גם שעות ארוכות אחרי השתלטות המארינס על ספינת המטען TOUSKA, ששטה תחת דגל איראן, לא ברור עדיין אם הייתה אחת מספינות "צי הצללים" שמפעילים האיראנים בעשור האחרון, כמעט באין מפריע, ולמרות החרם הכלכלי הבינלאומי המוטל עליהם.
ההשתלטות האמריקנית על הספינה האיראנית TOUSKA
כבר מתחילת המלחמה מדווחים מומחי מודיעין ימי ואנליסטים במערב על "היעלמותן של ספינות" במפרץ. מדובר בספינות הקשורות לאיראן, רובן מכליות, שחלקן הצליחו "לעקוף" את המצור שהטיל הצי האמריקאי על הנמלים האיראניים במיצר הורמוז, ולחצות את התעלה.
שידור מידע שגוי
בחברות המעקב המתמחות בנושא מסבירים, כי אלו הן ספינות המסתירות את זהותן ומיקומן האמיתי באמצעים טכנולוגיים. לפי מישל בוקמן, אנליסטית בחברת הניתוח הימית "ווינדווארד AI" (Windward AI), השיטה היא שידור מידע שגוי דרך מערכת הזיהוי האוטומטית הבינלאומית.
המערכת מחייבת כל כלי שיט בעולם לחשוף נתוני מעקב, כולל שם הספינה ומספר הזיהוי שלה, וכן מהירות, כיוון ומסלול - אבל ניתן לעקוף אותה. כך, למשל, ספינה יכולה "לדווח" כאילו היא טוענת בנמל בערב הסעודית, בעוד שלמעשה היא טוענת באיראן.
לא רק במלחמה - גם בימים של שיגרה הזיהוי חשוב, כיוון שמכליות שאינן משדרות את מיקומן המדויק עלולות להתנגש בספינות אחרות או לעלות על שרטון - מה שמגביר את הסיכונים לדליפות נפט ולאסונות סביבתיים.
חברות הניתוח הימי פיתחו עם השנים טכנולוגיות משלהן כדי לאתר את "ספינות הצללים" הללו; "ווינדווארד AI" ודומותיה מגלה אותן בשלל דרכים, ומספקות בשוטף את המידע עליהן לחברות ביטוח ימיות, סוחרי נפט ומוסדות פיננסיים נוספים, שהם בעלי אינטרסים במאות הספינות שעוברות במיצר הורמוז מדי חודש.
סביר שאת עבודת המודיעין שיודעות לעשות חברות הניתוח הימי האזרחיות - הצי האמריקאי, אולי גם חיל הים הישראלי, יודעים לעשות לפחות כמותן.
תופעה מוכרת במיצר
לפי בוקמן, שעוקבת אחר משלוחים ימיים ברחבי העולם כבר 30 שנה, התופעה אינה יוצאת דופן במיצר הורמוז. האיראנים עושים שימוש כבר עשור ב"צי צללים" של ספינות, המפירות את הסנקציות הבינלאומיות באמצעות הובלת נפט גולמי מאיראן. הן מכבות מדי פעם את משדריהן.
השידור המחייב הסטנדרטי כולל את שם הספינה, מיקומה, מסלולים ומספרי IMO (ארגון הימאות הבינלאומי). מזהי IMO הייחודיים, שהם בני שבע ספרות, מאפשרים לעקוב אחר ההיסטוריה הימית של ספינות לאורך כל שנות פעילותן.
שיבוש ו"זיוף" אותות המשדרים הללו, בין אם בהפרעה לאותות הלוויין שהם משגרים, או ביצירה מכוונת של אותות שגויים כדי לגרום לספינות "להופיע" במקום שבו הן לא נמצאות - אינו חידוש, אבל המספרים יוצאי דופן: מתברר שבשלב מסוים החודש, יותר ממחצית מהספינות במיצר "נעלמו".
כדי "לפצח" את הזהות האמיתית של הספינות וכדי ללמוד מתי והיכן נפט וסחורות אחרות נכנסים ויוצאים מהמיצר, בחברת "טאנקר טראקרס" (Tanker Trackers), למשל, מסתמכים על תמונות לוויין ממקורות מסחריים וציבוריים.
אבל באפריל האחרון הגבילו חברות הלוויינים האמריקאיות תמונות ברזולוציה גבוהה של האזור, וסמיר מדני, מייסד שותף בחברה, סיפר למגזין Wired, כי "אנחנו מחזירים לפעולה את כל מקורות המידע הישנים שלנו ומעדכנים אותם".
ב"ווינדווארד" מסתמכים על מקורות נוספים, כמו תמונות אלקטרו-אופטיות, שצולמו בעזרת חיישני אור אלקטרוניים ואינפרא-אדום ורדארים, וכן בקליטת אותות בתדרי רדיו המשמשים להעברת נתונים אלחוטית (בלוטות', WiFi ו-GPS).
אלו, בסנכרון עם מסדי נתונים הכוללים מידע על רישום הספינות ואפילו "אותות נוכחות אנושית" המגיעים ממכשירי סלולר ניידים שמפעילים אנשים על הספינות, מאפשרים גם הם ליצור תמונה טובה על "ספינות הצללים".
לפעמים מסתמכים גם על חקירות מיושנות. "ווינדווארד" עשויה לזהות ספינה בזכות שנים של מעקב אחריה. בחודש שעבר בוקמן השתמשה, לדבריה, בנתונים היסטוריים ובגיאומטריה פשוטה כדי לגלות מסלול חדש שבו משתמשות מכליות נפט תחת סנקציות כדי לשוט לנמלים באישור איראני בלתי חוקי.
עם זאת, יכולות הגילוי מוגבלת. לדברי בוקמן, "כשמדובר באיראן, לא ניתן להשיג 100 אחוז; הספינות האלה משתמשות בכל פרקטיקה מטעה אפשרית". הצי האמריקאי נעזר באכיפת המצור ב-16 ספינות מלחמה המשייטות באזור, כולל 11 משחתות שרובן ממוקמות בים הערבי, וכן ברחפני סיור, במטוסי מודיעין ובמטוסי סיור.
לפי נתוני "ווינדווארד AI", יותר מ-800 כלי שיט נמצאים כיום במפרץ הפרסי. מדני טוען, כי שני שלישים מתנועת המכליות העוברת בימים רגילים במיצר הורמוז היא של כלי שיט עם "היסטוריה של הפרת סנקציות". לפי נתוני סנטקום, מתחילת המצור האמריקנים הורו ל-25 כלי שיט לשוב על דרכם.
