חברת החלל של מייסד אמזון ג'ף בזוס, בלו אוריג'ין (Blue Origin), הציגה אתמול (ד') טכנולוגיה הפותרת את אחד האתגרים הגדולים ביותר בתחום האנרגיה בחלל: מערכת המפיקה אנרגיית חשמל מאבק ירח - חומר אבקתי דק מגרגרי חצץ וסלעים, המכונה רגולית (Regolith) - המכסה את פני השטח של הירח בשכבה עבה.
האלכימאי הכחול
המערכת, שהוצגה בכנס re:Invent של חטיבת הענן באמזון, מכונה "האלכימאי הכחול". היא שואבת את אבק הירח ומפיקה ממנו את החום העצום הנדרש כדי שישמש כמקור אנרגיה, ותוכננה כולה באמצעות בינה מלאכותית בשיתוף הסטארט-אפ האמריקאי איסטארי (Istari).
בלו אוריג'ין - שהחזון של מייסדה ג'ף בזוס הוא מיליוני אנשים שחיים ועובדים בחלל כדי להציל את כדור הארץ – טוענת כי באמצעות פריצת הדרך הדרמטית שהשיגה, הצליחה לפצח את בעיית ייצור האנרגיה בחלל: במקום לייצא מקורות אנרגיה מכדור הארץ בעלויות עצומות, לייצר שם, מהחומר הנפוץ ביותר בירח ובמאדים, את האנרגיה הדרושה.
אבק הירח, שנוצר כנראה מפגיעות מטאוריטים מסיביות, נחשב בדרך כלל לסיוט הנדסי, שמתכנני רכבים ומכשירים לחלל מתקשים להתמודד אתו: הוא חד מאוד, נדבק לכל דבר בגלל חשמל סטטי, ושוחק ציוד מכני במהירות.
מצד שני, ניתן להפיק ממנו משאבים חשובים כמו סיליקון, ברזל ואלומיניום, ואפשר להשתמש בו גם כחומר גלם לתדלוק טילים, לייצור מבנים, ואף להפקת חמצן. בגלל התכונות הייחודיות הללו והפוטנציאל שלהן, הוא נמצא כבר שנים במרכזם של מחקרים רבים.
פיתוח שובר שוויון
לפי בלו אוריג'ין, הפיצוח נעשה בתהליך שנקרא "אלקטרוליזה של רגולית מותכת": ב"אלכימאי הכחול" לוקחים את אבק הירח (החברה השתמשה ככל הנראה רק בסימולציה שלו) ומחממים לטמפרטורה אדירה של 1,600 מעלות צלזיוס באמצעות כור ייעודי.
דרך החומר המותך מעבירים זרם חשמלי, שגורם לפירוק כימי, המפריד את החמצן מהמתכות. כתוצאה מהתהליך מקבלים ברזל, אלומיניום, והחשוב מכל - סיליקון ב"דרגת טוהר" של כמעט 100%, שהיא קריטית לייצור תאים סולאריים יעילים שמייצרים חשמל.
אבל בלו אוריג'ין לא עצרה שם. החברה גילתה, כי תוצרי הלוואי של התהליך יכולים לשמש לייצור זכוכית שתגן על התאים הסולאריים הללו, ותאפשר להם לשרוד את סביבת הירח הקשה יותר מעשר שנים. תוצר לוואי נוסף בתהליך הוא חמצן, בדיוק מה שאסטרונאוטים צריכים כדי לנשום ומה שטילים צריכים כדי להמריא.
לטענת החברה מדובר בפיתוח דרמטי ושובר שוויון: עד היום, הקמת בסיס על הירח הייתה תלויה בשרשרת אספקה יקרה מכדור הארץ; כדי להקים שם תחנת כוח סולארית היה צורך למעשה לשגר אותה בחלקים ולהרכיבה מחדש על הירח.
לעומת זאת, הטכנולוגיה החדשה מאפשרת להגיע לירח רק עם ציוד הייצור, ושם פשוט "לקצור" את האנרגיה מהאדמה. בנוסף, התהליך של בלו אוריג'ין הוא "ירוק" לחלוטין (אפס פליטות פחמן), מכיוון שאין שימוש בכימיקלים רעילים או במים, שלא קיימים על הירח.
ותודה לבינה המלאכותית
לפיתוח המהפכני הייתה שותפה חברת איסטארי, שלמעשה חלקה בהכרזה הוא קריטי ומהפכני לא פחות מהטכנולוגיה עצמה. איסטארי, שהוקמה על ידי ד"ר ויל רופר, לשעבר בכיר בחיל האוויר האמריקאי, ואחד המשקיעים בה הוא מנכ"ל גוגל לשעבר אריק שמידט - סיפקה לבלו אוריג'ין פלטפורמה, שבה ה-AI לא רק שימש כ"עוזר" למהנדסים, אלא ביצע את התכנון ההנדסי המלא של המכשיר מאפס, תוך עמידה במגבלות פיזיקליות מחמירות כדי למנוע טעויות ("הזיות") שמאפיינות מודלים של AI.
איסטארי מתמחה ביצירת "תאומים דיגיטליים" וסימולציות מושלמות, והיא איפשרה לבלו אוריג'ן לבחון מיליוני וריאציות וירטואליות של ה"אלכימאי הכחול" עוד לפני שנעשה שימוש בבורג אחד.
לפי המנכ"ל רופר, בראיון שנתן ל-CNBC, האתגר הגדול היה לייצר לבינה המלאכותית "גבולות" נוקשים, ולספק לה מרחב תכנון נקי מ"הזיות" וטעויות. לדבריו, "זה הופך את ה'אלכימאי הכחול' לאחד המכשירים הבטוחים ביותר שיוצרו אי פעם בהיסטוריה של התעופה והחלל".
אחד המכשולים שעמדו בפני המהנדסים, למשל, מכונה "הלילה הירחי": כיוון שהלילה על הירח נמשך 14 ימים שלנו, הטמפרטורות שם צונחות במהלכם למינוס 170 מעלות, וסוללות רגילות קופאות ומתרוקנות. חלליות מוגבלות על ידי "לילות הירח" מאז תקופת אפולו, ונאלצות במהלכם להיכנס למעין תרדמת, או להסתמך על סוללות כבדות יותר ויותר.
המערכת שתוכננה על ידי איסטארי מצליחה לעשות שימוש באבק הירח גם כסוללה תרמית: האבק משמש כמסה השומרת חום ואנרגיה בצורה יעילה, מה שמאפשר למערכות לשרוד ולפעול במהלך כל הלילה הירחי ללא צורך בסוללות ליתיום כבדות ויקרות מכדור הארץ.
מבחינת בלו אוריג'ין מדובר בהצהרת כוונות, במיוחד לאור התחרות העזה בינה לבין SpaceX של אלון מאסק על הבכורה בכיבוש החלל. היא מאותתת שהיא מוכנה לשלב הבא - זה שבו אנחנו מפסיקים להיות תיירים שבאים עם סנדוויצ'ים מהבית, ומתחילים להיות תושבים שיודעים לנצל את משאבי הטבע המקומי.
כך או כך, ההשלכות הרחבות יותר חורגות הרבה מעבר למשימות הירח. אם הבינה המלאכותית תוכל לתכנן מערכות חומרה מורכבות באופן אמין תוך שמירה על תקני בטיחות מחמירים, היא עשויה להאיץ פיתוחים בתעשיות התעופה והחלל, הביטחון ותעשיות קריטיות נוספות, שבהן טעות אחת עלולה להיות קטסטרופלית.
