אם גם אתם מוצאים את עצמכם בחיפוש אחרי מטען, או לפחות שקע למטען, בצהרי יום עבודה, אתם לא לבד כמובן. אם יכולות הסמארטפונים הנפוצים בעולם, מבית אפל וסמסונג, זינקו בעשורים האחרונים כמעט בכל תחום, החל מתצוגה, סאונד, צילום, גיימינג, AI ועוד ועוד, רק בתחום אחד נדמה שאין כמעט תזוזה אצל שתיהן: קיבולת הסוללה ואורך חייה.
נפח שעד לאחרונה היה דמיוני
אפשר היה להשלים עם מה שנראה כגזירת גורל ולקבל את ההסבר הנפוץ על מגבלות הפיזיקה בתחום, לולא היצרניות הסיניות המתחרות, שהצליחו להציג שוב ושוב סמארטפונים עם ביצועי סוללה טובים בהרבה - לאחרונה גם עם סוללות ענק בנפחים שעד לאחרונה נראו דמיוניים.
בעוד שגם בדגמי הדגל העדכניים של סמסונג, אפל וגוגל קיבולת הסוללה המקסימלי לא עולה על כ-5,000 מיליאמפר-שעה, היצרניות הסיניות מציעות מכשירים שלא רואים מטען ימים ארוכים. קחו למשל את שחברת הונור (Honor), נגזרת של וואווי, שהשיקה לא מכבר את Power 2 עם סוללת 10,080 מיליאמפר-שעה.
רק לפני שבועיים השיקה שיאומי בסין את Redmi Turbo 5 Max, המצויד בסוללת 9,000 מיליאמפר-שעה, אחרי שרילמי ו-וואן פלוס המתחרות כבר משווקות בסין מכשירים משלהן עם סוללות דומות. גם ענקיות סיניות אחרות לא משתרכות מאחור.
יתרה מזו - המכשירים הסינים מגיעים עם מטענים מהירים, שמגיעים ל-120 ואט (מול מקסימום 45 ואט במכשירי אפל וסמסונג). כלומר, גם אם הסוללה התרוקנה, בסמארטפון סיני מתקדם טעינה של חצי שעה עשויה להספיק לטעינה מלאה.
ושלא תטעו - עוצמת הסוללה לא באה על חשבון עובי המכשיר: עוביו של השיאומי החדש, למשל, סטנדרטי לגמרי ועומד על 8.2 מ"מ. אז איך נוצר הפער המביך הזה, שלא נסגר כבר שנים? מה יודעים הסינים על סוללות שלא יודעים עמיתיהם במערב?
מתנפח ומתכווץ
ההסבר מורכב למדי, והוא לא קשור בגודל הסוללה אלא במה שמכונה "צפיפות אנרגטית", קרי כמות האנרגיה האגורה בה. צפיפות אנרגיה גבוהה מאפשרת לסוללה לאחסן יותר אנרגיה בפחות מקום ומשקל.
בעשר השנים האחרונות, סוללות הליתיום-יון המשמשות בסמארטפונים, בשעונים החכמים ובאוזניות שלנו, התבססו על אנודת גרפיט (אנודה היא אלקטרודה שלילית) בזכות עמידותה במחזורי טעינה רבים, יציבותה הכימית, עלותה הנמוכה ויכולתה להעביר זרם ביעילות. הבעיה היא, שלגרפיט יש "תקרה" טכנולוגית: היא יכולה להכיל רק כמות מוגבלת של יוני ליתיום ליחידת נפח.
היצרניות הסיניות, בהובלת ענקיות כמו CATL ו-BYD, עברו להשתמש לצידה ובמקומה בטכנולוגיית "סיליקון-פחמן" (C־Si). לסיליקון יש יכולת תיאורטית לאגור פי 10 יותר ליתיום מאשר לגרפיט, אבל לאורך שנים לא נעשה בו שימוש כיוון שהוא מתנפח ומתכווץ עד 400% בזמן טעינה ופריקה, מה שגורם לסדקים בסוללות, מרוקן אותן, וכרוך בסיכונים כמו התחממות ושריפה.
