בית משפט השלום ברמלה פסק לאחרונה פיצויים של 60 אלף שקל לזוג שרכש דירה במודיעין וקיבל אותה באיחור של 20 יום. השופט זכריה ימיני דחה את טענת המוכר שלפיה מדובר בעיכוב קל ומוצדק רפואית כיוון ששקע בדיכאון.
המוכר נאלץ למכור את הדירה בעקבות חובות בהוצאה לפועל ומינוי כונס נכסים. הסכם המכר נכרת עם הרוכשים באפריל 2016, כשהם מודעים למצב, ומועד המסירה נקבע לסוף אוגוסט.
בהמשך, בעקבות איחור בהעברת התשלום השלישי, גובשה בין הצדדים פשרה שלפיה הפינוי יידחה בחודשיים והמוכר יפוצה ב-50 אלף שקל. אלא שביום הפינוי הודיע עורך הדין של המוכר שהוא חולה וביקש לדחות את המועד, ובסופו של דבר הדירה נמסרה כעבור 20 יום כשהחפצים של המוכר פונו סופית רק חמישה ימים לאחר מכן.
בתביעה שהגישו הרוכשים לאחר שקיבלו מהמוכר פיצוי של 4,000 שקל בלבד, הם דרשו לחייב אותו במלוא הפיצוי המוסכם שהועמד בהסכם על 120 אלף שקל. התובעים טענו כי "נאה דורש, נאה מקיים" – כמו שהרוכש התעקש לקבל פיצוי על האיחור בתשלום, כך עליו לשלם להם פיצוי על האיחור במסירה.

בדידות של מבוגר בזמן קורונהבדידות של מבוגר בזמן קורונה
(צילום: Shutterstock)

הנתבע טען מנגד כי היה במצב נפשי קשה והמתווך שלו עזר ככל יכולתו כדי לזרז את הפינוי והודיע לתובע שהדירה מוכנה כמה ימים לפני המסירה אך זה ביקש לדחות את המועד. לשיטתו, מאחר שבהסכם נקבע שאיחור של עד 14 יום לא נחשב להפרה יסודית, והדירה הייתה מוכנה כמה ימים לפני המסירה, בסופו של דבר היה איחור קל של יומיים בלבד.
לדבריו, למרות זאת הוא שילם לתובעים פיצוי שמכסה שכירות של חודש שלם בדירה ובנסיבות אלה הדרישה למלוא הפיצוי המוסכם היא חסרת תום לב. עוד הוא הבהיר כי הפיצוי שקיבל מהם היה שקול לנזק שנגרם לו בהליכי ההוצאה לפועל.
התובעים הבהירו בתגובה כי מעולם לא הסכימו לפיצוי ששולם להם, וכי האיחור לא נבע ממצב רפואי אלא משום שלא הסכימו להשכיר לנתבע את הדירה.


השופט זכריה ימיני קבע כי עדויות המתווך ועורך הדין שייצג את הנתבע מעלות בבירור כי היה איחור של כמעט חודש במסירה, והוא נכפה על הרוכשים בהודעה חד-צדדית. לטעמו, לא מדובר בעיכוב קל, כטענת הנתבע, בפרט כשהחפצים שלו נשארו כמה ימים לאחר הפינוי, והסיבה האמיתית הייתה הסירוב של התובעים שימשיך לגור בדירה כשוכר.
עוד הבהיר השופט כי את ימי האיחור יש לספור ממועד המסירה המוסכם ולא לפי החישוב שערך הנתבע, ומשכך מדובר בהפרה יסודית שלפי הוראות ההסכם מזכה את התובעים בפיצוי.
עם זאת, השופט ציין כי גם התובעים זכו בזמנו להפחתה בפיצוי ולכן מצא לנכון להפחית את הסכום המוסכם בחצי. מאחר שהנתבע כבר שילם 4,000 שקל הוא חויב בעוד 56 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 7,500 שקל.