אנחנו רגילים לחשוב על עצמנו, באופן מוצדק למדי, כמטרה העיקרית לטילים ולכטב"מים האיראנים. אבל כשאלו החלו להאיר את שמי דובאי ומדינות המפרץ במלחמה הנוכחית, הרשת הוצפה בסרטונים של משפיענים מערביים, שמצאו את עצמם הופכים לכתבי שטח. אך ככל שימי המלחמה חלפו, קרה דבר מוזר. הסרטונים החלו להיעלם כמעט בן לילה.
פגיעת כטב"ם בבניין בדובאי
הלחימה נמשכת, הסרטונים משתנים
ביום הראשון למלחמה פרסם וויל ביילי, משפיען כושר בריטי עם כ-130 אלף עוקבים באינסטגרם, סרטון ממועדון חוף בעיר. "הפגיעה הייתה במרחק מטרים מאיתנו במלון פיירמונט. תראו את זה", אמר למצלמה, כשמאחוריו נראו ענני עשן מתמרים מבניין סמוך.
ביילי, שעבר להתגורר בדובאי רק בחודש פברואר האחרון, המשיך לפרסם סרטונים גם בימים שלאחר מכן ואף העניק ראיונות לתקשורת המערבית. באחד מהם, לרדיו הבריטי LBC, הסביר למה הוא נשמע לחוץ כל כך. "הבעיה היא שיש הרבה אנשים שלא לוקחים את זה ברצינות", אמר.
אבל ככל שהימים עברו, קרה משהו מוזר. הטילים המשיכו להגיע, אבל הסרטונים של ביילי הפסיקו כמעט לחלוטין. מכמה סרטונים ביום, לשתיקה של שבוע שלם, ועד לסרטון שלו עולה על מטוס לעזוב את האמירויות.
במקביל, חלק מהמשפיענים באזור, שגם הם העלו בתחילת המלחמה סרטונים מהיירוטים והנפילות בעיר, החלו להעלות פוסטים נלהבים שבהם הם מודים לממשלת איחוד האמירויות ולצבא האמירתי.
כמובן שהשינוי הזה לא נעלם מעיני הגולשים ברשתות, שהחלו להרים גבה מטאפורית על הסיפור. רבים החלו אף לרשום בתגובות כי הם חושדים שמדובר בצנזורה של הממשלה באיחוד האמירויות.
חיים טובים, אבל עם כללים ברורים
כדי להבין את הלך הרוח באמירויות בימים אלו כפי שזה משתקף ברשתות החברתיות, צריך להסתכל מעט אחורה. בשלושת העשורים האחרונים, דובאי בנתה לעצמה מוניטין של מקלט מס נוצץ ושטוף שמש עם שפע הזדמנויות עסקיות, מה שהוביל לכך שכ-90% מהאוכלוסייה בה זרה.
במקביל, ויזות נדיבות שאינן דורשות חסות ממעסיק הפכו אותה בשנים האחרונות ליעד פופולרי במיוחד עבור יוצרי תוכן ומשפיענים עצמאיים המחפשים חיים יוקרתיים ונוחים, אותם ניתן לשדר לקהל העוקבים שלהם ולהתפרנס מכך.
כך, עבור תושבים מערביים מבוססים החיים בדובאי ובאבו דאבי, החיים יכולים להיות נוחים מאוד, כל עוד הם מוכנים לקבל כמה כללים של משטר סמכותני - דיוקנאות של השייח'ים המייסדים והשליטים הנוכחיים של המדינה מעטרים מבנים רבים; הומוסקסואליות היא עבירה חמורה שעונשה מוות; ואלכוהול אמנם מותר, אבל אבוי אם תיתפסו שיכורים בציבור.
במילים אחרות - האמירויות נחשבת למדינה קשוחה אך בטוחה, או לפחות כך היה עד שהמלחמה התחילה. רק כדי לסבר את האוזן - לפי הנתונים הרשמיים, עד כה שיגרה איראן יותר מאלף טילים וכטב"מים לעבר שכנתה במפרץ. וגם אם רובם מיורטים, החרדה והלחץ של התושבים, שמרביתם לא רגילים לאירועים מהסוג הזה, ברורים.
עוד טרם המלחמה, התקשורת המסורתית באמירויות הייתה תחת פיקוח הדוק של הממשלה, אך כעת גם אזרחים רגילים, כולל משפיעני רשת, נמצאים תחת העין המחמירה של הרשויות.
לאחר פרוץ המלחמה לפני כשבועיים, הודיעו הרשויות במדינה כי כל מי שישתף מידע שגוי, או אפילו תוכן שעלול "לעורר פאניקה בקרב הציבור", עלול לעמוד לדין. בפועל המשמעות פשוטה: רק מידע שאושר רשמית נחשב בטוח לפרסום.
והתוצאה כאמור נראית היטב ברשת. סרטונים שתיעדו את התקיפות כמעט נעלמו, ובמקומם מופיעים יותר ויותר סרטונים פטריוטיים. גם התקשורת הממלכתית נאלצה ליישר קו - בדיווח על פתיחתו המחודשת של מלון "פיירמונט" היוקרתי בדובאי נטען כי המלון נסגר בעקבות שריפה שפרצה בו, מבלי לציין שזו נגרמה עקב פגיעת כטב"ם.
נזק תדמיתי למדינות המפרץ
איחוד האמירויות אינה המדינה היחידה במפרץ שמגבילה פרסומים ברשתות הנוגעים למלחמה מול איראן. בקטאר השכנה, שגם היא יעד לתקיפות איראניות, עצרה המשטרה מעל 300 בני אדם בחשד ל"צילום והפצת סרטונים, הפצת שמועות ופרסום מידע מטעה" הקשור למלחמה. בכווית הרחיקו לכת עוד יותר ואסרו לחלוטין על פרסום כל מידע הקשור ללחימה.
עד כה נהרגו שלושה בני אדם באיחוד האמירויות בעקבות התקיפות האיראניות, ומעל 100 נפצעו. ולצד האבדות, גם המוניטין של המדינה כמקלט בטוח נפגע. "אם דובאי כבר לא נתפסת כבטוחה, זו בעיה עצומה", אמר לחדשות ABC אזרח אוסטרלי שעזב את העיר. לדבריו, "דובאי נשענת על תיירות, נדל"ן ותעופה. בלי תחושת ביטחון, שלושת התחומים האלה בסכנה, וכך גם הכלכלה".
