"לפני כמה חודשים רצינו להעסיק מהנדס חדש" - כך נפתח פוסט שפרסם בתחילת השבוע אנדרו לוסובסקי, מנהל מוצר ועורך באתר The Markup, הפועל מקליפורניה. "פרסמנו מודעה", כותב לוסובסקי, "ובתוך 12 שעות קיבלנו יותר מ-400 בקשות. גיוס עובד חדש הוא תמיד תהליך ארוך, אבל הפעם הייתי צריך לעבור דרך מה שהרגיש כמו אוקיינוס של בינה מלאכותית גנרטיבית".
הרבה נורות אדומות
The Markup הוא חלק מארגון ללא מטרת רווח, שמתמחה בתחקירים ובכתבות המתמקדות בהשפעת הטכנולוגיה על החברה. "בהתחלה", ממשיך לוסובסקי, "רוב המועמדים הללו נראו כנים.
"עם זאת, כמי שהיה צריך לקרוא את כולם, נדלקו אצלי כמה נורות אדומות". הוא מספר, בין השאר, כי אצל כמה מועמדים פרטי יצירת הקשר - כמו כתובות אימייל ומספרי טלפון - חזרו על עצמם, ורבות מכתובות הדואר הפיזיות ציינו אזורים מסחריים בלבד.
זאת ועוד: לקורות החיים היו דפוסי עיצוב זהים, כולל הדגשה של אותם ביטויים הקשורים לכישורים וניסיון; כתובות הלינקדאין היו שבורות, הובילו לפרופילים כמעט ריקים, או כללו פרופילים שציינו מעסיקים שונים מאלו שהוזכרו במסמך עצמו.
גם התשובות לשאלה "מדוע את/ה רוצה לעבוד איתנו" נכתבו בדפוס כמעט זהה. "ובמקרה הכי חצוף", מספר לוסובסקי, "מועמד אחד אפילו טען שהוא בנה את האתר שלנו (וכמובן שהוא לא)".
5 צפייה בגלריה
קורות החיים הפכו למזויפים בצורה כזו שלא ניתן לדעת מי עומד מאחוריהם
(צילום: shutterstock)
מבחינתו זו הייתה סיבה מספקת לכתיבת הפוסט: "תמיד היו קורות חיים מזויפים ומוגזמים, אבל עכשיו, בזכות עליית כלי הבינה המלאכותית, קשה מאוד לדעת מאחורי איזה מהם עומד בכלל אדם אמיתי. פחות מיום לאחר מכן, הסרנו את המודעה שלנו מאתרי הדרושים, והחלטנו להסתמך על פעילות פנימית בלבד כדי לקבל מועמדים".
האם בכך הסתיימה מסכת הייסורים של The Markup? טעות: לפי לוסובסקי, בשלב הזה יצר מישהו כתובת אימייל מזויפת הדומה לכתובת הארגון שהופיעה במודעה המקורית, ובעזרתה שלח "הצעות" למחפשי עבודה. לפחות אחד מהם נפל בפח, חתם על חוזה מזויף, והתבקש להעביר ל"ארגון" מידע פיננסי אישי "שנדרש כדי להנפיק תשלומים עבורו".
20 שניות לקורות-חיים
מנהלי גיוס בחברות הייטק גדולות בארה"ב מכירים כבר את הנוהל: כל מודעת גיוס למשרת פיתוח נענית באלפי קורות חיים, כולם כתובים ברהיטות מושלמת, כולם כוללים בדיוק את מילות המפתח הנכונות - ורבים מהם מציינים "ניסיון מוכח" בחברות שלא קיימות.
מחקר שפורסם ב-USA InSight חושף כי יותר משליש ממנהלי הגיוסים בחברות טוענים שהם מזהים כבר קורות חיים שנכתבו באמצעות בינה מלאכותית תוך פחות מ-20 שניות.
יותר משליש ממנהלי הגיוסים טוענים שהם מזהים כבר קורות חיים שנכתבו באמצעות בינה מלאכותית תוך פחות מ-20 שניות
ובאמת, דוח עדכני מ-2025 של חברת הגיוס Career Groupקובע, שלפחות 65% מהמועמדים לעבודה משתמשים בבינה מלאכותית בשלב כלשהו בתהליך המועמדות. 9% אפילו נעזרים בה ליצירת צילום דיוקן דמיוני. ההנחה היא, שהתופעה תהפוך נפוצה עוד יותר עם השתכללות הצ'אטבוטים.
חוץ מהכלים המובנים לכך, שמציעות מפתחות הצ'אטבוטים הפופולריים - אפליקציות ליצירת קורות חיים בעזרת AI "תוך מספר דקות" ניתן לאתר כיום בגוגל בתוך שניות ("תוך מספר דקות תתקבלו גם למשרה שתמיד רציתם!"). המגזין הכלכלי פורבס אף הקדיש כתבה מיוחדת להמלצה על "ששת בוני קורות החיים הטובים ביותר" (ובחר, אגב, ב-Kickresume).
