צפו: העובדים הכי חיוניים במשק - השליחים
(חגי דקל)
בעקבות משבר הקורונה פוטרו או הוצאו לחופשה ללא תשלום (חל"ת) כבר יותר מ-730 אלף עובדים. המצוקה הכלכלית גרמה לרבים מהם לחפש עבודה חלופית: הם שמו את האגו בצד והחלו בעבודות חדשות - שאינן קשורות בהכרח להשכלתם או לעבודתם הקודמת. ynet מביא חמישה סיפורים כאלה. שם המשחק: "הישרדות".
רותם אגוזי, בעלת משרד יחסי ציבור
היום: מבשלת בבית ומוכרת תבשילים
עד לפני כשבועיים התמקדה רותם אגוזי בניהול משרד יחסי הציבור שבבעלותה, המתמחה בלייף סטייל ומייצג לא מעט חברות אופנה. בימים אלה עומדת אגוזי במטבח ביתה, מבשלת ומוכרת את תבשיליה. "יום אחד לפני כשבועיים, עם סגירת הקניונים, הודיעו כ-80% מהחברות שייצגתי שהן מקפיאת לאלתר את הריטיינר שלי. התגובה הראשונית הייתה הלם מוחלט, חרדה קשה. הרגשתי כמו בסרט אימה שאני מבקשת להתעורר ממנו אבל אי אפשר להתעורר ממנו. יומיים לא הפסקתי לבכות", היא מספרת.
ואז מה עשית?
"אספתי את עצמי והבנתי שאני חייבת להמציא את עצמי מחדש. הבנתי שאני חייבת ליצור משהו מתוך הבית שלי, שמשמש בימים טובים גם כמשרד שלי. כאם יחידנית לילדה בת 10 אין לי הלוקסוס הזה לשבת ולבכות. אני צריכה להביא אוכל הביתה. החלטתי שלא יעזור לי כלום אם אשב ואבכה על מר גורלי, להגשים חלום ישן ולהפוך אותו למקור הפרנסה שלי: לבשל. כל החיים רציתי לבשל לאחרים, והבנתי שזה בדיוק הדבר שייתן לי את ה'ברייק' הנכון עד שהעולם יחזור למסלולו".
שיתפת את בתך בהחלטה?
"היא יודעת שאמא שלה היא המפרנסת היחידה. הסברתי לה שעכשיו נצטמצם קצת, אבל לא הכנסתי בה פחדים. היא יודעת שאני אוהבת לבשל, ומבינה שלא אתן לשתינו לרעוב ללחם. לקחתי למקום הזה את היצירתיות שלי, ובדיוק כמו שאני יח"צנית טובה ללקוחותיי, אני עושה בתקופה זו יח"צ לעצמי".
אגוזי, המתגוררת ברמת גן, בנתה תפריט, תמחרה אותו על פי עלות חומרי הגלם וזמן העבודה שלה ויצאה לדרך. מספר ההזמנות לתבשיליה עולה מיום ליום.
רותם אגוזי: "אני מקבלת פידבקים טובים שגורמים לי סיפוק עצום. אני קמה בכל בוקר, עוברת על המיילים של העבודה, מתעדכנת ומתחילה לבשל, עם כפפות ומסכה, לפי הזמנות שקיבלתי יום קודם לכן, ועושה את הפיזורים לבתים"
וכשמשבר הקורונה יסתיים?
"אני לא יודעת לאן זה יתפתח. ברור לי שאחזור ליח"צ. אבל כרגע אני ממוקדת רק בצורך השעה. שמחתי והתרגשתי מההתגייסות המטורפת של אנשי תקשורת וקולגות, שהפיצו ברשתות את המיזם החדש שלי, ואני מקבלת פידבקים טובים שגורמים לי סיפוק עצום. אני קמה בכל בוקר, עוברת על המיילים של העבודה, מתעדכנת ומתחילה לבשל, עם כפפות ומסכה, לפי הזמנות שקיבלתי יום קודם לכן, ועושה את הפיזורים לבתים. האוכל עטוף בצורה אסתטית, ולכל מנה אני מצרפת פתק אישי, גם זה כמובן עם מסכה וכפפות".
מה דעתך על התנהלות המדינה כלפי העסקים במשבר?
