הרשתות החברתיות כבר מזמן הפסיקו להיות מרחב תמים של חיבור. הסמארטפון, עבור עשרות אלפי ילדים בישראל, הוא כבר לא רק מכשיר תקשורת אלא "פצצה מתקתקת", כפי שנאמר לא אחת בפאנל שעסק בנושא הסכנות שברשתות החברתיות בוועידת החינוך של ynet ו-"ידיעות אחרונות" שנערכה היום (ב').
ועידת חינוך - רשת אפלה: לעצור את תופעת הבריונות ברשתות החברתיות בקרב ילדים ובני נוער
( צילום: ירון ברנר, ליאור שרון, טל אזולאי)
כל מה שההורים מפחדים ממנו נמצא בכיס של הילד. בריונות, פגיעות מיניות, חרמות ופשיעה. לפי הנתונים הרשמיים, אחד מתוך שלושה ילדים נפגע ברשת, כאשר 70% מהם לא מספרים להורים.
מי הפקיר את הילדים?
מפדופילים שאורבים לילדים בפלטפורמות כמו רובלוקס, דרך הפצת תמונות AI פוגעניות ועד חרמות שמפרקות נשמות, השאלה שנשאלת שוב ושוב היא פשוטה וכואבת: מי הפקיר את הילדים ברשת, ואיך מתמודדים עם זה.
ד"ר נאוה כהן-אביגדור, ראשת האגף האזרחי במטה הלאומי 105 במשרד לביטחון לאומי, ביקשה קודם כל לחדד נקודה שלא תמיד נוח לשמוע. "הרשת היא גם מקום חיובי", אמרה. "הילדים נמצאים שם, אנחנו נמצאים שם, ועושים שם הרבה דברים טובים". עם זאת, כהן-אביגדור הוסיפה את המספרים שמחזירים לקרקע: מאז הקמת מטה 105 בשנת 2018, טופלו בו למעלה מ-74 אלף אירועי פגיעה בקטינים ברשת.
לדבריה, ההתמודדות חייבת להיות רב מערכתית. "יש את ציר האכיפה, אחרי שכבר התרחשה פגיעה, אבל לצד זאת אנחנו מחזקים מאוד את ציר המניעה, ההסברה והעלאת המודעות, גם בקרב הילדים וגם בקרב ההורים".
כהן-אביגדור טענה כי מטה 105 הוא גוף ייחודי בעולם, שמטרתו להתמודד עם כל ספקטרום הפגיעות בילדים ובני נוער. "אנחנו מטפלים לא רק בפגיעות פליליות, אלא גם בחרמות, השפלות ובריונות. אתה יכול להרים טלפון ל-105 ולקבל מענה אזרחי, לא רק פלילי".
פגיעות בין ילדים
מהר מאוד הדיון עבר לזירה מטרידה לא פחות: פגיעות בין ילדים. עינב לוק, מנהלת השירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך, הציגה נתון שקשה לעכל. "75% מהילדים שנפגעים ברשת נפגעים מילדים אחרים, מתוך המעגל הקרוב שלהם", אמרה.
לדבריה, אין באמת הפרדה כיום בין העולם הפיזי לדיגיטלי. "המרחב הדיגיטלי הוא רצף של מערכת היחסים של הילדים. מה שקורה בבית הספר ממשיך אחר הצהריים ברשת. זה מרחב אחד". לכן, היא טוענת, איסורים גורפים לא עובדים. "הרשתות החברתיות ועידן ה-AI הם חלק מהעולם של הילדים. צריך ללמד אותם להתנהל שם בשיקול דעת, בביקורתיות, ובהבנה של ההשלכות".
לוק הזכירה גם את החלטת משרד החינוך לאסור שימוש בטלפונים ניידים בבתי הספר היסודיים. "המטרה היא לעודד מפגש פנים אל פנים ולחזק אינטראקציות בין-אישיות", הסבירה, "אבל האחריות היא משותפת - ההורים, התלמידים וגורמי הסיוע".
לדבריו של אייל טל, חבר צוות המוגנות בהנהגת ההורים הארצית, שדיבר על חרמות ובריונות, "הדברים האלה תמיד היו, רק שלא היו רשתות חברתיות ולא הייתה את העוצמה הזאת שאנחנו מכירים כיום".
היום, לדבריו, הרשתות הפכו לבית משפט שדה. "הילדים הם גם התליינים וגם השופטים. הכל קורה נורא מהר. תמיד אומרים 'זה היה בצחוק', אבל לצערי הייתי בלוויות של בני נוער ששמו קץ לחייהם בגלל דברים כאלה".
כשנשאל מי אחראי למה שקורה אחר הצהריים, טל טען כי "גם ההורים אחראים, אבל הם לא תמיד יודעים מה קורה מאחורי דלת סגורה. הילדים נחשפים לדברים גם בשעות בית הספר, וגם הצוות החינוכי צריך לראות את זה".
הפער שבין המבוגרים לילדים
לדבריה של שובל מור, יוצרת תוכן וסטייליסטית, "פעם הערך העצמי שלנו נקבע לפי מי בחר אותנו במחניים. היום זה כמה לייקים יש לי, כמה תגובות, כמה מעורבות", טענה. "בבחינת 'הנוכחות שלי ברשת היא מה שמגדירה אותי'". לדבריה, תגובות קיצוניות, בעיקר הרעות שבהן, מקבלות יותר תשומת לב, והגבול בין טוב לרע היטשטש. "אם אני הייתי נערה היום, אני לא בטוחה שהייתי יכולה להתמודד עם כל זה".
הפתרון שמור הציעה, הצית דיון סוער בפאנל. "אין מצב שאין נוכחות פיקטיבית של הורים ברשת", אמרה. "המטרה של פרופיל פיקטיבי הוא להיות נוכח ברשתות, לעקוב אחרי הילד. אני מעדיפה ילד כועס ופגוע, אבל חי". מנגד, טל התנגד בחריפות לרעיון. "זה לא מאוד גדול", אמר. "זו בגידה באמון. ברגע שהילד מגלה שעוקבים אחריו, הקשר נשבר".
עינב לוק מצידה הזהירה מחיבור ישיר בין חרם לאובדנות, וטענה: "אנחנו חייבים להעביר מסר שאין פגיעה שאי אפשר לפתור, ושצריך לפנות לעזרה". לגבי נוכחות הורית, טענה לוק כי "הורה חייב להיות נוכח בחייו של הילד, קודם כל רגשית. מתוך קשר, אמון ושיח. כל ילד צריך משהו אחר, אבל בלי אמון, שום פיקוח לא יעבוד".
