לא סתם אומרים Once you go Mac, you never go back (ברגע שעוברים למק, לא חוזרים לאחור, ד"ג). החוויה הראשונה שלי עם מחשב המקבוק אייר הייתה אי שם בשנת 2019, כשהמחשבים הניידים של אפל עוד השתמשו בשבבים של אינטל, וטרם המעבר הדרמטי לשבבי ה-M מתוצרת החברה.
היו אלו הימים שלפני מגפת הקורונה. התקבלתי ללימודים בחו"ל וחיפשתי מחשב נייד אמין, עם אחריות גלובלית, שאוכל לקחת איתי ללימודים בראש שקט. עם פרוץ הקורונה, כל התוכניות השתנו. המקבוק שלי, שנועד במקור להיות מחשב ללימודים ולכתיבת עבודות, הפך למחשב עבודה במשרה מלאה. זאת בזמן שכולנו היינו ספונים בבית ורק התחלנו להכיר את המונח "עבודה מרחוק".
עברתי איתו הכל – חיבורים מרחוק מלאי תקלות, כתבות, עריכות, פגישות זום ארוכות מדי, ואפילו כמה ניסיונות עריכת וידאו. הוא תמיד היה טוב – לא מדהים ביכולות שלו או מהיר במיוחד ביחס למחשבי ווינדוס, אבל גם לא מקרטע ולגמרי מספק את הצרכים של המשתמש הממוצע. נשארתי איתו כי הוא היה נוח ויפה, ובעיקר כי גיליתי להפתעתי שמערכת ההפעלה MacOS נוחה לי הרבה יותר מווינדוס.
ואז הגיע שבב ה-M
את גודל האירוע במעבר של מחשבי המק לשבבי ה-M מתוצרת אפל הבנתי רק כשעברתי לפני קצת יותר משנה למקבוק אייר עם שבב ה-M3 (הדור השלישי של המעבדים). פתאום, כל מה שחשבתי שהכרחי במחשב נייד – רעש והאטה בעת עבודה מאומצת, התחממות, סוללה שנגמרת מהר יותר ממגש פיצה ביום הולדת - נעלם כלא היה.
פתאום, כל מה שחשבתי שהכרחי במחשב נייד – רעש והאטה בעת עבודה מאומצת, התחממות, סוללה שנגמרת מהר יותר ממגש פיצה ביום הולדת - נעלם כלא היה
המחשב עלה במהירות, הריץ אפליקציות כבדות בו זמנית בלי "לחרוק", נשאר שקט לחלוטין גם בעריכה של קבצים כבדים, וגולת הכותרת – הסוללה, שהחזיקה מהבוקר עד שעות הערב בלי למצמץ בעבודה אינטנסיבית, ואפילו יומיים-שלושה אם היה מדובר בעבודה רגילה. זה שינוי שאי אפשר לחזור ממנו לאחור.
גם במבחני ביצועים אפשר לראות עד כמה הדרמה של המעבר לשבבי ה-M הייתה אמיתית: בהשוואה למקבוק אייר 2019 שעוד הגיע עם מעבד אינטל, ה-M1 הציע שיפור של כ-35% בביצועים חד-ליבתיים (משימות יום יומיות ופשוטות) וכמעט פי 2.5 בביצועים מרובי ליבות (משימות כבדות ומורכבות יותר).
מאז, כל דור הוסיף עוד שכבת שיפור – ה-M2 היה מהיר יותר בכ-20% בממוצע, ה-M3 דחף קדימה עם קפיצה של כ-30–40%, וכעת ה-M4 מוסיף עוד כ-40% בעבודה חד-ליבתית וכ-30–50% בריבוי ליבות. המשמעות בפועל: לא רק שהמחשב מגיב מהר יותר כמעט בכל פעולה, אלא שגם תחת עומס כבד כמו פתיחת עשרות טאבים, רינדור וידאו או עבודה עם כמה מסכים, הוא שומר על שקט מוחלט וביצועים עקביים, בלי לקרטע.
בעיטה לכל התעשייה
ובכלל, התברר שהמעבר למעבדי ה-M וזניחת המעבדים של אינטל היה מהלך שלא רק סייע לאפל להוציא מחשבים ניידים טובים יותר, אלא גם נתן בעיטה לכל התעשייה. ענקיות שבבים כמו אינטל ו-AMD התקדמו מאז למעבדים יעילים וחסכוניים יותר, ואלו הפכו את מחשבי הווינדוס למפלצות עבודה של ממש.
המקבוק אייר M4 אמנם ממשיך להוביל בקטגוריית המחשבים הדקים והקלים – אבל כאמור העולם לא עמד במקום. בשנה האחרונה ראינו קאמבק מרשים מצד מחשבי הווינדוס, בעיקר כאלה שמבוססים על שבבי ARM חדשים כמו Snapdragon X Elite של קוואלקום, שמציעים תוצאות דומות בביצועי המעבד, ועם יתרון בתחום הגרפיקה וה-AI (שלצערנו נכון לכתיבת שורות אלו, כמעט ולא קיים במוצרי אפל באופן שבו הצרכן מרגיש אותו). אלו מצליחים לאתגר את אפל בכל הקשור לעיצוב, זמן סוללה, פיצ'רים חכמים, ובמקרים מסוימים גם במחיר.
