האוויר בדאבוס השנה היה קר כהרגלו, אבל בתוך החדרים הסגורים של הפורום הכלכלי העולמי, הטמפרטורה טיפסה לשיאים חדשים. ינואר 2026 מסמן את הרגע שבו החיוכים המנומסים של עמק הסיליקון התחלפו בזיעה קרה.
סין שינתה את חוקי המשחק
אם הייתם שואלים אנליסט טכנולוגיה ממוצע בשנת 2023 מה יקרה לתעשיית הבינה המלאכותית הסינית תחת סנקציות השבבים האמריקאיות, התשובה הייתה כמעט תמיד זהה: קריסה איטית. ההנחה במערב הייתה שבינה מלאכותית גנרטיבית היא משחק של "כוח ברוטאלי" - מי שיש לו את המעבדים הגדולים והחזקים ביותר, מנצח.
וושינגטון סגרה את הברז, ומנעה מאנבידיה למכור לסין את שבבי ה-H100 וה-Blackwell המתקדמים שלה, מתוך אמונה שהמהלך הזה יחנוק את הדרקון הסיני וישאיר אותו הרחק מאחור. אבל ינואר 2026 מלמד אותנו שיעור ענווה כואב: ההיסטוריה של הטכנולוגיה מלאה בדוגמאות שבהן אילוצים ומחסור הופכים דווקא למנוע הצמיחה היצירתי ביותר. סין לא הרימה ידיים; היא פשוט שינתה את חוקי המשחק.
במרכז הסערה עומדת ההכרה הכואבת שהמציאות הגיאופוליטית והטכנולוגית השתנתה ללא היכר. דמיס האסביס, המנכ"ל והמייסד של גוגל DeepMind - זרוע ה-AI של ענקית האינטרנט, הניח את הנתונים על השולחן ללא כחל ושרק.
בשיחות עם עיתונאים ובפאנלים סגורים, הוא ניפץ את האשליה האמריקאית שלפיה סין נמצאת שנים מאחור. להערכתו של האסביס, חברות הבינה המלאכותית הסיניות נמצאות כיום בפיגור של כשישה חודשים בלבד אחרי המעבדות המתקדמות ביותר במערב.
מדובר בצמצום דרמטי של הפער, שרק לפני שנתיים הוערך בשנים רבות. האסביס ציין כי למרות מגבלות החומרה, המודלים הסיניים מצליחים "להיצמד לחזית" הטכנולוגית במהירות מפתיעה, כשהטראומה של "הלם DeepSeek" מ-2025 עדיין מהדהדת במסדרונות.
המאבק על השבבים
אולם, הדאגה מהיכולות הסיניות היא רק צד אחד של המתרס. הצד השני הוא המאבק על הברז שמזין את היכולות הללו - השבבים של אנבידיה. דאריו אמודי, מנכ"ל אנת'רופיק (Anthropic), בחר להשתמש ברטוריקה חריפה וכמעט אפוקליפטית.
הוא תקף את החלטת הממשל האמריקאי לאפשר לאנבידיה לחדש את מכירת השבבים המתקדמים לסין, והשווה זאת ל"מכירת נשק גרעיני לצפון קוריאה". לטענתו, מתן גישה לסין לכוח מחשוב בסדר גודל כזה שקול להענקת יכולות של "מדינה שלמה של גאונים" למשטר אוטוריטרי, מהלך שעלול לשמש למתקפות סייבר ולפיתוח נשק מתקדם.
לתוך הקלחת הזו נכנס סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, שניסה למצב את עצמו כקול השקול אך המודאג של המערב. אלטמן, שהזהיר מעל הבמות בדאבוס כי "ארה"ב מזלזלת באופן מסוכן בהתקדמות הסינית", ניצל את ההזדמנות כדי להדוף את הביקורות על "בועת ה-AI" המתנפחת.
בעוד אנליסטים מזהירים מהוצאות עתק ללא כיסוי, אלטמן טען כי אנחנו בעיצומה של "בניית התשתית הגדולה בהיסטוריה האנושית". המסר שלו למנהיגי המערב היה ברור: אין מדובר בבועה פיננסית, אלא בהשקעה ביטחונית הכרחית. אם המערב יעצור את בניית חוות השרתים העצומות מחשש לרווחיות, סין תמלא את החלל הזה במהירות.