הסינים מתמודדים עם הבעיה באמצעות ציפוי של פחמן העוטף את הסיליקון, סופג את ההתרחבות, ומאפשר לחומר "לנשום", מבלי להרוס את התא ומבלי להגדיל משמעותית את הסוללה כולה.
את הסיליקון ניתן גם לשלב בסוללות הגרפיט באחוזים משתנים. השימוש בכ-10% סיליקון מאפשר כבר סוללות של 7,000 ואף 8,000 מיליאמפר-שעה, והסינים בוחנים כל הזמן שילובים נועזים יותר - של 15% ואפילו 30% סיליקון-פחמן. לזה הם מצרפים טכנולוגיות דחיסה שונות שמעלות עוד יותר את הצפיפות האנרגטית: מבנה פנימי של "שכבות" במקום גלילים מנצל כל מילימטר פנוי בגוף המכשיר.
חומרה היא לא הכל: הסינים מטפלים במקביל גם בתוכנה. גרסאות האנדרואיד של היצרניות הסיניות מחסלות בחריצות אפליקציות זוללות סוללה שרצות כל הזמן ברקע, והן אגרסיביות בהרבה מאלו של גוגל או אפל.
אך בעוד שאפל שומרת על אפליקציות הרקע במצב "קפוא" כדי שיחזרו לפעילות מיידית, הסינים סוגרים אותן לחלוטין. זה אולי מעצבן כשלא מקבלים התראה בוואטסאפ בזמן, אבל חוסך אחוזים יקרים של סוללה לאורך היום.
4 צפייה בגלריה
מערכת ההפעלה של אפל. הסינים הצליחו לפתור את נושא "זלילת הסוללה" על ידי האפליקציות שפועלות ברקע
(צילום מסך)
קטסטרופה בינלאומית
אז למה סמסונג ואפל וגוגל נשארות מאחור ולא מאמצות את הגישה הסינית?
הסיבה העיקרית, מתברר, נוגעת לטראומת הגלקסי נוט 7 של סמסונג מ-2016: מכשירי הדגל התלקחו והתפוצצו בזה אחר זה ברחבי העולם עקב כשלים חמורים בסוללות. המשבר הוביל להפסקת הייצור, להחלפת מיליוני מכשירים (Recall), ולנזק כלכלי ותדמיתי אדיר.
סמסונג, ובעקבותיה אפל וגוגל, הפכו מאז לשמרניות בצורה קיצונית בכל הנוגע לבטיחות הסוללות; הן מעדיפות בעקביות טכנולוגיה מוכחת ומשעממת על פני כל סיכון של התלקחות. אם עבור יצרנית סינית סוללה שמתנפחת היא סיכון עסקי סביר בדרך לכיבוש השוק, עבורן זו עלולה להיות קטסטרופה חובקת עולם.
הסיבה השנייה היא העובדה שסין היא היצרנית והספקית הגדולה בעולם של סיליקון גולמי והיא כורה ומעבדת כמויות אדירות של חומרי גלם הדרושים לייצורו. חברות מערביות יצטרכו גם לייבא את הסיליקון וגם את הטכנולוגיה לייצור אלקטרודות ולשנות קווי ייצור יקרים - מה שיעלה את מחירם, במיוחד מול סוללות הגרפיט שהן זולות וזמינות בכמויות עתק.
הסיבה השלישית נוגעת כנראה למשקל. עד כה נהוג היה להניח שסוללת 9,000 מיליאמפר-שעה מוסיפה משקל משמעותי לסמארטפון. בעוד שהאמריקאים והקוריאנים בטוחים שרובנו מעדיפים טלפונים דקיקים ומעודנים, הסינים גילו מזמן שמשתמש ממוצע מעדיף טלפון קצת יותר כבד בתמורה לשקט נפשי של שלושה ימים ללא מטען. הדגם החדש של שיאומי מלמד שניתן להתגבר גם על המגבלה הזו.
הפער שמסרב להיסגר הוא עוד הוכחה לכך שסין הפסיקה מזמן להיות רק מפעל ההרכבה של העולם. בזמן שאנחנו מתעסקים בעוביו של הסמארטפון הדק בתבל, הם פשוט פתרו את הבעיה הכי מעצבנת בחיי היומיום שלנו.
