בשבועות האחרונים, ולמרות הפסקת האש, מצאו את עצמם שוב תושבי גוש דן, חיפה ושאר המדינה, במציאות דיגיטלית אלטרנטיבית. עבור אפליקציות הניווט, המשלוחים ואפילו אפליקציות ההיכרויות, תל אביב הפכה לעמאן, חיפה לביירות (או ללב הים - תלוי באיזה חלק של הכרמל אתם נמצאים) וירושלים מוקמה בלב קהיר.
מה שהחל כשיבוש נקודתי באזורי העימות בצפון ובדרום, הפך בתקופה האחרונה לשגרה מתסכלת עבור מיליוני ישראלים. אך מעבר לאי-הנוחות של שליח אבוד או טעות בחישוב המסלול ב"וויז", מדובר באחד הקרבות המרתקים והמורכבים ביותר שמתנהלים בשכבת הספקטרום של המזרח התיכון.
לא שיבושים מקריים
השיבושים היזומים של צה"ל (ושל צבאות נוספים) אינם מקריים. זוהי לוחמה אלקטרונית התקפית והגנתית שנועדה לשבש את יכולות הניווט של כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) וטילים מדויקים המבוססים על מערכות לוויין.
הטכניקה המרכזית בשימוש היא Spoofing (זיוף) - החדרת אותות מזויפים למקלטי ה-GPS הגורמים למכשיר "להאמין" שהוא נמצא במיקום אחר לחלוטין, בניגוד ל-Jamming (חסימה), שפשוט מונע קליטת אות ומשבית את השירות.
הרעיון הוא להעמיס על מקלטי ה-GPS אותות חזקים יותר מאלה שמתקבלים מהלוויינים, מה שמבלבל את האפליקציות והשירותים שעושים שימוש במיקום. מצד שני הם גם מבלבלים את רחפני הנפץ והטילים - אז יש יתרון.
עם זאת, חיזבאללה התחיל בחודשים האחרונים להצטייד ברחפני נפץ שכבר לא מסתמכים על GPS לניווט למטרה אלא מנווטים ידנית דרך חיבור סיב אופטי - כבל דקיק - באורך של ק"מ רבים. זו טקטיקה שפותחה באוקראינה בשנים האחרונות כדי להתמודד עם שיבושי הניווט שהפכו לקבועים כמעט באזור.
מבט אל שמי אירופה, ובמיוחד באזור הים הבלטי והגבול עם רוסיה, מגלה שגם שם סובלים משיבושים דומים על בסיס יומי מאז החלה המלחמה באוקראינה. מוסקבה עושה שימוש נרחב בלוחמה אלקטרונית כדי להגן על נכסיה, מה שגורם למטוסים אזרחיים של חברות כמו לופטהנזה ופינאייר לדווח על אובדן אות GPS למשך שעות.
גם בסין, באזורים אסטרטגיים בים סין הדרומי, מדווחים כלי שיט על "מעגלי רפאים" במיקומם הדיגיטלי - עדות לשימוש סיני בטכנולוגיות דומות להסתרת פעילות ימית.
לא רק מערכות GPS
כשאנחנו מדברים על GPS, אנחנו בדרך כלל מתכוונים למערכת האמריקאית (Global Positioning System), אך השוק העולמי מציע היום חלופות שונות, בהן מערכת Galileo (האיחוד האירופי), נחשבת למדויקת יותר לשימושים אזרחיים וכוללת שכבות הצפנה שאמורות להקשות על זיוף אותות, אם כי גם היא אינה חסינה לחלוטין.
עוד קיימת כיום מערכת בשם GLONASS (רוסיה), שהיא המקבילה ל-GPS. אמנם היא סובלת לעיתים מבעיות תחזוקה, אך כן מהווה גיבוי קריטי עבור כוחות צבא במזרח אירופה. מערכת נוספת היא BeiDou (סין). זוהי המערכת השאפתנית ביותר כיום, המציעה יכולות תקשורת דו-כיוונית ותפוצה רחבה במכשירים המיוצרים במזרח.
בשנים האחרונות עובדים בארה"ב על שדרוג יכולות לווייני ה-GPS כדי להביא אותם לעידן המודרני. אבל למרות שעובדים על זה כבר שנים - ישנם לא מעט עיכובים. בישראל, רוב המכשירים החכמים משלבים אותות ממספר מערכות במקביל (Multi-GNSS). עם זאת, כאשר צה"ל מפעיל שיבוש רחב היקף, הוא לרוב פוגע בכלל התדרים האזרחיים, מה שמותיר את הסמארטפון שלנו חסר אונים.
ההיסטוריה של ה-GPS היא סיפור של שליטה צבאית שהשתחררה לציבור בטפטופים. המערכת פותחה על ידי משרד ההגנה האמריקאי בשנות ה-70, ועד שנת 2000, הממשל האמריקאי החיל מדיניות שנקראה Selective Availability (זמינות סלקטיבית). המשמעות הייתה שהצבא קיבל דיוק של סנטימטרים, בעוד שהאזרחים קיבלו אות משובש בכוונה ברמה של 100 מטרים.
רק בהחלטת הנשיא קלינטון הופסק השיבוש היזום, מה שפתח את הדלת למהפכת הניווט שאנו מכירים כיום. האירוניה ההיסטורית היא שכעת, בשל אילוצים ביטחוניים, אנחנו חוזרים דורות אחורה לימים שבהם המיקום שלנו בתוך המרחב הפיזי היה נתון לשיקול דעתו של גורם צבאי.
מה הלאה?
בעוד שהשיבושים נמשכים, טכנולוגיות חדשות מנסות לגשר על הפער. חברות ישראליות ובינלאומיות מפתחות כיום מערכות ניווט אינרציאליות (המבוססות על חיישני תנועה פנימיים ללא צורך בלוויין) וניווט מבוסס ראייה ממוחשבת.
אבל עד שאלו יהפכו לסטנדרט בסמארטפונים שלנו, נראה שנצטרך להמשיך להסביר לאפליקציית הניווט שאנחנו באמת בתל אביב, ולא בביירות. פנינו לתגובה לדובר צה"ל, שסירב להתייחס לנושא מפאת ביטחון מידע.
