זה מתחיל בצ’אט תמים במשחק כמו רובלוקס, בהודעה פרטית ברשתות חברתיות כמו אינסטגרם, בפייסבוק או בטיקטוק, או בבקשה "בואי נפתח את המצלמה כדי שנראה אחד את השני", אבל נגמר פעמים רבות בסחיטה, הפצת סרטונים אינטימיים, כתבי אישום, ואפילו בחדר חקירות עם קטין בן 13 שלא הבין שחצה קו פלילי.
עו"ד שירי רום, סגנית מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, ועו"ד רותי שביט, פרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז תל אביב ומרכזת תחום נוער, מציירות בשיחה עם ynet תמונה ברורה: הרשת לא רק הפכה למסוכנת יותר - היא גם מבלבלת יותר, ואת המחיר משלמים בני נוער משני צדי המסך.
קודם כול, נעשה סדר. מה עושה מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה?
רום: "אנחנו מחלקה שמטפלת בתיקים החמורים יותר בתחום העבירות ברשת בכלל, ובפרט בעבירות מין ברשת. אנחנו מקבלים לטיפולנו את כל התיקים החמורים שנחקרים ב-105, שזה בדרך כלל פרשיות עם ריבוי קורבנות, שהפגיעה היא לאורך זמן".
כשמדברים על פגיעות ברשת, העבריינים באמת לא מבינים מה הם עושים?
רום: "נכון שיש גם פוגעים שהם קטינים, ואולי המודעות שלהם יותר קטנה, אבל באופן חד-משמעי רוב הפוגעים שאנחנו מטפלים בהם הם עבריינים שמנצלים את הרשת כדי לבצע עבירות, כשהם מודעים לכך שהם מבצעים עבירות, עם שימוש באמצעים טכנולוגיים כדי להסוות את עצמם".
שביט מסבירה כי "בני הנוער, בעיקר הצעירים שבהם, בשל גילם והעדר הסברה והדרכה בנושא, אינם מודעים בדרך כלל למשמעות המעשים שהם מבצעים. פעמים רבות מדובר ב'בני טובים' שעושים מבחינתם מעשה 'קונדס' מבלי שהם מבינים את ההשלכות הפליליות".
יש עלייה במעורבות של קטינים?
שביט טוענת כי בשנים האחרונות אכן מורגשת עליה בכמות הקטינים המעורבים בעבירות רשת. "העבירות השכיחות ביותר בקרב נוער ברשת הן מעשים מגונים, הטרדה מינית וסחיטה מינית, פגיעה בפרטיות כמו איסוף ושיתוף תמונות וסרטונים ללא הסכמה. יש גם מקרים של התחזות, לשון הרע וגם איומים והסתה", היא חושפת.
"אחד התיקים הזכורים לי ביותר היה של חבורה של כ-11 קטינים בגילי 16-11 שסירסו במהלך שבוע החופש בחנוכה בילדה בת 12 עם מוגבלות. הקטינים העבירות אותה מיד ליד וביצעו בה עבירות מין חמורות שצולמו על ידם באמצעות מכשירי הטלפון", מספרת שביט, שליוותה את התיק.
"האירוע נחשף רק לאחר שסרטון מאחד האירועים האלו התגלגל לידי מדריך בפנימייה שבה שהה אחד הקטינים. אותם נערים, שבעצמם נחשפו לפורנוגרפיה, הפכו את הקטינה לחפץ למימוש פנטזיות כאלו ואחרות. התיק הסתיים בהסדר וחלק מהקטינים נדונו למאסר בפועל ממשי מאחורי סורג ובריח. המקרה הזה אולי קיצוני, אבל הוא ממחיש עד כמה הגבול בין חשיפה דיגיטלית לאלימות ממשית מטושטש", כך לדבריה.