דוברי העברית יכולים היום להוריד כלי חינמי תוצרת ישראל שיודע להתאים את קורות החיים שלכם למשרה המבוקשת, ואפילו יג'נרט תמונת דיוקן דמיונית שלכם, "על סמך קורות החיים שהעליתם".
רק לפני שבוע פורסם על סוכן בינה מלאכותית מבוסס ג'מיני שפיתח מהנדס תעשייה וניהול ישראלי בהשראת אחיו המילואימניק שחיפש עבודה: הסוכן מנתח את הכישורים האמיתיים, ועוזר להתאים את קורות החיים בצורה המדויקת ביותר למשרות בשוק. אפילו ההסתדרות צירפה לאפליקציה שלה פיצ'ר AI חדש בשם קו”חי, "שמשדרג את קורות החיים בלחיצת כפתור".
אבל מתברר שיש גם צד שני למטבע, והשימוש ב-AI יצר תופעה המכונה "לולאת האבדון של הגיוס": במקום לחבר בין אנשים למשרות, הטכנולוגיה יצרה חומה דיגיטלית אטומה, שמקשה על שני הצדדים יותר מאי פעם.
זאת מכיוון שגם בצד השני, של המעסיקים, מחפשים חיים קלים. יותר ויותר מהם - לפי מחקרים מדובר ביותר מ-80% - משתמשים כיום במערכות סינון קורות חיים אוטומטיות ואגרסיביות, גם הן מבוססות בוטים, שעלולות מצידן להיות מוטות ועיוורות לכישרונות אמיתיים, לאינטליגנציה רגשית וליצירתיות.
כך, בעצם, רובוטים מדברים אל רובוטים בכל התהליך - כשהאלמנט האנושי, "הברק בעיניים" והאישיות הייחודית של המועמד, לא יכולים כלל לבוא לידי ביטוי. ספק אם סטיב ג'ובס, שלא סיים אפילו קולג' ופרש אחרי סמסטר אחד, או ביל גייטס, שלא סיים תואר ראשון בהרווארד, היו מתקבלים היום לחברות שהם עצמם הקימו.
ולמה אנחנו בטוחים בזה? ב-2018 הציע בית המכירות הפומביות RR למכירה את עמוד קורות החיים של ג'ובס, שלוש שנים לפני הקמת אפל: בין השאר, הוא מאיית שם לא נכון את שמה של חברת HP, ולא מציין מספר טלפון.
5 צפייה בגלריה
ביל גייטס וסטיב ג'ובס. לא היו מתקבלים כנראה לעבודה ב-2026
(Steve Jobs and Bill Gates (522695099).jpg" by Joi Ito from Inbamura, Japan is licensed with CC )
להמציא עבר חדש
אחת הדוגמאות המפורסמות והמתועדות ביותר לבעייתיות של כלי הסינון היא של ענקית הטכנולוגיה אמזון. באוקטובר 2018 נאלצה החברה לגנוז כלי כזה לאחר שגילתה שהוא מפלה נשים באופן שיטתי.
המערכת פשוט אומנה על בסיס קורות חיים שהוגשו לחברה במשך עשור, ומכיוון שרוב הפניות הגיעו מגברים – ה-AI "למד" שגברים הם המועמדים המועדפים והוריד ניקוד לקורות חיים שכללו את המילה "נשים" (למשל: "קפטן נבחרת השחמט לנשים"). הוא אפילו העדיף מועמדים שהשתמשו בפעלים "גבריים" כמו "captured" או "executed".
גם חברת HireVue , מהגדולות בעולם בתחום הראיונות המוקלטים, השתמשה בעבר באלגוריתמים כדי לנתח הבעות פנים, תנועות עיניים ואינטונציה של מועמדים כדי לנבא את הצלחתם.
ארגוני זכויות אדם טענו, כי מדובר ב"פסאודו-מדע" שעלול להפלות אנשים על הספקטרום האוטיסטי או אנשים מרקעים תרבותיים שונים. בעקבות הביקורת הודיעה החברה, כי היא מפסיקה להשתמש בטכנולוגיה ותתמקד בניתוח שפה בלבד.
באוקטובר 2018 נאלצה חברת אמזון לגנוז כלי אוטומטי לסינון מועמדים לאחר שגילתה שהוא מפלה נשים באופן שיטתי
אם בעבר כתיבת קורות חיים הייתה תהליך מייגע, היום מדובר בלחיצת כפתור. כלים שמציעים כל מודלי השפה הגדולים (LLMs) מאפשרים לכל אחד כיום לייצר לעצמו עשרות גרסאות של קורות חיים, שכל אחת מהן מותאמת אישית למשרה ספציפית בחברה ספציפית.