ההצגה של מאסק והמשל של בזוס
אך את ההצגה גנב דווקא מי שעד לאחרונה נחשב לפרסונה נון-גרטה בפורום הכלכלי: אילון מאסק. בהפתעה של הרגע האחרון, מייסד xAI וטסלה נחת בשווייץ לשיחה מתוקשרת עם לארי פינק, מנכ"ל בלאקרוק, והביא עמו רוח קרב שונה לחלוטין.
בעוד האחרים דיברו על רגולציה וחששות, מאסק הניח על השולחן הישג הנדסי שאי אפשר להתעלם ממנו: הפעלת "Colossus 2", אשכול המחשוב הראשון בעולם שהגיע לרמת צריכה של גיגה-וואט (Gigawatt) - הישג שמשאיר את המתחרים הרחק מאחור במונחי כוח חישוב גולמי.
מאסק לא חסך את שבטו ממתחריו, ובציוץ עוקצני לעבר אנת'רופיק של אמודי כינה אותם "מיזנת'רופיק" (מהמונח "מיזנטרופ", או שונאי אדם בעברית, ר"ק), כשהוא לועג לניסיונות שלהם להאט את הפיתוח בשם ה"בטיחות". עבור מאסק, התשובה לאיום הסיני אינה רגולציה או הסכמים בינלאומיים, אלא כוח חישוב ברוטאלי, ריצה ליעד ללא עצירות ומהירות ביצוע.
מי שסיפק את זווית הראייה המפוכחת והקרירה ביותר היה ג'ף בזוס, מייסד אמזון וחברת טכנולוגיית החלל בלו אוריג'ין. אף שלא נאם מעל הבמה המרכזית בדאבוס, דבריו בכנס ה-DealBook הסמוך הדהדו היטב בחדרי הישיבות בשווייץ.
בזוס המשיל את המרוץ הנוכחי לבניית תשתיות ה-AI לימים הראשונים של המהפכה התעשייתית, אז מפעלים נאלצו לבנות תחנות כוח משלהם בטרם הייתה רשת חשמל מרכזית. הוא הזהיר מפני "בועה תעשייתית", לא במובן של קריסה כלכלית, אלא במובן של כאוס תשתיתי ובזבוז משאבים אדיר בדרך להתבססות הטכנולוגיה.
כמי שמשקיע מיליארדים באנת'רופיק, בזוס מסמן את הגישה הפרגמטית: הבינה המלאכותית תשנה את העולם, אבל הדרך לשם רצופה בהריסות של חברות שישרפו את המזומנים שלהן מהר מדי. מצד שני בזוס לא דואג גם אם הבועה תתפוצץ, מבחינתו מדובר במהלך כלכלי טבעי שאמור לקרות בכל מקרה.
בזמן שהענקים מתגוששים, במטא התרחשה דרמה פנימית שקטה יותר. אנדרו בוסוורת', סמנכ"ל הטכנולוגיות של החברה, חשף כי צוות ה-AI החדש סיפק החודש מודלים פנימיים ראשונים, בניסיון נואש לסגור את הפער מול DeepSeek ו-OpenAI לאחר שנה קשה.
בוסוורת' הבהיר כי המודלים עדיין דורשים עבודה רבה, אך סימן את 2026 כשנת המבחן הקריטית. בעוד ענקיות הטק בחרו במודלים סגורים, המנכ"ל מארק צוקרברג שם את יהבו על מודלים פתוחים. עד כדי כך שהמודל שפיתחה מטא - LLama - משמש גם כבסיס למודלים סיניים.
התשתית האימתנית של סין
ומה קורה מהצד השני של העולם בסין עצמה? מדינת הענק בנתה לעצמה תשתית ענקית שמיועדת לתמוך כל כולה בבינה מלאכותית. החל מכורים גרעיניים, חשמל סולארי והידרואלקטרי שיספקו את האנרגיה העצומה הנדרשת להפעלת מרכזי הנתונים במזרח, עבור דרך פיתוח של מודלים שמותאמים לפעול על שבבים מפיתוח עצמי - שדיפסיק היא אחת הדוגמאות המובילות שלהם - וכלה בתמרוץ חברות וסטארטאפים לעשות שימוש בטכנולוגיה איפה שרק אפשר.
