כשהאמנית היפנית יאיוי קוסמה החלה לעבוד על היצירות המנוקדות שלה, היא לא תיארה לעצמה שיום אחד הן יהפכו לרקע מבוקש ביותר עבור צילומי סלפי. קוסמה לא לבד: בשנים האחרונות יותר ויותר יצירות המוצגות במוזיאונים מושכות קהל אחר לגמרי, לרוב צעיר מאוד, אבל לא רק - בעיקר כזה שלא בהכרח מתעניין בפועלו של האמן עצמו, אלא בעיקר באיך הוא עצמו ייצא בתמונה באינסטגרם.
ביקרנו במוזיאון הסלפי הראשון בישראל
(צילום: ירון שרון)
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
אז אם אנשים מגיעים למוזיאון רק בשביל לצלם את עצמם, למה לא להקים עבורם מוזיאון על טהרת הסלפי? בשנים האחרונות הוקמו בעולם לא מעט מקומות כאלה, עם מיצגים צבעוניים שאי אפשר שלא לשלוף את הסמארטפון לידם, וגם בישראל ראינו תערוכות ומתחמי פופ-אפ בסגנון. אבל מוזיאון? זה עוד לא היה לנו כאן.
הכירו את לורן חזן (49), בעל עסק למחשבים שעלה מצרפת לישראל לפני שש שנים. אחרי שעשה עלייה הוא רצה לעשות שינוי תעסוקתי, עם דגש על משהו ש"ישמח ילדים", והחליט להקים את מוזיאון הסלפי הראשון בישראל. לא עוד תערוכה זמנית או נודדת, אלא מתחם שלם שמיועד כולו לצילומי סלפי מושקעים. את הרעיון לקונספט הוא שאב ממוזיאונים דומים שהוקמו בבודפשט ובניו יורק, ולאחר מסע חיפושים הוא פתח לפני שלושה חודשים את מוזיאון הסלפי שלו במרכז העיר נתניה, סמוך למדרחוב ולבניין העירייה.
יש להודות שהגענו למוזיאון הסלפי מלאי ציניות, כי לקרוא למקום שהיה בעבר סטודיו למחול וזומבה "מוזיאון" זה יומרני. אבל כמי שמכורים בעצמנו ללייקים, קפיצה לבריכת כדורים ורודה עם המון פלמינגו מסביב זה כיף גם בגיל 40.
חזן, אב לשלוש בנות, ליזה (20), נאוה (17) שגם עובדת במקום ורומי (12), זיהה מיד מה ישמח אותן והלך על זה עד הסוף. "הרעיון הגיע מחו"ל", הוא משתף, "למרות שהכי קל לראות מה יש פה וכבר עובד, אבל רציתי לפתוח אטרקציה קצת אחרת".
אז אתה לא האבא הממוצע שאומר: די "כבר עם האינסטגרם הזה" או "צאו מהטיקטוק"?
חזן: "גם לפני כן לא הייתי כזה. בכל דבר חדש יש דברים טובים ויש דברים שלא. כאבא, החובה שלי היא לברר מה הן עושות עם הטלפון, אבל מצד שני להתקדם עם מה שקורה. היום כולם עם הנייד שלהם, כולם בטיקטוק, צריך לעבוד עם מה שיש".
חגיגות בת מצווה וקליפים
קהל היעד, כך זה נראה בביקור שלנו במקום, הוא בעיקר בנות הבת מצווש שמחפשות מתחם עם קריוקי, כיבוד ותפאורה לתמונות מגניבות עם החברות. אבל בתוך חגיגת תאורות הרינג שמוצבות בעמדות, אפשר למצוא בין הפעלה אחת לשנייה גם את ההורים גונבים פריים אחד או שניים. "פעם הגיעה לפה להצטלם סבתא בת 70 עם הנכדים", מספר חזן, "מהצד לא הייתי בטוח אם זה בשבילה או בשבילם". גם זמרים בתחילת הדרך מגיעים לצלם קליפים במקום - יותר זול לשלם 80 שקלים לשעה, עלות כרטיס הכניסה למוזיאון, מאשר להרים הפקה מאפס.
15 חללים קיטשיים עם קירות מעוצבים מחכים למצטלמים, מאורות ניאון, דרך קיר קשת, נדנדה בין עננים, בובת בארבי, חלל פסיכדלי, חדר הפוך ועד אמבטיית זהב עם שטרות שעפים מכל עבר. "הכל מהראש שלי, ממה שעשו בחו"ל, קיבלתי השראה מהאינטרנט, מפינטרסט ובעיקר מאשתי והבנות". אל השיחה מצטרפת בתו של חזן, נאוה, תלמידת תיכון בתל אביב, שבזמנה החופשי גם מתפעלת את הרשתות החברתיות של מוזיאון הסלפי ועוזרת בבבחירות האמנותיות. היא מראה בגאווה את אוסף התלבושות בכניסה, את עמדת האיפור ואת הפוזות הרצויות לתמונה מוצלחת.
כמה טייקים צריך כדי לקבל תמונה טובה?
נאוה: "אפשר אחד וזה יוצא מושלם או עשרה ועדיין לא ייצא טוב. אצלי בממוצע זה בערך שלושה".
איך בחרתם את העיצוב בלי רקע בזה?
"פרחים זה הכי ישראלי, כל בת בישראל חובשת כתר פרחים, אז בנות שבאות לבוקים של בת מצווה ממש אוהבות להצטלם ככה. כולם אוהבים את חדר הבלינג בלינג עם האמבטיה והכי אני אוהבת את הקשת בענן כי אפשר לעשות בו כל מיני דברים מגניבים".
מה דעתך על זה שכולם כל היום מצטלמים ומעלים לרשת?
"אני הכי סבבה עם זה, כי אני גם עושה את זה".
זה גורם לאהוב את עצמך יותר או פחות? למצוא את הפגמים?
"פה הקטע זה לעשות זה כיף, לא רק להצטלם. את באה עם חברים וזו חוויה מטורפת. אם את אוהבת את איך שאת נראית אז הכל בסדר. ואם לא, צריך לעבוד על זה ויהיה בסדר".