"הנפגע לא תמיד יודע שהוא נפגע"
רום מסבירה כי ברוב התיקים בהם הם מטפלים מדובר בקטינים וקטינות, שלרוב מפאת גילם מאוד תמימים ולא מודעים למה שנעשה להם. "הרבה פעמים הקטינים לא מודעים בכלל לזה שהם נפגעו. כלומר, הקטין מבחינתו לפעמים יכול לעשות את הדברים בהסכמה, אבל פשוט הוא לא יודע שהוא מסכים מול בן אדם שהוא מתחזה למישהו אחר, או מה שהוא עושה לא בסדר".
כמה קל היום להגיע לילדים?
לדבריה של רום, היתרון של העבריין הוא באנונימיות ובקלות הגישה. "עבריין היום לא צריך לצאת מהבית שלו, הוא יכול להגיע לעשרות ואף יותר קורבנות עם חשבונות אנונימיים, בתוך אפליקציות של משחקים, בתוך קבוצות וואטסאפ. אין פיקוח מי נמצא בקבוצה וקל להגיע ככה להרבה מאוד ילדים".
אומרים שהטכנולוגיה רצה מהר יותר מהחוק. זה נכון גם במקרים האלה?
רום: "בדרך כלל הטכנולוגיה מקדימה בהרבה את החקיקה, אבל דווקא בתחום של עבירות המין יש לנו את הבסיס ואנחנו כן מצליחים ללכוד את העבריינים בסוף. הבעיה שלנו יותר היא רגולציה מניעתית, ולצערי לא כל הרשתות החברתיות משתפות פעולה. כאן יש בעיה מבחינת המניעה".
ועדיין, את אומרת שצריך חקיקה ייחודית לעבירות מין ברשת. למה?
רום טוענת כי החקיקה הייחודית דרושה לאור העובדה שמדובר בעבירות ייחודיות. "להבדיל מעבירות פיזיות, פה הרבה פעמים הפגיעה היא מתמשכת – התיעוד נמצא אי שם ברשת, וכל מיני אנשים עושים בו שימוש מחדש. אנחנו רואים את זה המון בתיקים שחוזרים על עצמם לאורך השנים ונוגעים בסחר בתמונות ובסרטונים".
גם עצם התכתבות יכולה להיות עבירה
איפה עובר הגבול בין שיחה תמימה לבין עבירה פלילית?
לדבריה של רום "ברגע שילד מתכתב עם מישהו שהוא לא מכיר ואותו אדם זר, בגיר לרוב, מציג את עצמו בזהות פיקטיבית, כבר כאן מתבצעת עבירה. הוא בכלל לא צריך לשלוח תמונה, עצם ההתכתבות בין בגיר המתחזה לאחר לבין קטין מהווה עבירה פלילית".
זה אומר שגם בפלטפורמות כמו רובלוקס, בגיר שמשוחח עם קטין בזהות פיקטיבית מבצע עבירה?
רום: "כן, חד משמעית. אני אימא לילדים בעצמי, ואני לא מונעת מהם לשחק, אבל הם כן יודעים שכמו שהם לא מדברים עם אנשים זרים ברחוב, הם לא מדברים עם זרים ברשת ולא מאשרים עוקבים שהם לא מכירים. מבחינתי, ברגע שזה הופך לשיח עם אנשים שאתה לא מכיר, מתחילה הסכנה".
ומה קורה כשהפוגע הוא בעצמו נער?
"גיל האחריות הפלילית בישראל הוא 12, מתחת לגיל הזה אין הליך פלילי, אך ניתן להפעיל כלים טיפוליים דרך שירותי הרווחה. הטיפול בקטינים נשען על תפיסה שיקומית מובהקת", טוענת שביט.
לדבריה, "קטין נתפס כמי שטרם גובשה אישיותו ולכן הדגש הוא על טיפול, שיקום והכוונה – ולא על ענישה גרידא, כאשר העקרונות המנחים הם טובת הקטין כשיקול מרכזי, העדפת חלופות להליך פלילי, צמצום מעצר ומאסר למקרים חריגים.
