בשיתוף עם VLU
בכל פאנל של מנכ"לים שומעים את אותם סיפורים - חזון, אסטרטגיה, צמיחה מטאורית שהתחילה בגראז' והסתיימה באקזיט מרשים. אף אחד לא מספר על הלילה שבו הוא ישב בסלון ושאל את עצמו אם הוא בכלל מסוגל להמשיך, על הרגע שבו כמעט התפטר, או על הפחד שאולי היא מתחזה ושמישהו יגלה את זה בקרוב.
זה בדיוק מה שעושה את הפאנל של VLU Management Bootcamp שונה, כי כשליהי אספיס, נועה זילברמן ויובל סמט עולים לבמה - הם לא מגיעים לספר רק איך הצליחו, אלא גם איך כמעט לא הצליחו.
מנכ"לית קליניק ישראל: "הייתי זבוב על הקיר"
ליהי אספיס, מנכ"לית קליניק ישראל מקבוצת אסתי לאודר, זוכרת בדיוק את הרגע הזה. היא התחילה כמתמחה צעירה שהגיעה למשרדי החברה שלוש פעמים בשבוע, שאלה הכול, התרשמה מכל פגישה ומכל שיחת טלפון, ואז קיבלה תשובה שרוב האנשים לא רוצים לשמוע: אין תקן פנוי. "הייתי זבוב על הקיר", היא אומרת, "הייתי שם בלי שום סיבה רשמית, פשוט כי רציתי ללמוד". רוב האנשים היו הולכים הביתה ומחפשים משהו אחר, אבל היא המשיכה לשמור על קשר, להתעניין, להיות נוכחת גם כשלא היה תפקיד שמחכה לה.
אבל רגע השבירה הגיע שנים אחרי כך, כשהוצע לה להיות חברת הנהלה והבן שלה היה בן שנה בלבד. "אי אפשר באמת לשלב הכול, תמיד משהו בא על חשבון משהו אחר", היא אומרת, ומתארת תחושה שכל אישה עובדת מכירה היטב - הקפיצה למים בלי מצופים, הרגע שבו את צריכה לבחור ולא יודעת אם זה יעבוד. "זו הייתה ההחלטה הכי טובה שקיבלתי - להבין שאני יכולה לקפוץ ולהסתדר, שאני לא צריכה לדעת הכול מראש".
היום, בגיל 31, היא מנכ"לית של אחד המותגים המובילים בתעשיית היופי, אבל זה לא מה שהיא רוצה שיזכרו מהסיפור שלה. "מנהל שמפחד מהצל של עצמו לא יצליח לבנות צוות חזק", היא מנסחת את זה בפשטות, "צריך לנהל מתוך השראה, לא מתוך טייטל או תפקיד שכתוב על כרטיס הביקור. 80% מהזמן שלי זה להיות עם האנשים שלי. לא בחדר סגור מול דו"חות, אלא איתם בשטח, להקשיב, להבין, לתמוך".
מנכ"לית אודו: "גם כשהכול מושלם, אני יושבת ושואלת, אני מספיק טובה?"
נועה זילברמן, יזמת היי-טק שהקימה את חברת הסייבר הישראלית Odo Security והובילה את מכירתה לצ'ק פוינט, לא העזה לקרוא לעצמה "יזמת" במשך זמן רב. הסטארט-אפ הראשון שלה קם בסלון, עם הבעל והחבר הטוב שלו, והיא הצטרפה כמעט בעל כורחה - לא כי לא האמינה ביכולות שלה, אלא כי פשוט לא חשבה על עצמה במונחים האלה. גיוס של 5 מיליון דולר, מכירה מוצלחת לצ'ק פוינט, הופעות בכנסים - ועדיין היא לא העזה להגיד בקול רם "אני יזמת".
עד שהשניים, הבעל והשותף, אמרו לה משהו שנשמע כמו אולטימטום אבל בא בעצם ממקום של אהבה: או שאת נכנסת איתנו באמת לעסק, או שלא ממשיכים בכלל. "זה היה הרגע ששינה לי את החיים", היא אומרת, "כי הבנתי שהסירוב שלי להכיר בעצמי לא בא מתוך צניעות - אלא מפחד. אז אמרתי כן, ונכנסתי".
אבל גם היום, אחרי שנים של הצלחה והכרה, היא מספרת בכנות על הרעידות שלפני פגישות עם נציגי קרנות השקעה, על הקול הפנימי ששואל "מי את בכלל חושבת שאת?", ועל הרגעים השקטים בסלון כשהכול נראה מושלם מבחוץ והיא עדיין שואלת את עצמה אם היא מספיק טובה. "זה זמן טוב להיות אישה בראי ההיסטוריה, אבל זה עדיין לא כמו להיות גבר", היא אומרת בלי לקשט, "צריך להבין את זה ולא להתחבא מזה".
יש לה כלל אחד: "להתחתן טוב". היא לא מדברת על רומנטיקה או על מזל, אלא על בניית שותפות אמיתית שתומכת בך ומחזיקה את כל העומס, על מישהו שרואה אותך ברגעי החולשה ועדיין מאמין בך. ועל עוד דבר חשוב לא פחות: "אני מאוד לא-בולשיט", היא מדגישה, "שונאת שאנשים מאדירים את הסיפור שלהם ומציגים גרסה מוברשת של המציאות. עבורי, העברת ידע אמיתית - בלי עטיפות נוצצות - היא השליחות".
