ועידת ההייטק הביטחוני מאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות
זה כבר לא עתיד רחוק - כלים אוטונומיים פועלים בים, באוויר וביבשה, כאשר המלחמות האחרונות הפכו אותם מתוספת טכנולוגית לצורך מבצעי של ממש. אבל לצד הקפיצה המבצעית, בוועידת ההייטק הביטחוני של ynet ו-"ידיעות אחרונות" בשיתוף לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמיים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, עולות גם שאלות קשות על גבולות האחריות והדין הבינלאומי.
כשהמערכות נלחמות: הכלים האוטונומיים כדור הלחימה הבא - ועידת ההייטק הביטחוני
צביקה ירום, מנהל מפעל היבשה באלתא של התעשייה, מזכיר שנושא הכלים האוטונומיים לא התחילה אתמול. "המל"טים התחילו לפעול לפני עשרות שנים, וגם ביבשה אנחנו כבר 15 שנה מפתחים כלים אוטונומיים קרקעיים". לדבריו, גם במלחמת חרבות ברזל וגם המלחמה באוקראינה "הפכו את הסוגייה האוטונומית בשדה הקרב היבשתי משדרוג טכנולוגי, לצורך מבצעי אמיתי.
"מרחפנים אזרחיים שאפשר למצוא בכמעט כל בית, הגענו לחיילים בשדה הקרב שמפעילים את הכלים האלו. במקביל, הרובוט הקרקעי 'פנדה' צבר אינסוף שעות לחימה. מאוד חששנו מהשימוש של כלים אוטונומיים לצד חיילים אנושיים, אבל ראינו שזה עובד", ירום מסביר.
השלב הבא, לדבריו, הוא "ONE TOO MANY, שזו שליטה של מפעיל אחד במספר כלים, כאשר השליטה היא רחבה ו'משימתית' יותר, ולא עוסקת סביב הפעלה של כלי בודד". או במילים אחרות – במקום לתפעל כל פלטפורמה בנפרד, יש מערכת שלמה שממליצה למפעיל מה לעשות, והוא מחליט אם לאשר.
ד"ר לירן ענתבי, חוקרת בכירה בתחום האוטונומיה והבינה המלאכותית במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מצביעה על אוקראינה כמעבדה חיה. "באוקראינה, שדה הקרב הוא מאוד מאוים מבחינה אלקטרומגנטית ומלא בשיבושים. זה בתורו דוחף לשימוש בכלים אוטונומיים שמפחיתים את התלות בתקשורת".
1 צפייה בגלריה
ועידת ההייטק הביטחוני של ynet ו-"ידיעות אחרונות" בשיתוף לשכת המהנדסים
(צילום: אביגיל עוזי)
עם זאת, היא מדגישה שהמערכות עדיין נמצאות בשלב שבו הן תומכות באדם ולא מחליפות אותו. "אותם כלים עדיין לא מחליפים בצורה מלאה בני אדם. הם מסייעים, הם הולכים לפני, אבל כסיוע".
"כדי להרחיב את השימוש בכלים אוטונומיים גם ביבשה, ולא להגביל את עצמנו לאוויר", ענתבי אומרת, "צריך מערכות יותר אוטונומיות, ויותר אינטואיטיביות, בעיקר כדי לצמצם את הסיכון לחיי אדם".
כאן נכנס הממד האתי. פרופ’ אסא כשר, פילוסוף וחתן פרס ישראל, שמלווה את צה"ל בסוגיות אתיקה ולחימה, מבהיר: "אני שמח על כל מערכת שעובדת בצורה מוצלחת, אבל אני ספקן בכל הנוגע לדין הבינלאומי".
הוא מזכיר את עקרון האבחנה, או ההבדל בין לוחמים ללא לוחמים בזירות כמו עזה או לבנון, שבהן אין קווי לחימה מובהקים כמו בשדה קרב קלאסי. "איך אתה מבחין בין הצדדים?", כשר תוהה. "אם אתה מסתכל על הצורה שבה בני אדם מבחינים בין בני אדם, אתה מגיע למסקנה שאי אפשר להגיע לאוטונומיה בכל הרובדים".
וגם כשיש מטרה לגיטימית, עומד עקרון המידתיות: "השלילי זה לפגוע בבלתי מעורבים, החיובי זה שאתה מבצע את המשימה שלך", כשר טוען. "בסופו של יום, ההכרעה היא של המפקד".
