כל הורה בישראל מרגיש היום את אותו הדבר, גם אם לא ניסח אותו: משהו עצום קורה, זה הולך לעצב את החיים של הילד שלנו, ואין לנו מושג מה עושים עם זה. זה מובן לגמרי, גם אנחנו ההורים עדיין מעכלים את מהפכת ה-AI ומנסים לנווט בתוך השינויים המהירים שהיא מביאה איתה.
לא מספיק שאנחנו צריכים ללמוד איך משתמשים בטכנולוגיה ושלל נספחיה, כהורים אנחנו רוצים בנוסף להנגיש את הכלים האלה לילדים שלנו בצורה חכמה ובטוחה, כדי לשמור עליהם ועל בריאותם הנפשית.
ובתוך כל הכאוס הזה, בזמן שאנחנו מצקצקים בלשון בפחד ותוהים מה יקרה לקוגניציה של הדורות שיגדלו עם AI, הילדים שלנו כבר בפנים, מהר יותר ממה שהיינו מצפים, ומבלי לחכות להחלטות שלנו. אז מה עושים? איך עוזרים לילדים לנווט בתוך העולם הזה, מעודדים אותם בזרוע אחת ושומרים עליהם בזרוע השנייה?
מתי ילדים נכנסים לעולם ה-AI?
אז מתי מתחילים עם AI בבית? לארגון Common Sense Media, שמדרג תוכן לילדים כבר שני עשורים, יש תשובה שעודכנה החודש. מתחת לגיל חמש - לא כדאי. מגיל שש עד שתים-עשרה, כן, אבל בשימוש מוגבל ותמיד לצד מבוגר. ומגיל שלוש-עשרה, עצמאות בפיקוח. ויש כמובן את כלל הברזל: עד גיל שמונה-עשרה, בינה מלאכותית היא לא כתובת לתמיכה רגשית.
הכלים הפופולריים, קלוד, ג'מיני ו-ChatGPT, טובים מאוד בעברית ומשתפרים כל הזמן, כאשר קלוד פתוח רק מגיל 18 ומעלה; ChatGPT וג'מיני מציעים חשבונות מוגנים יותר לבני 13 ומעלה; ובג'מיני יש גם מסלול מפוקח לילדים צעירים אפילו יותר, שההורים יכולים להפעיל דרך Family Link.
זה לא הופך אף אחד מהכלים ל"בטוח לילדים". חלק מהחברות כבר מנסות להעריך אם המשתמש הוא קטין גם כשהגיל שהוזן אינו נכון, אבל המערכות האלה לא מושלמות, קל לעקוף את מגבלות הגיל שלהן, והן משתנות במהירות. וכמו שהיה עם מהפכת האינטרנט בזמנו - ילדים יכולים לשקר לגבי הגיל שלהם די בקלות.
בדוח האינטרנט של בזק, שנערך על ידי מכון קנטאר ופורסם בדצמבר, עלה שהגיל הממוצע שבו ילד ישראלי מתחיל להשתמש בבינה מלאכותית הוא עשר. במחקר של איגוד האינטרנט הישראלי ועמותת "עלם", שהוצג בוועדת המדע של הכנסת במאי, 96% מבני הנוער משתמשים בצ'אטים מבוססי AI, ו-85% מהם עושים את זה כל יום או כמעט כל יום. לא רובם, כמעט כולם.
באותו דוח של בזק יש נתון שכדאי לעצור עליו: 61% מבני הנוער הרגישו שה-AI מחליף את הצורך להתייעץ עם ההורים. זה מפחיד. אנחנו כבר לא באירוע של טכנולוגיה אלא באירוע של "מי עונה לילד שלי על שאלות בחיים האלה". במילים אחרות - ה-AI כבר בחיים של הילדים, והשאלה היחידה שנשארה להורים היא לא אם, אלא איך להתנהל מכאן והלאה.
ה-AI כבר בחיים של הילדים שלכם
(צילום: Shutterstock)
אז מה עושים? קודם כל - מפתחים יכולות
נתחיל דווקא בזרוע שכמעט אף אחד לא מדבר עליה: איך דוחפים ילד קדימה עם הכלי הזה. הרמז נמצא בשם. המהפכה היא של "בינה מלאכותית יוצרת", וזו בדיוק החוזקה שכדאי ללמד את הילד לנצל. לא לשאול אותה שאלות, ליצור איתה דברים.
וזה הרבה יותר רחב ממה שרוב ההורים מדמיינים: תמונות, סרטונים, בדיחות, סיפורים, אתרים ומשחקים. ילד בן עשר יכול לשבת אחר צהריים אחד ולצאת ממנו עם משחק מחשב, עם סרטון ליום ההולדת של סבתא או סבא, או עם אתר קטן לטיול השנתי של הכיתה. בלי לדעת שורת קוד אחת.
והלולאה הזאת היא שעושה את העבודה. הילד מתאר, המכונה מייצרת, הוא מסתכל ואומר "לא, תעשה שהאויב יהיה מהיר יותר", ורואה את זה משתנה מול העיניים שלו. תאר, ראה, תקן. זו חשיבה מסודרת בלי שאף אחד קרא לזה שיעור.
וזו גם התשובה לחשש הגדול. ילד שמקבל תשובה - מוותר על מאמץ. ילד שיוצר - חייב לדעת מה הוא רוצה, לשפוט מה חזר ולתקן. שלושת הדברים האלה אף אחד לא יכול לעשות במקומו, גם לא המכונה. עם הקטנים זה עובד יפה כסיפור בהמשכים לפני השינה, כשהילד הוא הבמאי ולא המאזין: הוא מחליט מי נכנס לפרק הבא, מה קורה לגיבור ואיך זה נגמר.