כזכור, המודל R1 של דיפסיק היכה גלים בעולם, לא באמצעות שימוש בחוות שרתים יקרות להחריד כמו אלו של OpenAI, אלא באמצעות פריצות דרך אלגוריתמיות שאפשרו לה להשיג תוצאות דומות בשבריר מהעלות ומכוח החישוב.
בעוד המערב התמכר לגישת ה-Scaling Laws (הוספת עוד ועוד נתונים ומעבדים כדי לשפר ביצועים), המהנדסים בבייג'ינג ובשנזן נאלצו להיות יצירתיים. הם פיתחו מומחיות עולמית בארכיטקטורת Mixture-of-Experts (MoE).
הרעיון פשוט אך מבריק: במקום להפעיל את כל המוח הענקי של המודל עבור כל שאלה פשוטה, המערכת מפעילה רק חלקים ספציפיים ("מומחים") הרלוונטיים לאותה שאילתה. זה חוסך אנרגיה וזמן חישוב בצורה דרמטית.
כך, גם עם שבבים נחותים יותר, המודלים הסיניים מצליחים לרוץ מהר וביעילות. סין הפכה את החיסרון ליתרון - המחסור בחומרה הכריח אותם לכתוב קוד טוב יותר, נקי יותר וחכם יותר, בעוד המערב הפך לעיתים ל"עצלן" בשל שפע החומרה הזמינה לו.
מאמץ לאומי לעקיפת הסנקציות
אולם, סין אינה מסתפקת רק בתוכנה. בחזית החומרה מתרחש מאמץ לאומי אדיר, המזכיר את פרויקט מנהטן, לעקוף את הסנקציות. ענקית הטכנולוגיה וואווי (Huawei) נמצאת בחוד החנית של המאמץ הזה עם סדרת שבבי ה-Ascend שלה.
אף שהשבבים הללו, ובפרט ה-Ascend 910C שיצא לאחרונה, עדיין נופלים בביצועיהם מהדגמים המתקדמים ביותר של אנבידיה, הפער הולך ונסגר. הסינים פיתחו יכולת לחבר עשרות אלפי שבבים כאלו יחד לאשכולות מחשוב ענקיים, תוך שימוש בפתרונות תקשורת אופטית מתקדמים שמפצים על האיטיות של כל שבב בודד.
בנוסף, דיווחים מודיעיניים ועיתונאיים מצביעים על קיומו של שוק אפור משגשג: שבבי אנבידיה מוברחים לסין דרך מדינות צד-שלישי באסיה ובמזרח התיכון, ומפורקים מתוך מוצרי צריכה כדי להרכיב מחדש מחשבי-על במרתפי אוניברסיטאות ומתקנים צבאיים.
לסינים מותר מה שלמערב אסור
הקלף החזק ביותר של סין, וזה שהמערב מתקשה להתמודד איתו מסיבות אתיות ומשפטיות, הוא הדאטה. בעוד חברות כמו OpenAI וגוגל טובעות בים של תביעות זכויות יוצרים, רגולציית GDPR אירופית וביקורת ציבורית על פרטיות, בסין הנתונים הם משאב לאומי.
הממשלה הסינית רואה במידע של 1.4 מיליארד אזרחיה בתור ה"נפט" החדש, ומעניקה לחברות ה-AI גישה כמעט בלתי מוגבלת למאגרי מידע עצומים. אפליקציות ה-"Super App" כמו WeChat, שדרכן אזרחים סינים עושים הכל – משלמים חשבונות, מזמינים מוניות, מתכתבים עם רופאים וקוראים חדשות – מספקות דאטה עשיר ומגוון שאין לו אח ורע במערב.
הממשלה הסינית רואה במידע של 1.4 מיליארד אזרחיה בתור ה"נפט" החדש, ומעניקה לחברות ה-AI גישה כמעט בלתי מוגבלת למאגרי מידע עצומים
המודלים הסיניים מאומנים על המציאות האנושית ברזולוציה הגבוהה ביותר, מה שמעניק להם יתרון עצום ביישומים פרקטיים של זיהוי התנהגות, ראייה ממוחשבת וניתוח חברתי. ואם תהיתם, כן זו אחת הסיבות שהמערב מאוד מודאג מהחדירה העמוקה של גאדג'טים ומוצרי אלקטרוניקה סיניים (כולל המכוניות) מכיוון שההנחה היא שנתונים שנאספו דרכם משמשים בסופו של דבר גם לאימון AI.
