בעוד אילון מאסק מבטיח רובוט לכל פועל וסין מציפה את השוק בחיקויים מעולים של הרומבה ורובוטים אחרים שלרוב עולות על המקור עשרות המונים, אבי שואב האבק הרובוטי מזהיר: ללא חוש מישוש וללא בטיחות מוכחת, הבועה הזו עומדת להתפוצץ.
בראיון מיוחד ל"ניו יורק טיימס", מייסד iRobot, (שרק אתמול אגב הגישה בקשה לפשיטת רגל) רודני ברוקס, שיודע דבר או שניים על רובוטים שנכנסים לבתים של אנשים, מבקש לצנן את ההתלהבות מהרעיון שמכונות דמויות אדם יכולות להפוך למשרתים שלנו בקרוב.
"הייפ אדיר שבסופו אכזבה עמוקה"
ברוקס, כמי שייסד את iRobot והביא לעולם את ה"רומבה" (Roomba), שואב האבק ששינה את הרגלי הניקיון של מיליונים, נחשב לאגדה בתחום. אך כעת, בגיל 70, הוא מוצא עצמו בעמדת המבוגר האחראי שמנסה לצנן את ההתלהבות הגואה סביב הטרנד החם ביותר בעמק הסיליקון: רובוטים הומנואידים.
בזמן שתעשיית הטכנולוגיה מזרימה מיליארדים לפיתוח מכונות שמתיימרות ללכת, לדבר ולעבוד כמו בני אדם, ברוקס מפרסם תחזית קודרת. במאמר שעורר סערה בקהילת הרובוטיקה העולמית, הוא טוען כי ב-15 השנים הקרובות נראה בעיקר "הרבה כסף נעלם" ורובוטים שייעלמו לתהום הנשייה. "אנחנו עומדים בפני הייפ אדיר, שיוביל בסופו של דבר לאכזבה עמוקה", הוא מזהיר.
האזהרות של ברוקס מגיעות על רקע פיצוץ חסר תקדים של פעילות בתחום. נתונים עדכניים מראים כי שוק הרובוטים ההומנואידים, שהוערך בכ-3.6 מיליארד דולר ב-2024, צפוי לזנק ל-30 מיליארד דולר עד סוף העשור.
בארה"ב למשל, אילון מאסק וטסלה מהמרים על אופטימוס, רובוט שמאסק טוען כי יהפוך את החברה לבעלת שווי "אינסופי" ויוכל לבצע משימות ייצור 24/7. עם זאת, יש לציין שעד כה כל החשיפות של הדגמים הקיימים שלו עוררו בעיקר גיחוך שכן הפעולה שלהם כנראה נשלטת מרחוק על ידי מפעילים אנושיים.
אך לא רק טסלה נמצאת במרוץ. גם הסטארט-אפ Figure AI, שגייס כ-2 מיליארד דולר, כבר מריץ פיילוט במפעלי BMW בדרום קרוליינה. ובל נשכח את המייסדת של התחום, חברת בוסטון דיינמיקס הוותיקה, שדגמיה הראו שהתצורה של רובוט דמוי אדם או חיה (כמו הכלב הרובוטי שלה) בהחלט מסוגלים להתמודד עם סביבת הפעלה אנושית מורכבת.
תחרות הרובוטיקה הגלובלית
אך התחרות האמיתית מגיעה מהמזרח. סין, שמחזיקה כיום ביותר מ-150 חברות העוסקות ברובוטיקה אנושית, מציגה קצב פיתוח מסחרר, לצד רצון ברור להיות מעצמה מובילה בתחום. בעוד ארה"ב מובילה ב"מוח" (בינה מלאכותית), סין שולטת ב"גוף" (ייצור וחומרה). כך למשל החברה הסינית Unitree השיקה לאחרונה את דגם המחקר H1 במחיר של כ-90,000 דולר, ומציעה דגמים בסיסיים יותר (G1) בכ-16,000 דולר – מחיר שובר שוק.
גם ענקית הטכנולוגיה שיאומי מפתחת את ה-CyberOne ומתכננת להפעיל מפעלים שלמים על טהרת הרובוטים בתוך חמש שנים. גם באירופה יש עוד חברות כמו 1X הנורבגית שמפתחת את ה-NEO שמיועד לטיפול בקשישים ובבית למשל. וכמובן שגם ישראל אינה נשארת מחוץ למרוץ.
חברת Mentee Robotics, שהוקמה על ידי פרופ' אמנון שעשוע (ממייסדי מובילאיי), חשפה לאחרונה את ההתקדמות של הרובוט שלה, ה-MenteeBot. בניגוד למתחרים שמנסים לחקות את המבנה האנושי במדויק, הרובוט הישראלי מתמקד בפרקטיקה לוגיסטית ומשתמש במודלים מתקדמים של ראייה ממוחשבת כדי לנווט במחסנים, כשהוא מדגים יכולות מרשימות של קבלת החלטות עצמאית בזמן אמת ומיועד לפעול בסביבות תעשייתיות.
וזו בדיוק הבעיה שעולה מהביקורת המרכזית של ברוקס, שנוגעת לבטיחות ולמורכבות הפיזית. לדבריו, סרטוני היח"צ המרשימים שמציגים רובוטים מקפלים כביסה או מסדרים צעצועים מסתירים עובדה אחת: ברוב המקרים, אין בני אדם בקרבת מקום.
"לא הייתי עומד בקרבת רובוט אנושי", אומר ברוקס. המכניקה החזקה שמאפשרת לרובוטים אלו לפעול, הופכת אותם למסוכנים במקרה של נפילה או איבוד שיווי משקל. רגולציות בטיחות בתעשייה מחייבות הפרדה בין רובוטים לבני אדם, אך החזון של רובוט ביתי דורש קרבה אינטימית שעדיין אינה בטוחה.
המכניקה החזקה שמאפשרת לרובוטים הומנואידים לפעול, הופכת אותם למסוכנים במקרה של נפילה או איבוד שיווי משקל
האתגר הגדול: קולטני חישה
יתרה מכך, ברוקס טוען שהאתגר הגדול אינו הבינה המלאכותית (ה"מוח"), אלא הידיים. לבני אדם יש כ-17,000 קולטני חישה בכף היד המאפשרים מניפולציה עדינה. רוב הרובוטים כיום מסתמכים על מצלמות ומידע ויזואלי בלבד - גישה שלדעת ברוקס נדונה לכישלון במשימות הדורשות עדינות, כמו טיפול בקשישים או ניתוח.
ברוקס מזכיר כיצד בשנות ה-90 הוא וצוותו ב-MIT עבדו על הרובוט האנושי Cog. גם אז, המעבר ממעבדה לייצור המוני היה כמעט בלתי אפשרי. אפילו הרומבה המצליח שלו איבד נתחי שוק למתחרים סיניים שהשתמשו בטכנולוגיית לייזר זולה יותר. הלקח שלו ברור: הנדסה אמינה וייצור המוני קשים פי כמה מפריצת דרך מחקרית.
בעוד המשקיעים ממשיכים להזרים הון והיזמים מבטיחים עולם שבו הרובוטים יעשו הכל, ברוקס נותר סקפטי אך ריאלי. הוא מאמין שרובוטים יהיו חלק מחיינו, אך הם כנראה יראו אחרת ממה שאנחנו מדמיינים, אולי על גלגלים, יציבים יותר ופחות "אנושיים". עד אז, הוא מציע לקחת את ההבטחות של מאסק ומתחריו בערבון מוגבל.