"אני מאד כועסת, אני מרגישה שנטשו אותנו, את העסקים הקטנים, וחיה בתוך אי ודאות וחוסר שקט תמידי. אני מחכה, כמו כולם, שהסיוט הזה ייגמר ואז אחזור ליח"צ. אז גם אחליט אם אמשיך לבשל. בינתיים אני חולמת איך אכין ואמכור את הרגל קרושה והגפליטע, שאין לי מתחרים בקטע הזה".
עדן דרוקמן-רפאלי, מרצה למתמטיקה, עו"ד ומדריך טיולים
היום: מנהל משלוחים בסופר-פארם וב-AM:PM
עד לתחילת המשבר היה עדן דרוקמן-רפאלי, בן 40, מרצה למתמטיקה ומדריך טיולים בחו"ל. הוא גם עו"ד בהשכלתו, חי עם בן זוג, וביחד הם מגדלים את בנם. בימים אלה הוא מנהל משלוחים ברשת הסופרמקטים AM:PM וברשת סופר-פארם.
"בשלב די מוקדם של התפשטות הקורונה הבנתי שהמשק הולך לקראת אחוזי אבטלה גדולים. הבנתי שתחום התיירות, שהתמקדתי בו כמדריך טיולים, לא יחזור במהרה למה שהיה, בוודאי לא בשנה הקרובה", הוא אומר. "כמפרנס, ומכיוון שגם בן זוגי מובטל כעת, התחלתי לשלוח קורות חיים. בימים הראשונים זה היה מבהיל, הרגשתי כמו הגיבורה בסדרה 'סיפורה של שפחה', מצב בלי אופק. לשמחתי, קיבלו אותי לעבודה בשתי הרשתות, ולצערי, כמי שעובד עכשיו בסופרמרקט, אני רואה את מספר האנשים שמשלמים באשראי, והאשראי לא עובר יותר".
איך התחושה לעבור מממשלח יד חופשי לשליח?
"אני עובד בשכר מינימום, 29 שקל לשעה, אחרי שהתרגלתי לשכר של 20 אלף שקל בחודש. הפסקתי את כל האקסטרות של חיי, למשל את אימוני הכושר ואת הטיפול הפסיכולוגי. יש ירידה חדה ברמת החיים שלי. אבל רוב בני המשפחה שלי בחו"ל, וגם הם חסרי עבודה עכשיו. כשהם שמעו שמצאתי עבודות הם קינאו בי, בוודאי כשמצאתי עבודה במה שלא ייסגר: סופרמרקט ובית מרקחת".
אריה (שם בדוי), מטפל אלטרנטיבי
היום: שוטף כלים ומנקה בתים
אריה (שם בדוי) עבד עד לאחרונה כמטפל אלטרנטיבי באחת ממרפאות קופות החולים. כשנסגרה המרפאה, וכאשר הבין שגם לא יוכל לקבל מטופלים בביתו, התחיל לחפש עבודה. הוא בן 50, נשוי ואב לשניים, מתגורר באזור המרכז. הוא לא היה מוכן לחשוף את שמו. לדבריו, "אני חושש שאם ידעו מה אני עושה כיום עוד לא יחזירו אותי לעבודה כשיחזרו ימים רגילים".
למה? מה אתה עושה?
"אני אוהב לשטוף כלים. פניתי למסעדות וביקשתי להיות שוטף כלים, אבל הן נסגרו. עכשיו אני מציע את השירות הזה ברדיוס שלי. אני מגיע לבתים שיש בהם ערימות של כלים. אני שוטף את הכלים, מסייע בניקיון הבית. ברור שיש ירידה עצומה בהכנסות שלי, אבל אני ממשיך לעשות זאת בלית ברירה ומחכה שתחזור השגרה ואחזור למרפאה".
לילי קורל: "הגיל קצת מקשה כי זו עבודה פיזית. אני באה הביתה עייפה לגמרי, אבל אומרת תודה שיש לי איפה לעבוד. אני נעה כל הזמן בין ייאוש לתקווה"
לילי קורל, סטייליסטית ומדריכה בתחום
היום: אחראית על הכנת משלוחים בשופרסל
עד לתחילת המשבר הייתה לילי קורל מאושרת ומסופקת כלכלית בעבודתה כסטייליסטית. היא מתגוררת באשדוד, בת 55, גרושה, אם לשניים וסבתא לשניים. כשאירועי יום האישה, שבהם הייתה אמורה להרצות, התבטלו ולאחר שהפגיעה במשק החריפה בעקבות המשבר, הבינה שעליה "להפעיל את האינסטינקט ההישרדותי שלי. כשראיתי שבשופרסל מחפשים עובדים - מיד התקשרתי. כיום אני מלקטת, חיה ממשכורת מינימום ועובדת במשמרות של 6–8 שעות ביום".