ההבדל בגישה בא לידי ביטוי גם במטרות הסופיות. בעוד עמק הסיליקון אובססיבי לגבי החיפוש אחר ה-AGI (בינה מלאכותית כללית שתספק רמת בינה מקבילה לאדם), סין מתמקדת בפרגמטיות תעשייתית, כאשר החזון של בייג'ינג הוא "AI למען הכלכלה הריאלית".
המטרה היא להטמיע בינה מלאכותית בתוך קווי הייצור, בתוך הרכבים החשמליים (שסין כבר מובילה את העולם בייצורם), ובתוך מערכות ניהול ערים. חברות רכב כמו BYD ושיאומי משלבות מודלים של שפה וראייה ממוחשבת ישירות לתוך המכוניות, והופכות אותן לרובוטים אוטונומיים מתקדמים. הגישה הזו מאפשרת לסין לייצר ערך כלכלי מיידי מהטכנולוגיה, גם אם המודל שלהם פחות יצירתי בכתיבת שירה או בפתרון חידות פילוסופיות בהשוואה ל-GPT-5.
נקודה קריטית נוספת היא ההון האנושי. במשך שנים סבלה סין מ"בריחת מוחות" למערב. החוקרים המבריקים ביותר למדו ב-MIT וסטנפורד ונשארו לעבוד בגוגל ומיקרוסופט. כעת, המגמה הזו מתהפכת. אווירה של לאומיות גואה, בשילוב עם תחושת רדיפה של חוקרים ממוצא סיני בארה"ב ומשכורות עתק שמציעות ענקיות הטכנולוגיה הסיניות, גורמות לרבים לחזור הביתה.
ה"צבים השבים" (כינוי לסטודנטים שחזרו מחו"ל) מביאים עמם את הידע, המתודולוגיות והקשרים מהמערב, ומיישמים אותם במעבדות בשנחאי ובבייג'ינג. הממשל הסיני מתמרץ את המגזר האקדמי לעבוד בסינרגיה מלאה עם התעשייה והצבא, מודל של "היתוך צבאי-אזרחי" שמבטיח שכל פריצת דרך אקדמית תמצא את דרכה במהירות ליישום בשטח.
צומת הדרכים של המערב
הטעות הגדולה ביותר של המערב תהיה להמשיך ולמדוד את סין במשקפיים מערביים. אם נבדוק רק מי מחזיק ביותר שבבי H100, ארה"ב מנצחת בנוק-אאוט. אבל סין בונה אקוסיסטם אלטרנטיבי. היא בונה "אינטרנט של AI" משלה, שמבוסס על חומרה מקומית, אלגוריתמים סופר-יעילים וגישה בלתי מוגבלת לנתונים.
הטעות הגדולה ביותר של המערב תהיה להמשיך ולמדוד את סין במשקפיים מערביים, בזמן שזו בונה אקוסיסטם אלטרנטיבי
האיום הסיני אינו שהם יעתיקו את ChatGPT; האיום הוא שהם יבנו משהו שונה לחלוטין - מערכות AI זולות, נפוצות ומשולבות בכל מוצר פיזי, שישטפו את השווקים המתעוררים באפריקה, אסיה ודרום אמריקה. בזמן שהענקים בדאבוס מודאגים מכך שסין נמצאת "שישה חודשים מאחור", ייתכן שהם מפספסים את העובדה שסין פשוט רצה על מסלול אחר לגמרי, והיא מתקרבת לקו הסיום מכיוון שהם כלל לא צפו.
כך יוצא שהתמונה המצטיירת מדאבוס 2026 היא של תעשייה מערבית שנמצאת בצומת דרכים היסטורי. העידן שבו חברות הטכנולוגיה יכלו לפעול בבועה של חדשנות טהורה הסתיים. כיום, כל שורת קוד וכל שבב סיליקון הם חלק ממשחק שחמט גיאופוליטי מסוכן.
דמיס האסביס מתריע על המדע, אמודי זועק על החומרה, אלטמן דורש תשתיות לאומיות, ומאסק פשוט בונה אותן בקצב מסחרר. המשותף לכולם הוא ההבנה שהזמן אוזל. ששת החודשים שמפרידים בין המערב לסין אינם זמן מנוחה, אלא חלון הזדמנויות צר שהולך ונסגר.