ניסוח משופר והתמקדות בדרישות המשרה לגיטימיים לחלוטין, כמובן, אבל הבעיה היא, שבאמצעות כלי AI מועמדים יכולים לא רק לשפץ את העבר שלהם, אלא להמציא אותו מחדש: למשל, "פרויקטים ב-GitHub " שנכתבו למעשה על-ידי הצ'אטבוט קלוד, ואפילו המלצות מזויפות מאישים בתעשייה, שנראות אותנטיות לחלוטין.
אחת התופעות המטרידות ביותר בנושא נסקרה לא מכבר גם כאן: ב-28 ביוני 2022 פרסם ה-FBI האמריקאי אזהרה רשמית מפני שימוש בטכנולוגיית דיפ-פייק ובזהויות גנובות שעושים מרגלים צפון-קוריאניים כדי להתקבל לעבודה (מרחוק) בחברות הייטק בארה"ב.
ה"מועמדים לעבודה" סורקים את האינטרנט בחיפוש אחר רשימות דרושים, בדרך כלל בהנדסת תוכנה. ההעדפה היא לתפקידים שניתנים לביצוע מרחוק, עם גישה טובה לנתונים ולמערכות – ועם כמה שפחות אחריות.
הם מגישים מועמדות למשרות אלה, תוך שימוש בזהויות גנובות או מזויפות ונעזרים ב-AI ובתוכנות לשינוי קול ותמונה בזמן-אמת כדי להתחזות לצעירים אמריקאיים ולעבור מבחני כתיבת קוד, ראיונות וידאו ובדיקות רקע.
לפי הרשויות בארה"ב, לפחות 300 חברות אמריקאיות נפלו עד כה בפח, כולל יצרנית תעופה וחלל, יצרנית מכוניות אמריקאית אייקונית, חנות קמעונאית יוקרתית, ואחת מחברות המדיה והבידור המוכרות ביותר בעולם.
כיצד מתמודדים עם מעגל הקסמים?
הגישות בנושא שונות. חברות רבות, במקום להסתמך על קורות חיים שקל לזייף, עוברות למבחנים חיים, להאקתונים או ל"ימי ניסיון" שבוחנים יכולות בזמן אמת. ה-AI, במקרה כזה, יכול לעזור בניסוח המטלות, אבל את היכולות חייבים לבחון: מעסיקים מבקשים לצפות בעצמם ביכולות המועמדים לפתור בעיות ולאלתר.
חברות אחרות מקיימות ראיונות וידאו בשידור חי, שכוללים אימות זהות ביומטרי לפני תחילת הריאיון, או פשוט חוזרות לראיונות פנים אל פנים בשלבים המכריעים. המחיר שיעלה מרוץ ה-AI הזה ברור: זמן, כסף, וכוח אדם.
חברות רבות, במקום להסתמך על קורות חיים שקל לזייף, עוברות למבחנים חיים, להאקתונים או ל"ימי ניסיון" שבוחנים יכולות בזמן אמת
אפשרות אחרת היא סימולציות וירטואליות של מצבים בעבודה. המועמד נדרש להתמודד עם מעין משחק מחשב המדמה את סביבת העבודה, כמו גם סיטואציות שמלמדות על התאמתו לתפקיד.
יש חברה ישראלית המציעה כבר פתרון כזה - TaTiO. ככל שהכלים האלה יהפכו לחכמים יותר, יותר חברות ייהנו מהם. ויתכן גם, שהבינה המלאכותית עצמה תגוייס כדי לפתור את הבעיה: במקום למלא עשרות בקשות עם קורות חיים, יש כבר תוכנות בינה מלאכותית שמסייעות למועמדים לזהות תפקידים התואמים את הכישורים והניסיון שלהם, ואפילו ממליצות עליהם.
ומצד המעסיקים - לפני שנה, למשל, חשפה חברה בשם Workday מערכת סוכני AI חדשה לגיוס עובדים, שמשתלבת עם מערכת משאבי האנוש בארגון. הסוכנים שלה יכולים לאתר מועמדים עוד לפני שיצרו בכלל קשר עם החברה, ליצור קשרים, לנתח מיומנויות, לזהות דפוסים בביצועי המועמדים ולחשוף כישרונות.
בכל מקרה, המגמה היא לא להשאיר את ההחלטה הסופית (או אפילו את הסינון הראשוני המכריע) לאלגוריתם בלבד. כל מערכת AI חייבת פיקוח אנושי שיכול לזהות הטיות ולתקן אותן בזמן אמת.
רגולציות חדשות, כמו חוק ה-AI של האיחוד האירופי או חוקי עיריית ניו-יורק, מחייבות חברות לדווח למועמדים כאשר הם נבחנים על-ידי מכונה, ולאפשר להם לערער על התוצאות. ככל שהטכנולוגיה תשתכלל, הערך של מפגש אנושי, של המלצה אישית ושל יכולת מוכחת בזמן אמת רק יעלה.