עם מתבגר, תנו לו לתפוס את המכונה טועה בשטח שלו. תשאלו אותה על הקבוצה שהוא אוהד או על הסדרה שהוא יודע בעל פה. הביטחון העצמי שהיא משדרת גם כשהיא ממציאה הוא השיעור הכי חשוב שהוא יקבל, והוא צריך לגלות אותו לבד ולא לשמוע אותו מכם.
וכדאי גם להשתמש בזה מולו על משהו אמיתי שלכם: המכתב למחנכת, תכנון החופש הגדול. ילד שרואה אתכם עוצרים באמצע ואומרים "רגע, זה נשמע לי לא הגיוני, בואו נבדוק", לומד את הגישה ולא את הכלי.
אפליקציות בינה מלאכותית
(Getty Images)
ובכלל, תנו לילדים ללמד אתכם. איגוד רופאי הילדים האמריקאי ממליץ על שתי שאלות (לטעמי, השנייה היא החזקה): "איך אתה משתמש ב-AI?" ואז "תראה לי איך זה עובד". השאלה הזאת הופכת את הילד למדריך ואתכם לתלמידים.
כדאי שהילד יבין גם איך הדבר הזה עובד, כי זה משנה את האופן שבו הוא מדבר איתו. זה מודל סטטיסטי שמנחש את המילה הבאה. אין לו מודעות, אין לו הכרה, והוא לא באמת מבין את מי שמולו. הוא ממציא, וזה לא באג אלא תכונה מובנית של הטכנולוגיה. הוא בנוי לרצות ולהמשיך את השיחה. והוא לומד את הילד תוך כדי, וזוכר מה סיפר לו גם בשיחה הבאה.
השלב הבא: להגן על הילדים
ועכשיו לזרוע השנייה - ההגנה. ורגע לפני החוקים, שווה לדעת למה ההגנות בכלים האלה צצו דווקא בשנה האחרונה: בספטמבר האחרון פתחה רשות הסחר הפדרלית בארה"ב חקירה מול שבע חברות, בהן OpenAI, מטא, גוגל ו-Character.AI, בנוגע לצ'אטבוטים שמתפקדים כ"חברים" של קטינים. בנובמבר חסמה Character.AI לחלוטין שיחות פתוחות למי שמתחת לגיל 18.
בחודש ינואר, הגיעו גוגל ו-Character.AI לפשרה בתביעה שהוגשה בעקבות התאבדותו של נער בן 14, בתנאים חסויים ובלי הודאה באחריות. זו הפשרה הראשונה בארה"ב בתביעת נזק מצ'אטבוט. כלומר ההגנות שאתם רואים היום הן תגובה לתביעות, לא יוזמה. וזו בדיוק הסיבה לא להישען עליהן.
הנה שלושה חוקי בית, בניסוח שאפשר להעביר בקבוצת ההורים של הכיתה כמו שהוא:
מה שאתם מספרים על עצמכם זה עניינכם, אבל לא מכניסים לצ'אט אף אחד אחר. לא תמונה של ילדה מהכיתה, לא סוד של חבר, ולא צילום מסך משיחה פרטית. ובעיקר לא מייצרים תמונה, סרטון או קול של מישהו אחר, גם לא בצחוק.
וזה כבר לא תיאורטי: לפי דיווחים, כמעט בכל בית ספר עולה מקרה של דיפייק שהופץ בין תלמידים, כאשר רוב הפוגעים בקטינים ברשת הם קטינים בעצמם. התוכן עובר בוואטסאפ או בטלגרם, ולכן אף מסנן לא יעצור אותו. אין פתרון טכנולוגי, יש שיחה מקדימה בבית שתוכל למנוע את הנזקים.
הבוט לא מחליף חבר, הורה או מטפל - וזה קו אדום בוהק. חשוב להבדיל בין שני סוגים של שימוש - יש AI שהוא עוזר: מבקשים ממנו מידע, תכנון או עזרה ביצירה, ויש AI שהופך לחבר: הוא זוכר, מחמיא, שואל שאלות אישיות ונותן תחושה של קשר.
הבעיה היא שהגבול ביניהם מיטשטש. השיחה מתחילה בעזרה עם שיעורי בית, ממשיכה לשאלה על ריב עם חבר, ובתוך כמה שבועות הכלי כבר יודע ממה הילד מפחד ומתי הוא מרגיש לבד. כלי AI יכול לעזור לילד להתכונן לשיחה קשה, לנסח התנצלות או לחשוב מה לשאול את היועצת. הוא פשוט לא אמור להחליף את השיחה עצמה.
שקיפות במקום ריגול. הילד לא משתמש בסתר, ואתם לא עוקבים בסתר. וזה עובד לשני הכיוונים, אז ספרו לילדים גם אתם במה השתמשתם היום ומה עשיתם עם בינה מלאכותית ואיך היא סייעה לכם.
בשורה התחתונה – אנחנו בעיצומה של מהפכה , ולצד הפחד מהעתיד של ילדינו, ומההשפעות על העולם שבו הם גדלים לתוכו, ועל המוח שלהם, כדאי גם להנגיש ולעודד שימוש נכון וטוב. לעודד ביד אחת, ולהגן ביד השניה. הילדים שלנו כבר שם. מישהו כבר מלמד ומלווה אותם, וכרגע זה האלגוריתם. עדיף שאלה תהיו אתם.
אייל מרקוס הוא מרצה ויועץ בינה מלאכותית, ומעביר הרצאות וסדנאות AI בארגונים.