"במקרה של קטין מעל גיל 12 שמוגשת כנגדו תלונה, הוא מוזמן לחקירה במשטרה או בפני חוקר ילדים (עד גיל 14 ובהתאם לסיווג העבירה). במקביל, המשטרה יוצרת קשר עם שירות המבחן לנוער ומעדכנת על החקירה.
"הקטין נשאב ברגע לעולם לא מוכר של חדרי חקירות, חוקרי נוער, עימותים עם קורבנות העבירה ובהמשך, ועד קבלת החלטה, תלוי ועמד כנגדו הליך פלילי. כאמור, השיקום והטיפול ומידת שיתוף הפעולה של הקטין יכול להוות שיקול מכריע בקבלת ההחלטה בהליך הפלילי".
איך אותן עבירות משפיעות על הנפגעים?
שביט מתארת פגיעה רב ממדית ומייצרת תמונה מטרידה למדי. "יש את הפגיעה הנפשית שכוללת בריונות רשת, שיימינג, הפצת תמונות אינטימיות או הטרדות מיניות מקוונות. זה עלול לגרום לחרדה, דיכאון, ירידה בדימוי העצמי, תחושת בושה ואשמה ואף מחשבות אובדניות.
"יש את הפגיעה החברתית, שכוללת הדרה חברתית, חרם דיגיטלי או הפצת שמועות ברשת שפוגעות במעמד החברתי ולעיתים מייצרים בידוד. מאחר שהמרחב הדיגיטלי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים של בני נוער, הפגיעה אינה נגמרת בשעות הלימודים, אלא מלווה אותם כל הזמן.
"ויש גם פגיעה לימודית ותפקודית, בה קטינים שנפגעים עשויים להימנע מהגעה לבית הספר, לרדת בהישגים, לפתח קשיי ריכוז ואף לנטוש מסגרות. במקרים של סחיטה מינית, הפחד מחשיפה עלול לשתק לחלוטין את התפקוד.
"עבור קטינים, שהגבולות הדיגיטליים שלהם ממילא אינם מגובשים דיים, מדובר בטלטלה משמעותית. רבים המקרים שבהם אנו בפרקליטות, משוחחים עם המתלוננים על מנת לקבל עמדתם בנוגע לטיפול בתיק, ועוצמת הפגיעה ניכרת בשפת הגוף, בטון הדיבור ובפגיעה במעגלים הנוספים של בני המשפחה", היא מסבירה.
אם אתן צריכות לתת לציבור אזהרה אחת, מה היא?
רום: "פשוט לא לשלוח תוכן שלא הייתם רוצים שיתפרסם ברבים. לא לחבר או חברה קרובים, ואפילו לא לבן או בת הזוג. אנחנו מקבלים לא מעט תיקים של הפצת תמונות שבהן מתברר שהתמונה הופצה על ידי בן זוג לשעבר. זה פשוט לא שווה את זה".
שביט: "הסמארטפונים והשימוש ברשתות החברתיות ופלטפורמות הדיגיטליות השונות יכולים ברגע ובלחיצת כפתור, להפוך לחומר נפץ שמתפוצץ בפנים ויכול להרוס עתיד. רגע לפני שמצלמים/מסריטים/מפיצים - לעצור ולחשוב".
ולסיום, הרשת היום מסוכנת יותר, או פשוט יש יותר מודעות?
רום: "אני חושבת שהרשת בהחלט הפכה למקום מסוכן יותר. מצד שני, כן יש שיפור ניכר במודעות. לרשויות האכיפה יש היום המון שיטות ואמצעים, אבל זה לוקח זמן. לכן צריך וחשוב לא להזניח את תחום המניעה".
שביט: "כדי להילחם בתופעות הפליליות שאנחנו פוגשים ברשת, הדגש צריך להיות על חינוך – הדרכות בבתי הספר מגיל צעיר, גם להורים. בנוסף לזה, כשמתרחשות פגיעות, צריך שיהיה מענה מהיר ואפקטיבי של רשויות האכיפה".
