דירתם הצנועה של אביב ויעל ילין מעט מתעתעת. אין שלט כניסה מתוחכם שתלוי על הדלת, אין קולאז' בדיחות עשוי גזרי עיתונים על הקירות, אין בובות או דמויות מצחיקות על המדפים. אפשר לחשוב שמדובר בזוג נורמטיבי לחלוטין עד שהשניים פותחים את דלת הממ"ד אל חדר הפרופס (אביזרים) שלהם. "גוף האדם ודמויות", כתוב על אחד הארגזים. "יש כאן כל מיני איברים, אחד הדברים היותר קריפיים", מספר אביב ושולף מתוך אחת הקופסאות בובות של עוברים.
ממלכת משחקי המילים של יעל ואביב ילין
(צלם: אורי דידוביץ')
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
"אנחנו רוצים לעשות משהו עם המילה עובר כמו עובר ושב, עובָּרים ושבים", מנסים בני הזוג להסביר. פתאום יעל שולפת יד ורגל כרותות מפלסטיק. "סליחה מראש", היא מתנצלת. "צילמנו עם זה פוסט בשם 'טיפוס מורכב'. זה באמת היה צילום מורכב כי אביב היה צריך להסתיר את הידיים ופיזרנו את האיברים מסביב. אני עם פרצוף מודאג מנסה להרכיב אותו בעזרת ספרון הוראות הרכבה של איקאה. סך הכל נורמלי", היא אומרת בחיוך. "כן, באיזה בית אין דברים כאלה?", ממשיך את הבדיחה אביב. "אבל תכלס, מה לא עושים בשביל פאנץ''?".
יעל ואביב מנהלים יחד את עמוד הפייסבוק "מטבעות לשון" כבר ארבע שנים. אביב: "הקונספט של העמוד הוא משחקי מילים שאותם אנחנו ממחישים בדרכים יצירתיות ושנונות. אנחנו פועלים בכמה פלטפורומות - אינסטגרם, פייסבוק וטיקטוק. המקום שבו יש לנו הכי הרבה עוקבים זה פייסבוק, עם 70 אלף עוקבים בערך". למעשה, השניים הכירו בזכות העמוד שהוקם על ידי אביב לפני עשור. "הייתי סטודנטית לתקשורת והחלטתי שאני רוצה קצת לקדם את הכתיבה שלי", נזכרת יעל. "חיפשתי קבוצות בפייסבוק שאוכל לשלוח להן רעיונות ואז הגעתי ל'מטבעות לשון' והכרתי את אביב. התחלנו ממש לדבר להיות חברי נפש, ואז אחרי חודש נפגשנו פעם ראשונה והבנו שזה יותר מזה".
שזה יותר מצירופי מילים?
"כן". השניים צוחקים. "אני לא חושבת שהיינו ביחד אם לא הייתה לנו את האהבה המשותפת למשחקי מילים, זה מה שחיבר בינינו". השניים מספרים שהקבוצה היא מעבר לתחביב, היא חלק מרכזי בזוגיות ובשגרה שלהם. "זה ברמה שבאופן יומיומי אנחנו מצלמים משהו או לפחות הוגים משהו וכותבים אותו, או אפילו מצלמים אותו", הם מספרים. זה משפיע גם על אופי היחסים ביניהם: "אני יכולה סתם לדבר איתו ולספר לו על היום שלי בעבודה ופתאום הוא ייתפס על איזו מילה ויעצור את השיחה כדי שנוכל לשחזר".
אביב: "נגיד היא אומרת את המילה 'מתחמקים' - תוך כדי שהיא אומרת את זה אני כבר חושב על המילים 'מתחם' ו'קים', כאילו מפרק את זה. זה ברמות שאני יכול להרגיש קצת רע כי זה יכול לקרות גם במהלך ויכוח או ריב שיש לנו". יעל: "ואז אני רואה שהוא כתב משהו בקבוצה המשותפת שלנו עם כל הרעיונות ואני כזה 'אני כעסתי כשאמרתי את זה, אני לא מאמינה שהוא השתמש בזה'". גם לראות סרט ביחד זו משימה לא פשוטה. "אני חייבת לראות סרט רצוף", מספרת יעל, "ואביב פתאום קולט איזה משחק מילים הוא עוצר את הסרט מחזיר אחורה 'לא, לא, רגע. שמעתי משהו, זה רעיון' ואני מתחרפנת מזה".
