חצי שנה חלפה מאז נכנס לתוקפו החוק התקדימי באוסטרליה, האוסר על קטינים מתחת לגיל 16 להחזיק בחשבונות ברשתות חברתיות. בעוד שהכותרות ברחבי העולם מיהרו להכריז על כישלון מהדהד והילדים עצמם מודים בגלוי כי דבר לא השתנה, מחקר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי הבריטי BMJ מעניק כעת משנה תוקף מדעי למציאות בשטח: האיסור פשוט לא עובד.
הילדים לא מוותרים על הרשתות החברתיות
צוות החוקרים, מאוניברסיטת ניוקאסל, עקב אחר מאות מתבגרים בגילי 12 עד 16 בשתי נקודות זמן - רגע לפני כניסת החוק לתוקף בדצמבר 2025 ושלושה חודשים לאחר מכן. הממצאים היו חד-משמעיים: למעלה מ-85% מהקטינים מתחת לגיל המותר המשיכו להשתמש בפלטפורמות חסומות כמו טיקטוק, X (טוויטר לשעבר), פייסבוק ואינסטגרם, רובם המכריע דרך החשבונות האישיים שלהם.
שני שלישים מהם נתקלו אמנם במנגנוני אימות גיל, אך הצהירו כי השיטה הנפוצה ביותר לעקיפתם הייתה פשוט דיווח שקרי על תאריך הלידה. נתונים אלו מיישרים קו עם דוחות רשמיים של נציבות הבטיחות ברשת באוסטרליה (eSafety), שהראו כי כ-70% מהילדים שמרו על פרופילים פעילים גם תחת המשטר המשפטי החדש.
אולם, השאלה האם הילדים מצליחים להערים על המערכת היא כנראה השאלה הלא נכונה. הציפייה שהטלת איסור רגולטורי תעלים תופעה חברתית וטכנולוגית מהיום למחר היא אשליה מנותקת. כל פיתוח דיגיטלי מגיע עם פרצות מובנות, והחוק האוסטרלי מעולם לא נועד להוות פתרון קסם מיידי, אלא כלי שנועד להפעיל לחץ ממושך על חברות הטכנולוגיה, תוך איום בקנסות ענק של כ-50 מיליון דולר אוסטרלי.
ישנם מומחים שמציעים שאת ההיגיון שעומד בבסיס המהלך יש לבחון לאורך זמן, בדומה למודלים של בריאות הציבור בתחום השליטה בטבק. בריטניה, למשל, אימצה גישה דומה בחוק הטבק והאידוי שלה, האוסר לצמיתות מכירת מוצרי עישון לכל מי שנולד משנת 2009 ואילך.
המטרה שם אינה לגרום למעשנים הנוכחיים להפסיק, אלא לגדל דור שלם שעבורו העישון אינו נורמה חברתית. החוק האוסטרלי כנראה מנסה לבצע הימור דומה: אם הנגישות לרשתות החברתיות תעוכב מספיק, האחיזה שלהן בילדות עשויה להשתחרר באיטיות, בדיוק כפי שקרה לסיגריות.
ראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבניזי
(צילום: Hollie Adams/Reuters)
עם זאת, ההשוואה הזו נתקלת בקשיים משמעותיים במציאות. המאבק בטבק נשען על חניקת שרשרת האספקה באמצעות מיסוי כבד, אריזות אחידות ואיסורי פרסום גורפים. מנגד, רשתות חברתיות הן מוצר "חינמי", אינסופי ומהונדס פסיכולוגית כדי למקסם מעורבות והתמכרות.
נורמות התנהגותיות ברשת הן דביקות במיוחד, והאלגוריתמים מתגמלים תכנים קיצוניים וסיכונים, מה שמקשה על שינוי הרגלים ללא לחץ בלתי פוסק שיימשך שנים.
גל חקיקה עולמי
בעוד אוסטרליה משמשת כשפן הניסיונות העולמי, מדינות נוספות ממהרות להצטרף לטרנד ומציגות גישות שונות לחסימה. בריטניה מקדמת חוק דומה שצפוי להיכנס לתוקף בתחילת 2027, צרפת קבעה רף מחמיר של גיל 15, ואוסטריה מתכננת לאסור גישה מתחת לגיל 14. נורווגיה אף שוקלת להעלות את גיל המינימום הקיים שלה מ-13 ל-16.