מנכ"ל RiseUp: "הצבא בנה לי את החיים - ואני אפילו לא ידעתי"
יובל סמט, ממייסדי ומנכ"ל RiseUp, גדל ב"דאון טאון פתח תקווה", כהגדרתו, במקום שבו לא ממש ידעו מה זה יחידות טכנולוגיות בצה"ל או איך מגיעים אליהן. הוא לא תכנן מסלול, לא חקר אפשרויות, פשוט חי את החיים - עד שיום אחד אימו אמרה לו, די בסתמיות, שהיא שלחה עבורו טפסים לממר"ם. בלי לספר לו מראש, בלי להתייעץ, פשוט עשתה.
"הצבא בנה לי את החיים", הוא אומר בפשטות, ומסביר איך מסלול שלא תכנן הפך להיות נקודת המוצא לכל מה שבא אחר כך - עבודה בקומברס, הקמת סטארט-אפים בלילות ארוכים אחרי העבודה, הרבה ניסיונות ותקלות, עד ש-RiseUp הפכה לחברה שמשפיעה על אלפי משפחות בניהול הכסף שלהן. אבל הוא עדיין זוכר את העיקרון שמנחה אותו: "אף פעם לא תמצאי אותי נשאר לסוף שבוע בשום מקום בעולם. אני אוהב לחזור הביתה, לאשתי ולילדים, כי בלי זה - מה הטעם בהכול?"
הכלל שלו בניהול נשמע כמו משהו שלומדים בקורס, אבל הוא חי אותו באמת: "אם יש לאנשים שלך מאסטריות - הרגשה שהם מתפתחים ומשתפרים, אוטונומיה - יכולת להחליט ולהוביל, ומטרה - משהו שחשוב מעבר למשכורת, אז אפשר לנצח בכל דבר". אבל מעבר לזה, הוא מוסיף טיפ משלו: "הקשבה פעילה היא מה שהופך מנהל לטוב יותר. לא להקשיב כדי לענות, אלא להקשיב כדי להבין. זו חוויה אנושית קודם כל".
למה דווקא VLU?
בחוכמת הקבלה מופיע הרעיון של "שבירת הכלים" - כאשר אור חזק מנסה למלא כלי, אם הכלי לא מספיק חזק הוא נשבר ונבנה מחדש. זה בדיוק מה ששלושת המנכ"לים האלה מדברים עליו - לא על ההצלחה אלא על השבירה שלפניה, הרגעים שבהם כמעט הפסיקו - ואז בחרו להמשיך.
רוב תוכניות הניהול מתחילות במקום הלא נכון - הן מלמדות אותך שיטות, מודלים, דשבורדים, KPIs, איך לנהל פרויקטים או לקרוא דוחות כספיים. תוכנית המנהלים של VLU מתחילה במקום אחר לגמרי - בהבנה שמנהיגות אמיתית מתחילה כשאתה מבין מי אתה, מה מניע אותך מעבר למשכורת או לתואר, ואיפה נמצאות נקודות השבירה שלך. כי רק אחרי שאתה מכיר את עצמך ברגעי החולשה, אתה יכול להיבנות מחדש - הפעם עם כוונה ברורה.
לכן הבוטקאמפ הזה לא מתבסס על הרצאת אסטרטגיה עסקית או סדנה על ניהול זמן, אלא בשאלה פשוטה ומורכבת בו זמנית: מי את/ה רוצה להיות כמנהיג? ומה באמת מניע אותך מעבר לשורת הרווח?
מה באמת קורה בבוטקאמפ?
שלושת המנכ"לים האלה יגיעו לבוטקאמפ של VLU יחד עם מנכ"לים ומנכ"ליות בולטים במשק הישראלי, לספר את האמת - המבולגנת, המורכבת, האנושית. "כל מקום שבו אני יכולה לפגוש מנהלים צעירים ולתת השראה - אני שם", אומרת אספיס, "אבל אני מנסה לא לתת השראה ריקה שנעלמת אחרי יומיים אלא ערכים שאפשר לחיות לפיהם ופרקטיקה שאפשר ליישם מחר בבוקר".
VLU Management Bootcamp נמשך יומיים אינטנסיביים בתל אביב ולאחר מכן סוף שבוע בירושלים, עם סדנאות עומק, פגישות עם מנכ"לים בכירים וקבלת כלים יישומיים. אבל יותר מכל הכלים והסדנאות, VLU זו קהילה של מנהלים צעירים שמבינים משהו בסיסי: שהצלחה בלי משמעות זו קריירה ריקה. שהדרך להצלחה אמיתית עוברת דרך הכרה עצמית, ערכים ברורים ומערכות יחסים חזקות.
התוכנית מיועדת למנהלים ויזמים בגילאי 34-24 שעוברים תהליך מיון ומצטרפים לקהילת בוגרי VLU - רשת המונה מעל 750 בוגרים.
אז מה באמת הופך מנהל למנהיג?
בסוף השיחה עם שלושת המנכ"לים, יש משהו שחוזר שוב ושוב, גם אם בניסוחים שונים. לא הטייטל על כרטיס הביקור, לא המשרה המרשימה, לא הכסף שמגיע עם התפקיד הם העיקר. אלא הרגע שבו אתה מבין שאתה לא צריך לדעת הכול ושזה בסדר, שאתה יכול להישבר ולהיבנות מחדש וזה לא סימן לחולשה אלא לצמיחה, שהאנשים שעובדים איתך חשובים הרבה יותר מהמספרים שאתה מייצר, ושהקפיצה הכי גדולה שאתה צריך לעשות - היא לא למנכ"ל או לתפקיד בכיר, אלא אל עצמך, אל ההבנה מי אתה באמת ומה אתה רוצה לבנות בעולם הזה.
בשיתוף עם VLU