אביב: "כן, אני יכול להיות ממש מעצבן לפעמים. גם את עצמי אני מעצבן. אני כאילו מרגיש שיש לי מין תהליך כזה נוסף שרץ במוח שכל הזמן מנתח שיחות שאני שומע או מילים שאני קורא". לפעמים זה גורם לו לפספס את התוכן שעלה באותה אינטראקציה: "זה ברמות שלפעמים נמאס לי מזה. אני אומר לעצמי, 'חלאס תרגיע, תנוח קצת תפסיק עם העיסוק האובססיבי סביב הדבר הזה'".
הכל התחיל בסלפי אדיש
אבל בלי האובססיה של אביב, עמוד "מטבעות לשון" לא היה קיים. "מאז שאני זוכר את עצמי פחות או יותר אני די פריק של שפות", הוא מספר, "חרוזים וכל מיני שנינויות. זה עוד התחיל בילדות, אבל משחקי המילים בפייסבוק התחילו בעקבות סיפור מוזר. יש לי חבר שיום אחד התחיל לשלוח תמונות סלפי שלו עם פרצוף אדיש, כל פעם עם רקע אחר. וזה ממש הצחיק אותי".
אביב העתיק את הרעיון והתחיל לעלות תמונות דומות לעמוד הפרטי שלו בפייסבוק. "באותה תקופה התחילה לי מחלה שמלווה אותי עד היום. זה נקרא תסמונת נפרוטית, מחלה אוטואימונית שגורמת למערכת החיסון לתקוף את הכליות. התרופות גורמות לתופעות לוואי כמו השקיות האלה מתחת לעיניים שבגללן אני נראה כאילו לא ישנתי חודש. היום זה כבר סימן ההיכר שלי, אבל בעבר זה גרם לי לחוסר ביטחון עצום. כל העניין של לצלם את עצמי בפוזות שהן מאוד לא מחמיאות בכוונה ואז גם לעלות את זה לפייסבוק ולקבל פידבקים שזה קורע אנשים מצחוק זה נורא עזר לי להתמודד".
לא עבר זמן רב עד שאביב החליט לקחת גם את זה צעד אחד קדימה. "יום אחד פשוט עלה לי לעשות משחק מילים של שוקל מילים, זה היה הראשון. זה היה הכי לא מושקע. פשוט שמתי דפים שכתוב עליהם 'מילה' על מאזניים והפרצוף האדיש שלי תקוע באמצע. עשיתי גם משחק מילים של 'לא בוכה על חלב שנשפך' - העלתי תמונה עם חלב שנשפך ואני פשוט לא בוכה, אדיש", הוא צוחק. "יחסית לאז זה קיבל פידבק נורא טוב. אנשים נורא אהבו את זה. אמרתי שיש פה פוטנציאל, נמשיך לעשות עוד כאלה". וכך, בשנת 2012, הוקם עמוד "מטבעות לשון".
"אחד הפוסטים הפופולריים שלנו היה עם השיר הידוע 'מי שטוב לו ושמח כף ימחא'. אז לקחנו כף עם המילה חה ויעל פשוט צילמה אותי עם פרצוף אדיש מחזיק את הכף עם החה. זה רץ חזק, נראה לי 3,000 ומשהו לייקים", מספר אביב. הוא נזכר בעוד פוסט מוצלח: "צילמנו כוס עם משקה XL שבתוכה טובלת בובה וברקע טבלה של אקסל פתוחה במחשב". יעל: "מנכ"ל XL כל כך התלהב שהוא שלח לאביב 90 פחיות למשרד".
אביב: "עוד משהו שתפס חזק זו תמונה של 'לומד קבלה'. ידידה צילמה אותי שאני פשוט לומד קבלה של סופרמרקט עם כיפה. הדבר הזה הגיע לקהילה יהודית בפרגוואי או אורוגוואי עם תרגום לספרדית והמשיך לרוץ כמה שנים אחר כך".
