התעשייה הצבאית רשמה לאחרונה פרק חדש ודרמטי בחזית המזרח-אירופית: נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, הכריז כי כוחותיו הצליחו לראשונה בתולדות הלחימה מול רוסיה לכבוש מוצב אויב באמצעות מערכות בלתי מאוישות בלבד.
במילים אחרות - צבא אוקראינה הצליח לכבוש מוצב ללא חיל רגלים וללא לוחם אנושי אחד שדורך על הקרקע ומסכן את חייו. רחפנים ורובוטים קרקעיים זיהו את המטרה, צלחו את ההגנה של הרוסים וכבשו את העמדה מבלי שהכוח ספג ולו נפגע אחד.
התיעוד שפרסם זלנסקי: כטב"מים אוקראיניים מתפוצצים על מטוס, מסוק וספינה
האלתור האוקראיני מול הרגולציה האמריקנית
במרכז המתקפה ההיסטורית הזו עומדת UFORCE, חברת סטארט-אפ טכנולוגית ביטחונית אוקראינית-בריטית, שמיזגה תחתיה תשע חברות מקומיות. מאז הפלישה הרוסית ב-2022 ביצעה החברה למעלה מ-150 אלף משימות קרביות באוויר, בים וביבשה, והפכה לאחרונה ליוניקורן הביטחוני הראשון של אוקראינה, עם שווי שוק החוצה את רף מיליארד הדולרים.
היעדים של צבא אוקראינה לטווח הקצר שאפתניים: החלפת עד 30% מכוח האדם באזורי החזית הקשים ביותר בטכנולוגיה אוטונומית, כאשר היעד הסופי הוא ש-100% מהלוגיסטיקה בקו החזית תתבצע על ידי מערכות רובוטיות.
בשביל להשיג את המטרה הזו, כבר במחצית הראשונה של השנה הצבא האוקראיני מתכנן לרכוש כ-25 אלף רובוטים קרקעיים (UGV), כמות המכפילה את הרכש של השנה החולפת כולה.
אולם, בעוד אוקראינה מציגה מודל של חדשנות מהירה וזולה, מומחי אסטרטגיה וביטחון ברחבי העולם מתריעים מפני פרדוקס עמוק: ארצות הברית, מעצמת הביטחון הגדולה בתבל, אינה מסוגלת לאמץ את הגישה הזו.
הסיבה לכך אינה נעוצה במחסור בתקציב או במהנדסים, אלא במכשולים משפטיים, חוזיים וטכנולוגיים, המוכרים מעולם האזרחי כ"הזכות לתקן" (Right to Repair). באוקראינה, היתרון המכריע מושג בזכות קיצור הזמן שבין הלחימה בשטח, ההתאמה הטכנית והפריסה מחדש.
מפעילי רובוטים ורחפנים בחזית מנהלים מעבדות תיקון עצמאיות, מחזיקים מלאי רכיבים ומפתחים פתרונות תוכנה וחומרה מאולתרים או פורצים קוד בזמן אמת כדי להתמודד עם לוחמה אלקטרונית.
יתרה מכך, יחידות של הצבא האוקראיני פועלות באופן עצמאי גם בבחירת הציוד והרכש שלו - כל זאת דרך פלפטפורמה אחודה שמדמה אתר סחר - סוג של אמזון לאפסנאים.
לעומת זאת, בארה"ב, החברות הביטחוניות הגדולות שומרות על מונופול ועל הקניין הרוחני של מערכות הדיאגנוסטיקה, הקוד והתוכנה של כלי הנשק והמערכות שלהן. חייל אמריקאי בשטח אינו מורשה, ואף אינו מסוגל טכנולוגית, לבצע שינויים או תיקונים עצמאיים בציוד מבלי להפר חוזים או לפגוע בתקני בטיחות מחמירים.
אובססיה זו להגנת פטנטים מאטה את מחזורי ההתאמה הנדרשים בלחימה בעצימות גבוהה, ומותירה את צבאות המערב פגיעים ואיטיים מול שדה קרב דינמי שבו אורך החיים של גרסת תוכנה נמדד לעיתים בשבועות בודדים.
בין סין לישראל
הניגוד חריף עוד יותר כשמביטים על המתרחש בזירות אחרות בעולם, ובייחוד בסין. הדוקטרינה הצבאית של בייג'ינג נעה במהירות לעבר אסטרטגיה של "מסה רוויה ואלגוריתמית". סין הציגה השנה את מערכת נחילי הכטב"מים "אטלס", המסוגלת לשגר 96 רחפנים בתוך שלוש שניות בלבד, תחת פיקוח של מפעיל אנושי יחיד.
הרחפנים מתקשרים ביניהם ברשת מבוזרת (Mesh), מחלקים תפקידי סיור, הטעיה ותקיפה באופן עצמאי לחלוטין, ומנטרלים מערכות הגנה אווירית באמצעות שחיקה כלכלית: רחפן של 3,000 דולר שמאלץ את האויב לבזבז טיל מיירט מערבי יקר של מאות אלפי דולרים.
בנוסף, הסינים מסבים מאות מטוסי קרב מיושנים משנות ה-60 לכטב"מי התאבדות מהירים ומתכלים, שנועדו להטעות ולרוקן את סוללות טילי הקרקע-אוויר של היריב כבר בגל התקיפה הראשון.
את פתרון האמצע, שמגשר בין הנוקשות המערבית לצורך בגמישות מבצעית קיצונית, ניתן למצוא דווקא בתעשייה הביטחונית הישראלית. חברות מקומיות, ובראשן אלביט ויצרניות טכנולוגיה רובוטית נוספות, השכילו לפתח רובוטים קרקעיים אוטונומיים מתקדמים (כמו ה-Rook וה-Probot המבצעיים) המבוססים מראש על ארכיטקטורה מודולרית של "קופסאות".
מבנה זה מאפשר החלפה מהירה של רכיבים, שדרוגי חומרה ותוכנה והתאמות ייעודיות בשטח ללא צורך במעורבות מעבדות היצרן המקוריות. המודל הישראלי מוכיח כי ניתן לשמור על סטנדרטים צבאיים קפדניים ובו-בזמן להעניק לכוחות הלוחמים את החופש הטכנולוגי הקריטי לשרידותם בשטח.
מבחינה היסטורית, עולם הלחימה חווה כעת את מה שמכונה "המהפכה החדשה" (RMA). אם בעבר עוצמה צבאית נמדדה בפלטפורמות חומרה כבדות, נדירות ויקרות שנבנו במשך עשורים, כמו טנקים ממוגנים או מטוסי קרב חמקנים, הרי שכיום המשקל עובר למערכות מוגדרות-תוכנה ומבוססות בינה מלאכותית, המתעדכנות ומתאפסות בתוך שבועות.
המושג "מסה מדויקת וזולה" משנה לחלוטין את הכלכלה הפוליטית והאסטרטגית של העימותים המודרניים. עידן הלחימה הבלתי מאוישת אינו עוד תחזית רחוקה בכנסים ביטחוניים, אלא שורה אקטיבית וקריטית במאזני המדינות והחברות המשפיעות בעולם.
