיטת הגל, באמצעות המחשבה על התנועה בלבד. "הוא אמר לי, 'חמש דקות עכשיו את לא עושה כלום. את לא עושה את התנועה, רק מדמיינת אותה', והמכשיר הראה שאין שום פעילות ברצפת האגן, אבל בכל פעם, כשרק חשבתי על התנועה, זה היה ממש כל עשר עד 15 שניות, פאק! חוויתי אורגזמה".
הניסוי האחרון הוכיח בכלים מדעיים שאפשר להגיע לאורגזמה ללא גירוי ישיר של איבר המין, ללא כיווץ ושחרור של רצפת האגן, מכוח המחשבה והדמיון בלבד. הסיפור של ארז גם מראה שבסוף לא באמת משנה באיזה אזור בגוף גירינו את עצמנו, האורגזמה מתרחשת במוח.
אילו אזורים מופעלים במוח בזמן האורגזמה?
מחקר מרתק שנעשה ב-2006 מצא שבזמן האורגזמה, אזורים מסוימים במוח סוגרים את המחשב, מפסיקים את העבודה וכמו אומרים לשאר האזורים, "לא יודעים מה אמרו, מה לא אמרו, אנחנו יצאנו בחמש".[ii] האזורים שמפסיקים לעבוד למשך זמן ההנאה המינית הם האזורים בקליפת המוח שאחראים על שליטה עצמית, על מוסר ועל שיפוט חברתי. זה אולי מסביר למה נשים רבות כל כך מתקשות להגיע לאורגזמה: קשה ומפחיד לצאת מהראש של עצמנו, לוותר על השליטה ולהפסיק לחשוב על ההשלכות.
חוקרי המיניות מאסטרס וג'ונסון כינו את התופעה הזאת "ספקטטורינג" (Spectatoring) והראו שאם אנחנו כל הזמן חושבות איך אנחנו נראות ומתנהגות בזמן המגע המיני, אנחנו רק מרחיקות את עצמנו מהחוויה המינית עצמה. ככה, אנחנו גם לא נהנות, גם לא גומרות, וכנראה גם לא נרצה לחזור שוב על החוויה הזאת, עם אותו בן זוג או בכלל.
7 צפייה בגלריה
אורגזמה. האזורים שמפסיקים לעבוד למשך זמן ההנאה המינית הם האזורים בקליפת המוח שאחראים על שליטה עצמית
(צילום: Shutterstock)
דוגמה לספקטטורינג מספקת החוקרת הישראלית פרופ' עטרת גווירץ מידן, שמנהלת את המעבדה לחקר המיניות באוניברסיטת חיפה. בסדרת מחקרים שערכה על ישראלים וישראליות שצופים בפורנו, היא גילתה שנשים שצופות בפורנו והן חרדתיות מבחינה רומנטית – כלומר, כל הזמן חוששות למקום הזוגי שלהן - חשות הרבה יותר חרדה כשהן מקיימות יחסים.[iii] הסיבה לכך היא שהדימויים הפורנוגרפיים, שכבר שגורים בראשן משעות הצפייה המרובות, גורמים להן להיות מודעות מדי לביצועים שלהן ולאופן שבו הגוף שלהן נראה ומתנהג בזמן האקט. כשהביצועים או הגוף לא תואמים את הדימויים שמוצגים בסרטים הפורנוגרפיים, הן מתקשות לשחרר שליטה ולהתמסר להנאה.
האזורים במוח שאחראים על מוסר ועל שיפוט חברתי עובדים קשה במיוחד כשנשים חוות את פרדוקס ה"קדושה-קדשה". לפי הפיצול, שהוגדר לראשונה על ידי פרויד במאה שעברה, ישנה הפרדה בין אישה "מכובדת" לבין אישה "נותנת" או "מסוכנת". את המסרים המעוותים הללו נשים הפנימו ומפנימות כבר עשרות שנים, והם נטועים עמוק בתת-המודע שלנו. לכן, יש נשים שמצליחות להגיע לאורגזמה, אך מונעות זאת מעצמן מתוך רתיעה וחשש להצטייר בצורה שלילית בראשו של בן הזוג.
הסקסולוגית גאולה פלדמן מתארת זאת בספרה "סקס-או-לוגיה":[iv] "לא אחת שמעתי מנשים פרה-אורגזמיות כי ברגע שהן חשות את האורגזמה מגיעה, הן נעצרות ואז רמות ההנאה פוחתות משמעותית. כאשר הזמנתי אותן לתאר איך נראית ונשמעת האורגזמה שלהן, עלו תיאורים כמו 'אני גונחת כמו חזיר', 'יוצאים לי קולות געייה של פרה', 'הגוף שלי מתכווץ בלי שליטה' ועוד דימויים המעידים על דחייה של האישה את האורגזמה שלה".