העיסוק ב"מטבעות לשון" הוביל את בני הזוג לביקורים במקומות שונים בארץ ובעולם. "אנחנו לא משתמשים בפוטושופ", הם מסבירים, "אנחנו קונים כל אביזר שאנחנו צריכים ונוסעים במיוחד למקומות כדי להצטלם". יעל: "היה לי רעיון למשחק מילים - 'אני בחורה' או 'אני ב-חורה' (יישוב). אז שמנו על אביב פאה, אודם ואיפור ונסענו לחורה". השניים הגיעו לכיכר המרכזית של היישוב והצטלמו ליד שלט הכניסה. "בערך כל נהג שעבר עצר ואמר לנו: 'זה כיכר המוות, תיזהרו, מה אתם עושים פה, לא כדאי לכם להיות פה". אביב: "ואני נראה כמו איזה דראג קווין בכניסה ליישוב הזה. זה באמת היה כל כך מפחיד. היתי בספק אם נצא משם בחיים". יעל: "זה מסוג התמונות שאולי עדיף פוטושופ".
מה המקום הכי רחוק שנסעתם אליו בשביל תמונה?
אביב: "רומא ופולין. ברומא עשיתי משחק מילים של 'איזה קול עושה אום'. לקחתי אום והצטלמתי כשאני מאזין לו כשברקע רואים את הקולוסיאום".
יעל: "בפולין לקחתי אותו לטיול ליום הולדת ופשוט קנינו באמצע הרחוב איזה מגב עם סמרטוט והוא עומד באמצע הרחוב ליד בית ספר לפולנית. פוליש סקול, כן? ולומד לעשות פוליש".
ומה הגבול מבחינתכם? מה לא תפרסמו?
אביב: "היה פוסט אחד שעשינו משחק מילים של: 'אותי זה מושך - אוטיזם או שייח'. בדיעבד לא היינו מעלים את זה. היו כל מיני תגובות שזה פוגע ולא רגיש לנושא. וכמובן שלא הייתה לנו כוונה לפגוע באף אחד. גם דברים מיניים מדי אנחנו משתדלים שלא לפרסם כי חלק גדול מהקהל שלנו זה ילדים. אפילו שמענו שמורות משתמשות במשחקים מתוך דף הפייסבוק שלנו כדי להעביר תכנים חינוכיים".
יעל: "הכל בגבול הטעם הטוב. אנחנו רוצים ליצור דברים שיתפסו אצל כולם, הרעיון הוא לעשות טוב".
רק כמה אלי פינישים קטנים
העמוד המצליח הפך את בני הזוג למיני-סלבס. "לפעמים מזהים אותנו ברחוב עושים איתנו סלפי", הם מספרים. "גם מגיש חדשות עצר אותנו פה ברחוב", נזכרת יעל, "היו גם כמה מפורסמים שעשינו משחק מילים עם השם שלהם והם ממש פרגנו ושיתפו אצלם. למשל אלי פיניש - עשינו תמונה של פינישים קטנים לפסח, לקחנו פליימוביל קטנים עם הפרצוף שלו, זה היה ענק והוא שיתף אצלו".
אביב: "להקת משינה גם עשינו שהם כאילו התעוררו משינה והם פרסמו את זה אצלם וגם גלגלצ שיתפו אחר כך".
יעל: "רוב התגובות באמת מפרגנות. אנשים אומרים לנו שאנחנו עושים להם את היום. היה להם יום קשה והם פתאום ראו איזה משהו מצחיק. אלה נקודות האור שלנו". אביב: "מקומות שבהם יש תגובות פחות אוהבות זה נגיד אם אנחנו מפרסמים בעמודים אחרים, פחות נישתיים כמו 'סטטוסים מצייצים'. אבל אני יכול להבין למה על בדיחות אבא כאלה הרבה אנשים יגידו 'מה זה הדבר הסאחי הזה, זה לא מעניין, זה מפגר'".
"זה נהיה מגניב להגיד סאחי", אומרת יעל. "אז סבבה, אני סאחי גאה", צוחק אביב, "לפעמים אני מרגיש שיש לי מנטליות של בן 6 והומור של בן 50 עם בדיחות אבא". "נכון", אומרת יעל וצוחקת, "אני אומרת לו שהוא מוכן להיות אבא כבר עם כל הבדיחות האלה".
