סטיב ג'ובס מתהפך בקברו: "אנחנו לא יודעים לבנות מחשב נייד ב-500 דולר שהוא לא חתיכת זבל; ה-DNA שלנו לא יאפשר לנו לשלוח מוצר כזה ללקוח", אמר באוקטובר 2008, שלוש שנים לפני מותו, בציטוט שהפך לאחד המזוהים ביותר אתו ועם אפל. "יש לקוחות שאנחנו בוחרים לא לשרת".
ג'ובס, ובכן, צדק: מחשב ב-500 דולר עוד לא ראינו מבית אפל, אבל ב-600 (ויש גם דגם ב-700) כן; החל מן השבוע שעבר בעולם, ומהשבוע גם בישראל. מקבוק "ניאו", הלהיט החדש של החברה, מסתמן כבר כמכשיר שרואים אחת לעשור, כזה שמשנה שוק שלם.
ומה שמפתיע, שלא מדובר במוצר חדשני במיוחד, כמו למשל משקפי הוויז'ן פרו (Vision Pro), או כזה עם טכנולוגיה שומטת לסתות; מדובר בהיפך המוחלט - מחשב שאין בו שום רכיב או טכנולוגיה שלא ראינו כבר. ובכל זאת, הוא מחולל פאניקה של ממש בתעשיית מחשבי ה-PC.
אחרי כמה ימי שימוש אינטנסיביים עם המקבוק ניאו, שקיבלנו באדיבות רשת iDigital, הנה השורה התחתונה: ההייפ מוצדק ואפילו עולה על כל הציפיות. הניאו, לטעמנו, הוא המוצר המבריק ביותר בקשת המוצרים של אפל כיום.
עוד לפני הכניסה לפרטים הטכניים - כן, מדובר במה שמקובל לכנות כ"מחשב כניסה", כזה שאפל לא העלתה על דעתה לייצר עד כה: מחשב המיועד למשימות בסיסיות שבשבילן, בינינו, רובנו בעיקר זקוקים למחשב - גלישה באינטרנט, שימוש בתוכנות "אופיס", כתיבה ומשלוח מיילים, צפייה ביוטיוב, שיחות וידיאו בזום וכדומה. והוא עושה את זה מצוין; בסטייל, משקל נמוך (1.2 ק"ג), ועם מערכת ההפעלה, הגימור והעיצוב המעולים של אפל.
אז מה הקאץ'?
ברור שכדי להגיע למחיר הזה אפל נדרשה לפשרות. למשל, שבבי המקבוק של אפל בשנים האחרונות הם מסדרת ה-M, אבל את המקבוק ניאו מריץ שבב של סמארטפון, ליתר דיוק ה-A18 Pro, שפועם כיום בשני דגמי אייפון של השנה שעברה - אייפון 16 פרו ופרו מקס.
פשרה? ובכן, לא ממש: ה-A18 pro מקביל בעוצמתו לשבב M1, ובמבחני ליבה בודדת שנעשו לו הוא אפילו חזק יותר ומתקרב לשבב ה-M3. באייפון פרו אפשר כבר, בזכותו, לערוך סרטונים באיכות 4K למשל.
אז למה לא בחרה כבר אפל בשבב ה-A19 pro, הטרי יותר? ההנחה הרווחת בתעשייה היא, שהשימוש בשבב שכבר נמצא בייצור המוני למעלה משנה זול משמעותית עבורה משימוש בשבב החדש והיקר יותר. לפי ההיגיון השיווקי הזה, בשנה הבאה אנחנו צפויים לראות את דגם הניאו הבא עם A19 pro, שגם יתמוך ב-12 גיגה RAM.
פשרה-לכאורה אחרת היא נפח זיכרון ה-RAM, שבשני דגמי הניאו הנוכחיים לא עובר את ה-8 גיגה-בייט/שעה. בעולמות ה-PC זה נשמע מופרך: אין היום מחשב מודרני סביר שיסתפק בזה. אבל בעולמות המק, פיתוח החומרה והתוכנה מתבצעים במקביל, והשימוש בזיכרון העבודה יעיל בהרבה: כשהוא מסתיים, מתחיל שימוש חכם ב"קבצי החלפה" - כלומר בכונן ה-SSD עצמו, והביצועים תלויים במידה רבה דווקא במהירותו.
איך המחשב עובד בפועל?
עם לא מעט חששות, העמסנו על הדפדפן 20 לשוניות; פתחנו כמה גיליונות "אקסל" תפוחים; סרטון יוטיוב על מסך מלא; וואטסאפ; שלושה מסמכי וורד; ואפילו שני משחקי קז'ואל בסיסיים מהספרייה החינמית בחנות האפליקציות.
