בשעה שכלכלות העולם נאבקות באינפלציה ושינויים גיאופוליטיים, ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות נמצאות בעיצומו של הימור פיננסי חסר תקדים בהיקפו. נתונים חדשים שנחשפו במהלך הסוף שבוע בתקשורת האמריקאית מצביעים על כך שחמש המובילות בתחום ה-AI - אמזון, גוגל, מיקרוסופט, מטא ואורקל - צפויות להזרים בשנת 2026 סכום דמיוני של כ-700 מיליארד דולר לתשתיות בינה מלאכותית.
3 צפייה בגלריה
מימין: אילון מאסק, סונדאר פיצ'אי, ג'ף בזוס ומארק צוקרברג. כאחוזי טירוף
(צילום: AP/Julia Demaree Nikhinson)
סכומים שקשה לתפוס, והשוק מודאג
מדובר בזינוק של כמעט פי שניים לעומת אשתקד, סכום השווה לשלושה רבעים מתקציב הביטחון השנתי של ארה"ב, וגבוה מהתוצר הלאומי הגולמי של מדינות כמו ישראל או שווייץ, כאשר ההיקף הבלתי נתפס של הוצאות הוניות (Capex - הוצאות על תשתיות) מיועד ברובו להקמת מרכזי נתונים עצומים ורכישת שבבים מתקדמים.
אמזון לבדה הצהירה כי תוציא כ-200 מיליארד דולר השנה, בעוד גוגל מתכננת להשקיע כ-180 מיליארד במטרה להבטיח את הדומיננטיות בעידן הבינה המלאכותית הגנרטיבית. אולם, בעוד החברות דוהרות קדימה, המשקיעים בוול סטריט מתחילים להפגין סימני עצבנות.
מניית אמזון, למשל, הגיבה בצניחה חדה לאחר ההכרזה על הגדלת ההוצאות, כאשר החשש המרכזי הוא שההכנסות משירותי AI אינן צומחות בקצב שמצדיק השקעות עתק שכאלו.
הבולמוס הטכנולוגי אינו מסתכם רק במספרים על הנייר; הוא משנה את פני הכלכלה הריאלית. הביקוש האדיר לשבבי זיכרון ורכיבי מחשוב עבור מרכזי הנתונים של ה-AI יוצר מחסור עולמי ברכיבים חיוניים למוצרי צריכה "מסורתיים". אפל כבר דיווחה למשקיעים על קשיים באספקת שבבים מסוימים עבור מכשירי האייפון והמק, זתא מכיוון שיצרניות השבבים מתעדפות את השוק הרווחי יותר של השרתים.
מעבר לכך, תנופת הבנייה של מרכזי נתונים שואבת משאבים אדירים מענף הבנייה בארה"ב ובאירופה. מחסור בידיים עובדות ובחומרי הגלם מופנה לטובת פרויקטים של ענקיות הטכנולוגיה, מה שמעלה את עלויות הבנייה של בתים ומשרדים ומחמיר את משבר הדיור בערים רבות.
המצב הפך לאבסורדי עד כדי כך שבעלי מקצוע כגון חשמלאים או שרברבים הפכו להרבה יותר נדירים ויקרים. למעשה כמעט כל התחומים הקשורים להקמה של מרכזי נתונים ולתחזוק שלהם הפכו לבוננזה עסקית.
עולם הטק בטירוף
בעוד שאנבידיה נותרה המרוויחה הגדולה כיצרנית השבבים המועדפת בתחום, המתחרות אינן קופאות על השמרים. AMD השיקה את סדרת ה-MI300 במטרה לקרוא תיגר על ה-H100 של אנבידיה, ואינטל מנסה לבסס את מעמדה עם מעבדי ה-Gaudi 3 שהיא מייצרת על בסיס הידע של הבאנה לאבס הישראלית.
במקביל, סין, למרות מגבלות הייצוא האמריקאיות, משקיעה מיליארדים בפיתוח תשתיות מקומיות דרך חברות כמו עליבאבא ובאידו, כדי לצמצם את התלות במערב. באירופה, המאמץ מתמקד ב"ריבונות דיגיטלית", כאשר מדינות האיחוד מנסות להקים מרכזי נתונים עצמאיים כדי לא להשאיר את המידע של אזרחיהן בידי חברות אמריקאיות בלבד.
כדי להבין איך הגענו לנקודה זו, יש לחזור לשנות ה-90. הטכנולוגיה שבבסיס ה-AI של היום, המעבד הגרפי (GPU), פותחה במקור עבור תעשיית משחקי המחשב. חברות כמו אנבידיה ו-ATI (שנרכשה על ידי AMD) התמקדו בעיבוד מקבילי של פיקסלים על המסך.
רק בתחילת העשור הקודם גילו חוקרים כי אותה ארכיטקטורה של עיבוד מקבילי היא הפתרון המושלם לאימון רשתות נוירונים שמהוות את הבסיס לטכנולוגיות בינה מלאכותית רבות.
המהפכה הנוכחית מזכירה במידה רבה את פריסת תשתיות הרכבת במאה ה-19 או הנחת סיבי התקשורת בסוף שנות ה-90. בשני המקרים, ההשקעה הראשונית הייתה מסיבית ולוותה בספקנות רבה, אך בסופו של דבר התשתיות הללו היו הבסיס לצמיחה כלכלית ארוכת טווח.
השאלה שנותרה פתוחה היא האם הבינה המלאכותית תצליח לייצר את הזינוק בפריון העבודה שלו מצפים הכלכלנים, או שמא אנחנו עדים לאחת הבועות הגדולות בהיסטוריה. זו שאלה שכרגע לאף אחד אין את התשובה עבורה ובינתיים אנחנו נאלץ לקוות שהדברים לא יהפכו לקטסטרופה כלכלית גלובלית.
כך או כך, ענקיות הטכנולוגיה נמצאות בנקודת אל-חזור, הן משעבדות את רווחיהן העתידיים לטובת בניית התשתית לעולם החדש, תוך שהן משנות את סדרי העדיפויות הכלכליים הגלובליים. הצרכן הישראלי ירגיש זאת אולי בקרוב במחירי המחשבים והסמארטפונים, אך ההשפעה האמיתית תהיה עמוקה הרבה יותר: עיצוב מחדש של כוח העבודה והיכולות הטכנולוגיות של האנושות בעשור הקרוב.