אבל היתרון של אפל עדיין ברור: אחידות החוויה, התיאום המלא בין חומרה לתוכנה, והתוצאה הסופית שמרגישה פשוט "מהודקת" יותר. בנוסף, macOS, גם אם לא מושלמת, עדיין נחשבת בעיני רבים למערכת הפעלה יציבה, נקייה ונוחה יותר מווינדוס – כל עוד התוכנות שחשובות לכם אכן קיימות בה, וכל עוד אתם לא מחפשים מחשב נייד לגיימינג.
5 צפייה בגלריה
מתוך כנס המפתחים WWDC 2025. תאהבו את זה או לא - לדעתנו מערכת ההפעלה של אפל נקייה ונוחה יותר מווינדוס
(אפל)
לא מהפכה, אבל גם לא אמורה להיות
ולעיקר - אחרי כמה חודשים של שימוש אינטנסיבי במקבוק אייר M4 , שהפך למחשב העבודה המרכזי שלי, אני יכולה להגיד שלא מדובר במהפכה או בצעד ענק קדימה לעומת ה-M3 – אבל מצד שני, גם לא מצופה שיהיה כזה במעבר מדור לדור, בטח במחשב נייד. זו גם הסיבה שאני לא מתעכבת הפעם על פרטים טכניים, אלא בעיקר עוסקת בחווית המשתמש.
כאמור, ה-M4 לא מציג קפיצה דרמטית בנתונים לעומת ה-M3. למעשה, המשתמש הממוצע כנראה בכלל לא ירגיש את ההבדל. אז איפה הוא כן מורגש? ברגע שמריצים עליו אפליקציות כבדות ודורשים ממנו להגיע לקצה שלו. פה הוא כבר מרגיש חזק יותר מקודמו.
אבל הבשורה האמיתית היא המעבר ל-16 ג'יגה-בייט זיכרון כסטנדרט, או במילים אחרות: סוף סוף אפל זנחה את הביזיון של ה-8 ג'יגה-בייט. וזה לא רק עניין של נתונים על הנייר – מדובר בשדרוג משמעותי שחשוב עבור סטודנטים, עיתונאים, אנשי קריאייטיב, מפתחים בתחילת דרכם, יוצרי תוכן ובכלל כל מי שמתנהל עם כמות גדולה של קבצים ומידע.
עוד מציג ה-M4 שדרוג קטן, אך משמעותי, של תמיכה בשני מסכים חיצוניים במקביל למסך המחשב, כל עוד הוא נשאר במצב פתוח (אלא אם הוא מחובר לחשמל). עבור מי שעובד עם כמה מסכים – זו תוספת מתבקשת שהייתה מאוד חסרה בדגמים הקודמים.
אבל הדבר הכי חשוב שקורה כאן הוא דווקא מה שלא השתנה: אין מאוורר. כן, גם עם M4 , המחשב הזה ממשיך לפעול ללא שום רכיב קירור אקטיבי. עם זאת, לא משנה כמה דברים פתוחים אצלכם במקביל, כמה זמן אתם עובדים, או עד כמה הטמפרטורות של הקיץ הישראלי עולות – הוא פשוט נשאר שקט להפליא.
אז למי הוא מתאים?
עם כל המחמאות, חשוב להגיד ביושר: המקבוק אייר M4 הוא לא מחשב מושלם, ויש כמה מגבלות שחוזרות על עצמן גם בדור הזה. ראשית, מבחר החיבורים עדיין דל במיוחד – שני חיבורי USB C בלבד, מה שאומר שכמעט כל משתמש רציני יצטרך לרכוש מתאם. שנית, השדרוג לזיכרון או נפח אחסון גבוה יותר עולה ביוקר, לעיתים תוספת של מאות שקלים על מפרט שצריך היה להיות בסיסי.
גם התמיכה בשני מסכים חיצוניים עדיין מוגבלת – כן, יש התקדמות לעומת ה-M3, אבל המגבלה שהמחשב חייב להישאר פתוח כדי לתמוך בפונקציה הזו בפועל תגרום לתסכול ללא מעט משתמשים. ובאופן כללי, אם אתם לא בתוך האקוסיסטם של אפל, חלק מהפיצ'רים ירגישו לכם כנראה חסרי משמעות – מה שמצמצם את הערך הכולל של החוויה.
בסיכומו של דבר, זהו לא מחשב נייד שמתאים לכולם. אם יש לכם מקבוק אייר M3, חבל על הכסף שלכם, כי בגדול לא תרגישו בהבדל (למעט הזיכרון שגדל והתמיכה בשני המסכים כאמור). צריכים "סוס עבודה" עם מעבד גרפי חזק? לכו על המקבוק פרו.
גם לאלו שכבולים (בין אם מרצונם ובין אם לא, אנחנו לא שופטים) לאקוסיסטם של ווינדוס, המחשב הזה כנראה לא יהיה שובר השוויון שיגרום לכם לעבור לאפל. אבל לכל השאר - זהו מחשב נייד מצוין שקל להמליץ עליו, בטח במחיר התחלתי שנע סביב ה-4,200 שקלים (מה שהופך אותו לדגם המשתלם ביותר של אפל).
