גל חסר תקדים של שברון לב שוטף בשבועות האחרונים את הרשתות החברתיות בסין. מיליוני משתמשים, בעיקר צעירים ורווקים, קמו יום אחד לגזירה דרמטית: רשות הסייבר המרכזית של סין (CAC) החלה לאכוף תקנות לאומיות קשוחות שאוסרות על מערכות בינה מלאכותית לייצר "תלות רגשית" או לפגוע במערכות יחסים אנושיות בעולם האמיתי.
ניסיון לבלום פגיעה במרקם החברתי
על פי דיווח של סוכנות "בלומברג", התקנות החדשות, שנכנסו לתוקף רשמי ומחייב, מטילות מגבלות חמורות על ענקית הטכנולוגיה בייטדאנס, מפתחת הפלטפורמה הפופולרית דואובאו (Doubao), כמו גם על טנסנט ועליבאבא.
ענקיות הדיגיטל צריכות לשנות מן היסוד את האלגוריתמים ולהסיר כל מאפיין המעודד התקשרות רגשית קיצונית, התמכרות, או יצירת מערכות יחסים אינטימיות וירטואליות. כתוצאה מכך, תלמידים וסטודנטים רבים הציפו את הרשת במונולוגים קורעי לב, תוך שהם משווים את מועד כניסת התקנה כמועד מותו של אהוב ליבם, ללא כל יכולת להשפיע על הגזירה.
מבחינת השלטונות בבייג'ינג, לא מדובר בסתם התערבות בחיים הפרטיים, אלא בניסיון לבלום פגיעה בבריאות הציבור ובמרקם החברתי. גורמים רשמיים במכון מחקר הסייבר הסיני הבהירו כי אף על פי ששירותי בינה מלאכותית מבוססי שפה מעניקים נחמה ובריחה מהבדידות, הם מציבים סיכונים חמורים כמו ניתוק מהסביבה, שחיקת כישורים חברתיים בסיסיים, ופגיעה ביכולת להתמודד עם קונפליקטים אנושיים.
התקנות כוללות איסור מוחלט על מתן שירותי זוגיות וירטואלית לקטינים, חובה לשלב מנגנוני התרעה על ישיבה ממושכת מול הצ'אטבוט, ודרישה לרוקן את מנועי האימון מתכנים שמייצרים התקשרות כפייתית.
הפרדוקס הופך למורכב עוד יותר כאשר מתבוננים בתעשיית הרובוטיקה המקומית. שבועות ספורים בלבד לפני כניסת החוק לתוקף, חשפה חברת הרובוטיקה UBTech משנזן את ה-U1 - רובוט דמוי אנוש היפר-ריאליסטי ראשון מסוגו המיועד לייצור המוני, במחיר התחלתי של כ-120 אלף יואן (כ-54 אלף שקלים).
הרובוט U1 של חברת UBTech
(Getty Images)
הרובוט, עם עור סיליקון, שיער טבעי ומנוע בינה מלאכותית רגשית, משווק בגלוי כפתרון למצוקת הרווקים והבדידות. באירוע ההשקה הובטח ללקוחות כי הרובוט יזהה מצבי עקה או עייפות, לא יבגוד לעולם ויעניק "אהבה ללא תנאי". הניגוד הבוטה בין הרגולציה הקשוחה נגד תוכנות צ'אט לבין מסחור רובוטים אנושיים מעלה תהיות לגבי קו התפר שבין תוכנה לחומרה.
הקשר שבין בני אדם לרובוטים
התופעה של התקשרות רגשית למכונות אינה חדשה, עוד בשנת 1966. מדען המחשבים ג'וזף וייצנבאום פיתח אז את "אליזה" (ELIZA), תוכנה פשוטה שדימתה מטפל פסיכולוגי. להפתעתו המוחלטת של וייצנבאום, משתמשים פיתחו מהר מאוד התקשרות עמוקה והאנשה כלפי התוכנה, תופעה שזכתה מאוחר יותר לשם "אפקט אליזה".
במאה ה-21, התפתחות מודלי השפה הגדולים העבירה את התופעה ממעבדות המחקר אל הקהל הרחב, החל מאפליקציות כמו רפליקה (Replika) ועד Character.AI.
בעוד שבמערב מנסים להתמודד עם הסיכונים באמצעות תביעות נזקי גוף נגד חברות כמו Character.AI ו-OpenAI בעקבות מקרי התמכרות ואירועים נפשיים קשים, ודרך חקיקה אירופית מורכבת של חוק הבינה המלאכותית (EU AI Act) הדורשת שקיפות וסיווג סיכונים, בסין בחרו בגישה ישירה.
הממשל הסיני הפעיל את נשק הרגולציה המנהלית כדי לחתוך את קשר האהבה הדיגיטלי באחת, כחלק ממדיניות רחבה יותר שמטרתה לעודד נישואין, ילודה ואינטראקציה אנושית ממשית בעולם הפיזי.