האפליקציות נפתחו במהירות מרשימה, המעבר ביניהן היה חלק ומהיר, ובאופן כללי לא נתקלנו בשום בעיה, קטיעה, האטה או עצירה בעבודה השוטפת על המחשב. בשביל המשתמש הממוצע, ואפילו סטודנט שנדרש לעבוד עם קבצים מרובים, זה יותר ממספיק.
עוד פשרות: משטח המגע בניאו הוא מכני, זאת במקום המשטח עם המשוב ההפטי, הרגיש יותר, שאפל משלבת במחשבי המקבוק בשנים האחרונות. זה אומר הפעלת כוח גדולה יותר בלחיצה, אבל מצד שני זה לא פוגם ברגישות ובדיוק המשטח.
חסר גם חיישן תאורת סביבה למסך ה-Liquid Retina המצוין, שידאג להציג את הצבעים הנכונים בכל מצב, אבל הרזולוציה (2408 על 1506 פיקסל) והבהירות (500 ניט) כפולים משל הרבה מחשבים ניידים בטווח המחירים הזה.
ויתור אחר מורגש בשקעים לחיבורים חיצוניים: שניים בלבד, שניהם בתצורת USB-C ומשמשים גם כשקע טעינה, אבל מיושנים ואיטיים - אחד מסוג 3.0 USB ואחד USB 2.0; איזה הוא מה? תצטרכו לנסות. על כל פנים, כדי לחבר את המחשב למסך גדול, או אפילו כדי לחבר דונגל USB סטנדרטי של עכבר תזדקקו למתאמים.
אף שמקשיו הם אותם מקשי הכרית הרכים, השקטים, שתוכלו למצוא גם במקבוק פרו, בניאו הם לא כוללים תאורת רקע, מה שיקשה אולי על הקלדה לא-עיוורת בחושך. למעשה, זו אחת מהתכונות שמשתמשים כמעט ולא מודעים לקיומה, חוץ מהרגעים הבודדים שבהם הם באמת צריכים אותה. ועוד: רק הדגם היקר יותר, שאותו בדקנו, מגיע גם עם כפתור Touch ID לזיהוי טביעות אצבע במקום סתם כפתור כיבוי.
הסולל של הניאו - ליתיום-יון - דומה יותר לסוללת סמארטפון מאשר לסוללת הליתיום-פולימר של המקבוק הרגיל. היא זולה וקטנה יותר, אבל מתאימה לשבב כמו כפפה ליד. באתר Tom's Guide התקשו להאמין לאורך החיים שלה - טוב בהרבה מכל המחשבים הניידים הזולים באותו טווח מחיר. אנחנו נדרשנו להטעין את המכשיר מחדש רק אחרי יומיים של ניסויים אינטנסיביים. ועוד יתרון: המטען (20 ואט, מצורף בערכה) הוא מטען סמארטפון קל וסטנדרטי.
גם מצלמת הרשת המובנית (והבלתי נראית) ורמקולי הסטריאו הצדדיים לא כוללים אמנם את חידושי השנתיים האחרונות בתחום, אבל הם באיכות ממוצעת-פלוס. באיכות הבנייה אין פשרות: מארז אלומיניום מלא, שמרגיש יוקרתי ועמיד.
זהו המחשב הנייד הקלאסי לתלמידים, לסטודנטים, לכותבים, אפילו למתכנתים שמעדיפים לכתוב קוד על מק אבל לא מתכוונים להריץ עליו מודלי שפה מורכבים. ברור שעורכי סרטים מקצועיים, מקצועני פוטושופ וכמובן גיימרים יזדקקו למחשב חזק יותר, אם כי היוטיובר אנדרו צ'אי, הידוע בזכות מבחני הביצועים שלו, הריץ עליו בהצלחה גם משחקים תובעניים המותאמים ל-macOS. "מקבוק ניאו", אגב, לא לוקח את עצמו ברצינות מוגזמת: הוא משווק בארבע אפשרויות צבע שובבות: ורוד, צהוב-ירקרק, כסוף וכחול כהה.
אז מה נבקש לשנה הבאה בניאו? יותר זיכרון RAM, חיישן תאורת סביבה ואם אפשר גם מסך מגע. יותר מזה אנחנו לא צריכים. מחירו של הניאו עומד בארץ על כ-2,500 שקלים לגרסת ה-256 גיגה-בייט ו-2,990 לגרסת ה-512 גיגה-בייט המתקדמת מעט יותר.