איך את מרגישה בעבודה החדשה? מה אומרים עליה ילדייך?
"הגיל קצת מקשה כי זו עבודה פיזית. אני באה הביתה עייפה לגמרי, אבל אומרת תודה שיש לי איפה לעבוד. אני נעה כל הזמן בין ייאוש לתקווה. הייתה לי נקודת שבירה לפני כמה ימים. חזרתי מהעבודה, נכנסתי הביתה ולא הפסקתי לבכות. ואז המשכתי הלאה. בחיים לא החתמתי כרטיס, לא חשבתי שאגיע לרגע כזה, אבל לא שקלתי לרגע, כשהבנתי שיש עבודה שאני יכולה להשתלב בה. אני מחזיקה את עצמי באמצעות הקשר הטלפוני עם ילדיי, עוברת לפעמים ליד הים, בקרבת מגוריי, ומצלמת אותו, וצוחקת מבדיחות הקורונה שרצות ברשת. אני גם משתפת בהרגשה ובקשיים את 12 אלף העוקבים בעמוד העסקי שלי 'מתלבשות לילי קורל' ומקבלת בלי הפסקה חיזוקים וירטואליים. הילדים שלי אומרים לי 'כל הכבוד', אם כי חוששים לי קצת. ואני מדגישה להם בלי הרף שאני צריכה להגיד תודה שנמצא לי פתרון תעסוקתי".
שחף סגל, מנהלת יחסי ציבור של רשת מלונות בראון
היום: השליחה של תן ביס
שחף סגל הייתה מנהלת יחסי הציבור של רשת מלונות בראון, עד שקיבלה הודעה שהיא יוצאת לחל"ת. לפני מספר ימים ראתה מודעה שמחפשים שליחים בחברת המשלוחים תן ביס, ולרגע לא היססה. "העיקר לא להיות סגורה בבית ולהיות בתנועה, אני חייבת את זה לבריאות הנפש. העבודה גם משחררת לי כעסים, ואני מאד כועסת על ההתנהלות של משרד הבריאות והממשלה. אחרי ההדרכה, בימים הקרובים, אתחיל בעבודת השליחויות", היא מתארת.
מה אמרו בבית?
"בעלי צלם, והוא כמובן תמך בהחלטה שלי. גם שני ילדיי, בני 11 וכמעט 10, הבינו את המצב. אני רוצה להוות להם דוגמה אישית, שיבינו שכל עבודה מכבדת את העוסק בה כדי שהבית לא יתמוטט. בכלל, אין היסטריה בבית שלנו. יש לנו רק חבילת ניר טואלט אחת, לא אגרנו מזון. לשמחתי, השכר ותנאי ההעסקה בתן ביס טובים, אקבל 30 שקל לשעה ועוד תוספת אם המשלוח בשעות הבוקר. וכשאני חוזרת הביתה יש לי זמן להיות עם בן זוגי והילדים. יש לי רק בקשה אחת".
והיא?
"תשאירו טיפ. לא אדפוק בדלת, אשאיר את המשלוח ליד הדלת. אבל תהיו רחבי לב. זו בדיוק התקופה שבה יוצאים הדברים הכי יפים לצד הדברים הכי מכוערים. אני בטוחה שאספר על התקופה הזאת לנכדיי, כשיהיו לי".
השליח נשאר שליח
מי שבתקופה הזאת נותרו עסוקים במיוחד אל השליחים, שעובדים שעות נוספות בעקבות סגירת המסעדות ובתי הקפה. ניב אסלן, שליח של wolt, סיפר באולפן ynet כי למרות העומס, "זה כיף לדעת שאתה עושה משהו טוב. אני לוקח את האופניים שלי, משתדל עם סוללה מלאה, לוקח כפפות גומי ויוצא לשטח".
ומה לגבי טיפים? לדבריו, "באפליקציה יש אפשרות להשאיר טיפ באשראי, נדיר מאוד שמשאירים מזומן. אני פשוט שם את המשלוח והולך, אני מתקשר אליהם מלמטה. על טיפ במזומן אני מעדיף לוותר. חלק השאירו טיפ מתחת לשטיח וזה היה מאוד מחמם את הלב - אבל עדיף באשראי, ולא חובה כמובן".