כדי להיפטר מהדפוסים הללו נדרשת עבודה עמוקה של שינוי דפוסי המחשבה, לצד אימון עצמי שיאפשר לנו לשים את הפוקוס שלנו על דברים אחרים במהלך המפגש המיני. למשל, עלינו ללמד את עצמנו להתרכז בתחושות שעולות בגוף בזמן האקט עצמו, במקום להתאבסס על ההשלכות המדומיינות של המעשים שלנו.
האורגזמה הלא מהנה
ידוע גם כי השליטה שלנו על האורגזמה חלקית בלבד. כלומר, לפעמים היא מתרחשת בצורה רצונית, למשל כשאת חותרת להגיע אליה ומיישמת מגע מיני שלמדת שיכול לאפשר לך הגעה לפורקן, אך לעתים היא בלתי רצונית ודומה יותר לרפלקס. הגוף אמנם מגיע לפורקן, אבל בו-זמנית התודעה או הנפש מנותקת.
השליטה החלקית הזאת יכולה לקרות גם עם רטיבות. אני יכולה לחוש מגורה מינית ואפילו להירטב מתכנים או ממפגשים שאינם מגרים אותי מבחינה תודעתית, ואפילו מגעילים או מביכים אותי בזמנים רגילים. להבדיל, אני יכולה להרגיש מגורה מאוד, ועדיין הפות שלי תישאר יבשה. זה גם יכול לקרות בגלל שינויים הורמונליים, חומרים משני תודעה כמו מריחואנה ואלכוהול, או תסמיני גיל המעבר.
זמן קצר אחרי שנפרדתי מהחבר הראשון שלי חוויתי לראשונה בחיי אורגזמה לא רצונית, שבמהלכה הנפש שלי כמו התנתקה מהגוף והסתכלה עליו מלמעלה. בגלל שידעתי רק גבר אחד, הייתי סקרנית לחקור ולהתנסות במיניות עם גברים אחרים. בין היתר נפגשתי עם ידיד, שעבד אז בחנות סקס והיה גבר מאוד מיני, שנהג להשוויץ שהוא "מאסטר לתענוגות". "אני סקס מדהים", הוא חזר והתגאה, וסקרנותי התעוררה מיד.
שכבנו רק פעם אחת, כי הייתי חייבת לדעת מה כל כך מדהים בו, ואכן גמרתי. גופי רעד, התפתל והתכווץ, רק שאני, ובכן, לא באמת הייתי שם. לראשונה בחיי חוויתי פיצול מוזר בין הגוף לנפש. בזמן שגופי גנח, התפתל ורעד, נִשמתי התרחקה ועמדה מנגד, כמו צופה שותקת ביציע התיאטרון, מתבוננת בהצגה שהיא לא לוקחת בה חלק. זה היה טכני, קר ונטול אינטימיות, הוכחה חיה לכך שגוף מסוגל לרעוד מעונג, גם כשהנפש עצמה מתנתקת.
אני זוכרת את מבטו המרפרף, את עיניו שלא התעכבו עלי כמעט לרגע. לאורך כל האקט הרגשתי ניכור, למרות שהיינו ידידים והוא לא היה גבר זר שהרגע פגשתי בבר. לא היתה שם תשוקה הדדית, לא היה ריקוד של שני גופים בוערים המבקשים להתלכד לאחד.
החוויה הזאת לימדה אותי שאני לא מהנשים שמסוגלות ליהנות מהרפתקאות חד-פעמיות. אני זקוקה למבט, לנשימה שמסונכרנת עם שלי, לאינטימיות שמבוססת על רכות, על הקשבה ועל נוכחות. אני כמהה לעונג שלא מתפצל בין הגוף לנפש, לעיניים שמביטות בי ולתחושת שותפות.
הזיכרון הזה מספק דוגמה לעוד מופע של האורגזמה הנשית: היא עשויה להגיע מתוך אינטימיות עמוקה, להתגנב לגוף בודד או להתפוצץ, והמון פעמים היא מתמוססת ונעלמת כאילו מעולם לא היתה. אין לה צורה אחת. היא לא "נכונה" או "שגויה", "ילדותית" או "מלאה". לרוב היא מתרחשת הודות לגירוי ישיר בדגדגן, אבל מקורה במוח ועל כן היא יכולה להתרחש באיברים נוספים בגופנו. ואם יש משהו שלמדתי לאורך השנים, זה שאין דרך אחת לחוות אותה. רק להרפות שליטה, לשחרר ציפייה וליהנות מהדרך.