בארצות הברית המצב מורכב יותר: הממשל הפדרלי מפגר מאחור בשל הגנות חוקתיות על חופש הביטוי, ומאמצים חקיקתיים כמו חוק הבטיחות המקוונת לילדים (KOSA) רוככו משמעותית והסירו סעיפים מרכזיים של חובת זהירות מצד החברות.
בישראל, השיח סביב הגבלת גיל ברשתות החברתיות נותר בעיקרו ברמת המלצות חברתיות והתארגנויות הורים מקומיות, ללא מסגרת חקיקתית מחייבת. הניסיונות המקומיים מתמקדים בעיקר באיסור על הכנסת סמארטפונים לבתי ספר, בדומה למודלים המיושמים בדנמרק ובפולין, עם זאת מדובר בדרך כלל ביוזמות מקומיות כמו בתל אביב.
בסופו של דבר - ילדים ימצאו איך לעקוף את החוק
(צילום: shutterstock)
בנוסף, החלו לפעול מספר תוכניות כגון של ארגון "מהפכת הקשב" שהחל להפעיל מספר פיילוטים בבתי ספר במרכז בין השאר בגבעתיים, או חברת "האצטרובל הכחול" שמפעילה סדנאות מזה מספר שנים, שמטרתן לייצר התארגנויות של הורים ביחד עם מערכות החינוך והשלטונות המקומיים למסגור וחינוך ילדים ונוער לאוריינות דיגיטלית.
קשה לדעת איזו הגישה המוצלחת ביותר. ממחקר מקיף שפרסמה אוניברסיטת סטנפורד באפריל האחרון עולה שלאחר בדיקה של כ-5,000 בתי ספר שאימצו מדיניות של חסימת שימוש בסמארטפונים בבתי ספר כאשר המכשירים מופקדים בכל בוקר בלוקרים יעודיים עד לסיום הלימודים, הרווחה הנפשית של התלמידים השתפרה באופן מובהק ושיעור התלמידים שמשתמשים בסמארטפון לצרכים אישיים בכיתה ירד מ-61% ל-13% (ירידה של כ-80%).
עם זאת המהלך אינו ללא קשיים, בשנה הראשונה ליישום "חרם" מעין זה על סמארטפונים נמצא שהיתה עלייה באירועי משמעת והפרת סדר מצד תלמידים. עם זאת החל מהשנה השנייה המצב התייצב והחל להראות שיפור משמעותי ברווחה הנפשית.
מנגד, לאלו המצפים לשיפור אקדמי בלימודים - נמצא שדווקא בסעיף הזה לא היה שינוי משמעותי, לא לטובה או לרעה. כלומר, מדובר בעיקר במשמעות של רווחה פסיכולוגית של הילדים.
כדאי לציין גם שלחוקים מסוג זה שאוסטרליה יישמה יש תמיד השלכות בלתי צפויות. למשל כשהמדינה החילה חובת חבישת קסדות אופניים בשנות ה-90, התוצאה המיידית הייתה שאנשים פשוט רכבו פחות. במקרה הנוכחי, המחקר מראה כי חלק מהצעירים פונים לחשבונות פיקטיביים, גלישה בסתר או אפליקציות מסרים מוצפנות, ועוברים לפינות חשוכות ופחות מפוקחות של הרשת.
בדיוק כמו מי שרצה לרכוש נשק, לשתות אלכוהול בתקופת "היובש" בארה"ב או כל מי שרוצה לצרוך סמים - השוק השחור הוא התשובה. העניין הוא ששוק שחור במשמעותו הדיגיטלית קל הרבה יותר לגישה מצד קטינים. כל מה שצריך זה כרטיס אשראי או אפילו ארנק קריפטו.
לא ברור עד כמה החשיפה של הדור הצעיר לרשתות החברתיות ולפלטפורמות תקשורת דיגיטליות תרד בזכות (או בגלל) החוק האוסטרלי. אין ספק שהמדיה החברתית כאן כדי להישאר בצורה כזו או אחרת גם בקרב קטינים.
ישנן יותר מדי פלטפורמות שזמינות ושאינן חוסות תחת חוקי אוסטרליה המקומיים, והיכולת של קנברה לשלוט ולפקח עליהן בסופו של דבר מוגבלת, במיוחד כי הרבה מאוד מהתקשורת החברתית מתבצעת כיום דרך אמצעי הדיגיטל. עם זאת, כל עוד המדינה תנסה להתמודד עם בעיות המאה ה-21 באמצעים שתקועים עמוק במאה הקודמת - כנראה שהדברים לא ישתנו מהותית.
