מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת Ame72, מעיר בצפון הארץ.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: ג' (49), מ' (47), א' (11), ז' (7).
הדירה: מ': "גרנו הרבה שנים בתל אביב, אבל לגדל שם את הילדים היה קשה, אז לפני חמש שנים החלטנו לעבור צפונה. ג' הוא בריטי, ואני מהצפון, ואחרי סיבוב בעולם זה כיף לגור ליד המשפחה. אחרי שנים בשכירות קנינו בית קרקע, וגם פה יקר מאוד. שילמנו כמה מיליונים". ג': "גרנו באזור רחוב בוגרשוב בתל אביב, ויש מלא ציורים שלי על הקירות באזור. אני אמן גרפיטי ו'סטריט ארט' (אומנות רחוב - א.ח.). הכינוי זה Ame72, ואף אחד לא יודע מי אני, אנחנו שומרים על אנונימיות".
עיירה בצפון? ג': "הסיבה האמיתית שעזבנו היא שהכפילו לנו את שכר הדירה. אני מת על תל אביב וזה היה מאוד כואב לעזוב. לא יכולנו לקנות שם והצלחנו להגיע לבית משלנו רק בתקופה האחרונה". מ': "בנינו הכל מאפס. זה לא סיפור אגדה. הכל עבודה קשה. צריך לדעת להמר ואיפה לשים את הביצים. לפעמים אתה נופל ולפעמים אתה מצליח. צריך להמר כדי להרוויח".
איך הכרתם? ג': "זה היה בשנת 2000. טיילתי באוסטרליה ובדרך חזרה בג'ונגל בצ'אנג מאי בצפון תאילנד פגשתי אותה". מ': "טיילתי לבד וגם הוא, וזה פשוט נועד לקרות. נפגשנו בתחנת האוטובוס וישבנו אחד ליד השנייה, ומאז אנחנו יחד. מי היה מאמין אז שיהיו לנו שני ילדים". ג': "אני אוהב לראות מקומות חדשים, אז זו לא הייתה בעיה לשכנע אותי לבוא לישראל. הגענו לתל אביב ושכרנו דירה אבל המשכנו לטוס הרבה, עשיתי עבודות בכל העולם".
אמן רחוב? ג': "זה התחיל כהעברת מסר דרך עבודות אמנות וציורים שאני עושה על קירות, אבל זה התפתח ליותר מזה, והיום אני מוכר עבודות שלי, מציג בתערוכות וגלריות וגם עושה שיתופי פעולה עם חברות מסחריות, אבל מדי פעם כשבא לי אני עושה גם גרפיטי, שזה אותיות ושמות. ככה התחלתי".
גרפיטי? ג': "התחלתי ב-1985 באנגליה. זה היה ממש בחיתולים ולא ממש ידעו מה זה. זה היה מתוך תשוקה להיות בסצינה, מתוך הריגוש שבלעשות את זה. לא היו לי מחשבות אז שזה יהפוך לסוג של קריירה או יביא לי הכנסה. זה היה לא חוקי וחשבתי שככה זה יישאר, אבל בשלב מסוים זה נהיה מסחרי ופשוט נסחפתי על הגל הזה, כמו הרבה אומנים בסצינה".
נתפסת פעם? ג': "ברור. נתפסתי כמה פעמים, אני לא מכיר אומן גרפיטי שלא נתפס. עשיתי כמה דברים מטורפים אז. הייתה פעם שכמעט נדרסתי על-ידי רכבת כשציירתי במנהרה. פתאום ראיתי אור מולי ושמעתי צרחות של חברים לרדת מהפסים, אבל לא היה לי כבר לאן לברוח, היה לי הרבה מזל".
קריירה? ג': "כשהאינטרנט תפס תאוצה, בסביבות 1998, גם אומנות הרחוב צמחה יחד איתו. התחילה הרבה יותר התעניינות במה שאנחנו עושים, כתבות במגזינים והעולם המסחרי התחיל להתעניין. התחילו להתייחס אלינו כאומנים. פתאום חברות גדולות התחילו להשתמש באומני רחוב לפרסומות, והתחילה להתפתח אופנת רחוב שקשורה בזה. בשנת 2000 התחלתי לעשות תערוכות, ומשם זה הלך וגדל".
תל אביב? ג': "הגעתי כשהייתי כבר אומן במשרה מלאה, אבל לא בעוצמה של היום, שאני במוזיאונים וגלריות. אז מכרתי הרבה דברים באי-ביי". מ': "אני כל הזמן איתו ואני מגדירה את עצמי כמי שעוזרת לו להגשים את החלומות שלו. אני סוחרת אומנות ואעשה הכל כדי שהוא יצליח". ג': "למשל, אני ידוע כאיש הלגו, כי אלה הדמויות שאני מצייר, ו-מ' יצרה קשר עם חברת לגו. לקח לה חמש שנים אבל היא לא ויתרה, ובסוף הם הביאו אותנו לדנמרק ועשינו שיתוף פעולה איתם. היא מדהימה בבניית קשרים, שזה אחד הדברים החשובים, בטח בעולם האומנות. החיים יכולים להיות מצחיקים, הגעתי ממנהרות הרכבת ופתאום אני במשרדים של לגו".
מה עשית לאחרונה? ג': "בניתי את 'המבוך' על גג מלון אלמא בזכרון יעקב. זה נכנס לספר השיאים של גינס כעבודת ה-Street art הגדולה ביותר בעולם, וזה פתוח לכולם עם הדרכה מסודרת. זה כמו לחתוך קטע מתל אביב ולהפיל אותו על גג מלון בזכרון. ככה זה נולד. וזה מלא במסרים אנטי-צרכניים, אקטואליים וחברתיים. האמת שלא האמנתי שגברת לילי אלשטיין, בעלת המלון, תסכים לזה, כי יש שם המון אומנות מודרנית, אבל היא הייתה מדהימה ומיד הסכימה".
מה הלאה? ג': "אומנות והייטק. יש מלא אפשרויות, ואני גם מאוד בעניין הטכנולוגי ווב 3.0 ו-NFT". לדוגמה, באפליקציה לאייפון iTag Graffiti ובפרויקט NFT אפשר לקנות יצירות שלי. זה העתיד של האומנות בעיניי, זה יהפוך לזירת המסחר של העתיד".
לא היית רוצה שיכירו אותך? ג': "זה לא מעניין אותי. זה מצחיק: כמה שפחות יודעים מי אתה, ככה יותר רוצים לדעת".
מצב כלכלי? ג': "אנחנו בסדר. אין מינוס. שמנו לב שבתקופה של מיתון אנשים קונים אומנות. כמה מהשנים הכי טובות שלנו היו כאלה".
מחוץ לתמונה? ג': "קוביה הונגרית. זו התרפיה שלי".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
