הפארקים והגנים הלאומיים מלאים במטיילים בשבת האחרונה של החופש הגדול
(צילום: אביהו שפירא, בראל אפרים, איימן ברגס, איתי ליבוביץ- רשות הטבע והגנים, חגי פלג)

ראשי מועצות בצפון הארץ פנו לשרי התיירות, הפנים ואיכות הסביבה בדרישה לקבל סיוע בעלויות פינוי הזבל באתרי הטבע. "הפכנו לקבלני הזבל של המטיילים על חשבון תקציב המועצה והתושבים. הוצאות פינוי הזבל הוכפלו, ואנו נושאים לבד בנטל", כתבו בפנייתם, כך נודע לממון ול-ynet.
>>לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ראשי המועצות, שבתחומן נמצאים מרבית נחלי הארץ כגון חצבני, בניאס ודן, טוענים שבגלל הקורונה ומיעוט הטיסות מאות אלפי מטיילים הגיעו לאתרי הטבע תוך הותרת הררי זבל אחריהם. פינוי הזבל וההוצאות הכרוכות בכך באחריות המועצות האזוריות שאתרי הטבע בתחומם.
זבל שמטיילים השאירו אחריהם לצד הנחלזבל שמטיילים השאירו אחריהם לצד הנחל
זבל שמטיילים השאירו אחריהם לצד הנחל
(צילום: המועצה האזורית גליל עליון)
לדברי חיים רוקח, ראש המועצה האזורית גולן, כמויות המטיילים חרגו ב-40%-120% השנה. "שליש מהשטח של רמת הגולן ושמורות טבע כמו פארק הירדן, המרחב סביב יער אודם, קונטרה ועוד - בתחום השיפוט שלי. אני גם איש הזבל של עם ישראל וגם משלם על זה. על כל טונה זבל שאנחנו מטמינים אנחנו משלמים למדינה 262 שקל. עד אמצע אוגוסט פינינו 500 טונות זבל, כלומר 1,000 טון לחודש. רק באוגוסט אשלם רק על ההטמנה למעלה מרבע מיליון שקל. בסך הכל, עלות פינוי הזבל רק בחודש אוגוסט עומדת על מיליון שקל, כשבחודש רגיל אני מגיע אולי ל-300 אלף שקל. זה משולם מתקציב המועצה, כלומר על חשבון התושבים.
"אני לא מעלה מיסים אז אני נאלץ לקצץ להם בדברים אחרים. המדינה לא משתתפת בכלום. פנינו לשרים בבקשה לסייע לנו, כי אנחנו לא יכולים לעמוד בזה לאורך זמן. אנחנו נהנים מהתיירים, בעיקר אחרי הפסח, שהכל היה סגור. אבל מצד שני, ביקור במעיין לא עולה לתיירים כסף, שכן בדרך כלל הם באים עם צידניות ומשאירים לנו בעיקר לכלוך. את הכסף המטיילים משקיעים לפעמים בצימרים, אבל הרבה מהם ישנים באוהלים, קראוונים, שקי שינה ובכל צורה אפשרית בעצם. מצאנו מטיילים שישנו בתוך חדרי פחי הזבל באתרים, פשוט הוציאו את הפחים והלכו לישון.
"אנחנו שמחים שעם ישראל מטייל בגולן, אבל הזבל משבית. נתקלו גם בתופעה חדשה: אנשים משאירים בשטח אפילו אוהלים, מזרונים, כסאות פלסטיק, ספות ועוד. מביאים גרוטאות מהבית ופשוט משאירים אחריהם. יש גם כאלו שאוספים את הזבל בשקיות, אבל משאירים אותם במקום ולא טורחים להביא אותם למיכלי איסוף האשפה. אז זה לא עוזר, כי חיות הבר קורעות את השקיות ומפזרות את הזבל. צריך להקנות לציבור חינוך בנושא, כי אנשים מכל השכבות ומכל המגזרים חוטאים בזה".
"יש גם כאלו שאוספים את הזבל בשקיות, אבל לא טורחים להביא אותם למיכלי איסוף האשפה. אז זה לא עוזר. חיות הבר קורעות את השקיות ומפזרות את הזבל""יש גם כאלו שאוספים את הזבל בשקיות, אבל לא טורחים להביא אותם למיכלי איסוף האשפה. אז זה לא עוזר. חיות הבר קורעות את השקיות ומפזרות את הזבל"
"יש גם כאלו שאוספים את הזבל בשקיות, אבל לא טורחים להביא אותם למיכלי איסוף האשפה. אז זה לא עוזר. חיות הבר קורעות את השקיות ומפזרות את הזבל"
(צילום: גיל יוחנן)
גם במועצת הגליל העליון המצב קשה, אומר ראש המועצה גיורא זלץ. בתחום המועצה פועלים שישה צוותי ניקיון שעוברים פעמיים ביום בכל האתרים, ובימי השיא באוגוסט אספו כ-30 טונות אשפה ביום. "אני מוציא על הפינוי יותר משישה מיליון שקל, לעומת שלושה מיליון בשנה רגילה", הוא טוען.
"אנחנו כורעים תחת הנטל. אני שמח שבאים לטייל באזור, אבל חייבים להסדיר את נושא הנקיון. יש במועצה שלנו 21 אלף תושבים, ו-20% מהאשפה לא שלנו, אלא של המבקרים. שלא כמו בשנים הקודמות, אנשים נשארים במקום מסויים שלושה ימים בעיקר בקמפינג. בשבת האחרונה היו עשרות אלפי אנשים באוהלים, ואני שמח על זה אבל זה משהו שצריך לתקצב, כולל דרכי גישה. אלפי מכוניות ירדו בשבת בדרכים לא מוסדרות לגדת הנחל, לעיתים באופן ממש מסוכן, מה שגם יצר פקקים אדירים במקום".