פחות מחודש לאחר שנפגש עם מנכ"ל OpenAI, סם אלטמן, הסנאטור האמריקני ברני סנדרס הציג הצעת חוק דרמטית המבקשת להלאים מחצית מתעשיית הבינה המלאכותית בארצות הברית. היוזמה, המכונה "חוק קרן העושר הלאומית של הבינה המלאכותית באמריקה", שואפת להטיל מס חד-פעמי של 50 אחוז על המניות של חברות הטכנולוגיה המובילות בתחום, ולהעבירן לקרן עושר ממשלתית בעלת שווי מוערך של כ-7 טריליון דולר.
קרן העושר של ה-AI
הצעת החוק מיועדת לחול על חברות המציגות הכנסות גולמיות העולות על 200 מיליון דולר מפעילות הקשורה למרכזי נתונים, תשתיות מחשוב, שירותי בינה מלאכותית ורובוטיקה מתקדמת. משמעות המהלך היא פגיעה ישירה בשווי השוק ובמבנה השליטה של ענקיות טכנולוגיה דוגמת אנבידיה, גוגל, מיקרוסופט ואמזון, לצד סטארטאפים כמו OpenAI ואנת'רופיק.
על פי התוכנית, הקרן תנוהל על ידי ועדה עצמאית בת שבעה חברים שימונו על ידי הנשיא באישור הסנאט. נציגי הציבור בוועדה יחזיקו בזכויות הצבעה במטרה לחסום החלטות תאגידיות העלולות לפגוע בעובדים, כגון פיטורים המוניים בעקבות אוטומציה, ולנתב את רווחי הטכנולוגיה לטובת הציבור הרחב.
סנדרס מעריך כי חלוקת דיבידנד שנתי בגובה של 5 אחוזים מרווחי הקרן תאפשר להעניק תשלום ישיר של כ-1,000 דולר בשנה לכל אזרח אמריקני, כאשר יתרת הכספים תופנה למימון שירותי בריאות, חינוך ודיור ציבורי.
הרעיון של שיתוף הציבור בפירות הכלכליים של הבינה המלאכותית אינו ייחודי רק לאגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. גם הנשיא טראמפ התבטא בעבר באופן חיובי לגבי האפשרות שהממשל יחזיק בנתח מחברות הטכנולוגיה הגדולות, ואפילו מנכ"ל OpenAI, סם אלטמן, הציע בעצמו מתווה להקמת קרן עושר ציבורית שתבטיח לאזרחים חלק בצמיחה הכלכלית שמניעה הבינה המלאכותית.
עם זאת, התוכנית של סנדרס מציגה קו תקיף בהרבה שמערב התערבות ממשלתית ישירה בתוך דירקטוריונים של חברות פרטיות, מהלך שמעורר התנגדות עזה מצד בכירים בענף, בהם נשיא מיקרוסופט, בראד סמית', שהבהיר כי החברה אינה מעוניינת למכור את עצמה לאף ממשלה.
סם אלטמן עונה לשאלות כתבים לאחר הפגישה עם ברני סנדרס
(רויטרס)
כשמידע הופך למשאב לאומי
מודל קרנות העושר הלאומיות מוכר היטב בעולם. הדוגמה הבולטת ביותר היא קרן הפנסיה הממשלתית של נורבגיה, שהוקמה בשנות התשעים במטרה לנתב את רווחי הנפט והגז של המדינה לטובת הדורות הבאים, וכיום מנהלת נכסים בשווי של מעל 1.6 טריליון דולר. בארה"ב, הקרן הקבועה של אלסקה מעניקה דיבידנד שנתי ישיר לתושבי המדינה מתוך הכנסות הפקת הנפט מאז שנת 1982.
החידוש המהותי בהצעה הנוכחית טמון בהגדרת המידע כמשאב לאומי. הטיעון המרכזי של תומכי המהלך גורס כי מודלי השפה הגדולים וטכנולוגיות הלמידה העמוקה לא נוצרו יש מאין, אלא הוכשרו על גבי יצירות, קוד, מאמרים ושיחות של מיליוני בני אדם ברשת. לכן, על פי תפיסה זו, חברות הטכנולוגיה הפיקו הון עצום ממשאב השייך לכלל האנושות, ויש לפצות את הציבור על השימוש בנכסיו הרוחניים.
מבקרי התוכנית בשווקים הפיננסיים מזהירים כי כפיית הנפקת מניות חדשות לצורך מס תדלל באופן דרמטי את ערך המניות שבידי המשקיעים הקיימים, ותוביל לזעזועים קשים בבורסות. מומחים לכלכלה פוליטית מצביעים על כך שמהלך כזה משנה את כללי המשחק של הקפיטליזם האמריקני ומקרב אותו למודל הכלכלי הסיני.
בסין, הממשל מחזיק באופן מסורתי ב"מניות זהב" ובאחוזי שליטה ישירים בענקיות הטכנולוגיה המקומיות כמו עליבאבא, מה שמאפשר למפלגה הקומוניסטית להכתיב את כיווני הפיתוח של המגזר הטכנולוגי ולהכפיף אותו לאינטרסים פוליטיים ומדינתיים.
מימין: אילון מאסק, סונדאר פיצ'אי, ג'ף בזוס ומארק צוקרברג. החברות עם טראמפ תמנע את הלאמת רווחי ה-AI?
(צילום: AP/Julia Demaree Nikhinson)
בישראל, הדיון סביב מיסוי משאבים לאומיים הוביל בשעתו להקמת "קרן אזרחי ישראל" (קרן העושר הלאומית), המנהלת את כספי המסים שנגבים מהיטלים על רווחי יתר של משאבי טבע, בעיקר מגז טבעי. עם זאת, הקרן הישראלית מתמודדת לאורך השנים עם קצב צבירה איטי מהתחזיות המקוריות, וכספיה מיועדים למטרות כלכליות וחברתיות ארוכות טווח באישור הכנסת, ולא לחלוקה של קצבאות או דיבידנדים ישירים לאזרחים.
יש לציין שלמרות התכנית המאוד שאפתנית של סנדרס, הסיכוי לראות אותה מתממשת קטן למדי. למרות הפעילות הנמרצת של האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית, הוא רחוק מלהכתיב שינויים כל כך מהותיים למשק האמריקאי.
לגבי הטיעון של בעלות על נכסים ששימשו לאימון המודלים - מדובר על טיעון משפטי שידרוש דיונים נוספים אולי אפילו בבית המשפט העליון של מדינה, לפני שמישהו יחשוב ליישם אותו במציאות. נכסים רוחניים מתחלקים לכל מיני קטגוריות ולא לכולם יש הגנה משפטית מבחינת זכויות יוצרים. כך או כך, יכול מאוד להיות שהמציאות תשתנה כל כך על ידי ה-AI שעד שהצעת החוק תגיע לכדי חקיקה, הוא כבר לא יהיה מתאים.
