ביום שני השבוע הודיע משה בובליל, בעלי רשת המלונות קלאב הוטל, שהוא מקיים מו"מ עם משרד הביטחון כדי להסב שניים ממלונות הרשת, קלאב אין אילת וקלאב הוטל טבריה, לטובת מבודדי הקורונה בהתאם לתוכנית שר הביטחון נפתלי בנט. מלון הסוויטות קלאב הוטל אילת ימשיך בינתיים כרגיל מכיוון שבכל חדריו יש מטבח, מה שמאפשר לאורחים להישאר ולאכול בחדרים, וכך לא להפר את הוראות משרד הבריאות. בובליל הסביר את המהלך, בין היתר, בזכות הקשר האמיץ הקיים בינו למשרד הביטחון.
ואכן, שבוע לפני כן מילאו את האודיטוריום של קלאב הוטל אילת כ-700 איש, כולם הורים שכולים, שהגיעו למלון במסגרת הנופש השנתי שארגן עבורם ארגון יד לבנים המסייע למשפחות השכולות. בתום ההופעה של ננסי ברנדס, שימי תבורי ואילנה אביטל יצאו האורחים לחצר הגדולה של המלון, שם חיכה להם סחלב חם. "המלון מקסים, נכון?" שאלה אחת הנשים את אחד הגברים שעמד בצד. "אני שמח לשמוע", השיב לה הגבר בקול שקט ובחיוך מעט נבוך. מה שהאישה לא ידעה, כמו רבים אחרים, זה שהאדם אליו פנתה, שישב באולם בזמן ההופעה, הוא נור עאמר, מנכ"ל רשת מלונות קלאב הוטל ישראל.
4 צפייה בגלריה
נור עאמר, מנכ"ל קלאב הוטל ישראל
נור עאמר, מנכ"ל קלאב הוטל ישראל
נור עאמר, מנכ"ל קלאב הוטל ישראל
(צילום: יח"צ)
ב-22:00 בערב התפזרו האורחים. עאמר המשיך לחכות מחוץ לאולם עד שראה את אלי בן שם, יו"ר הארגון, יוצא גם הוא מהאולם. "הכל בסדר? חסר משהו"? שאל את בן שם, ורק לאחר שיחה קצרה וחיבוק חם וממושך עזב את המלון וחזר לביתו. "הוא איש נדיר", אמר בן שם. "הוא לא עושה הצגות. זו השנה השלישית שהארגון נופש במלון הזה, בין היתר בזכות היחס האישי שאנחנו מקבלים ממנו וממשה בובליל, בעלי הרשת".
עאמר (55) נולד בכפר הדרוזי ג'וליס שבגליל המערבי ועזב אותו בתום שירותו הצבאי. "אני מתגעגע לכפר", הוא מודה. "הילדים שלי לא מאמינים שלמדתי לכתוב ולקרוא לאור עששית. אני מספר להם את ההתרגשות שאחזה בכולנו כשהגיע החשמל. אני זוכר את הקריאה בכפר: 'הגיע חשמל' בסביבות 1991, ואת ההתרגשות שאחזה בי כשהדלקתי וכיביתי את המתג. זה היה פלא עבורנו".
"הייתה לי ילדות מצחיקה, עם הרבה שמחה, אבל גם עם לא מעט עצב", הוא ממשיך. "כשהייתי בן 10 נהרג אבי בתאונת דרכים. הוא היה בן 41. אני זוכר שלקחו אותנו להלוויה ואת תקופת האבל. כדי להפיג את העצב אנחנו לפעמים נאחזים בהומור. למשל, אנחנו שואלים את עצמנו כמה ילדים יכלו להיות במשפחה לו היה חי. אבל זה כואב, וחבל לי שהוא לא זכה להיות איתנו לאורך הדרך".
מותו של אביו והעובדה שאמו נותרה לבדה אילצו את עאמר לצאת לעבודה בגיל צעיר כדי לסייע בפרנסת המשפחה. "כבר בכיתה ד' עבדתי בגידול הטבק שלנו, הגידול החקלאי שהיה אז חלק מהכפר. הייתי מתחיל את היום ב-5:00 לפנות בוקר, ולאחר העבודה הייתי עובר ללימודים". ב-1984 התגייס ללגדוד 12 של גולני, והוא מסרב בכל תוקף לנדב פרטים על השירת ועל התפקיד.
נור עאמר
לא אחת נשמעות טענות על קיפוח חיילים דרוזים שמשרתים בצה"ל. מצד אחד, לא מעט מבני העדה נהרגו בצבא, בהם בן משפחתו של עמאר, סא"ל חוסיין (עמיר) עאמר, מפקד גדוד 12 של גולני, שנהרג בלבנון במרץ 1996. לעומת זאת, לפני כשבע שנים פורסם שקצין ושני חיילים דרוזים לא הורשו להיכנס לכור האטומי בדימונה, ואחד החיילים אמר שרצה לזרוק את המדים. אבל עאמר מעדיף שלא לדבר על קיפוח.
"שירתתי ביחידה מעניינת וקיבלתי בשירות ערכים שהולכים איתי עד היום", הוא אומר. "הבנתי בעיקר את ערך הרעות. עד היום אני משרת במילואים בין יומיים לשלושה בחודש בתפקיד ספציפי ביחידה מסוימת. מה שעברתי בצבא, ועברתי, רק עשה אותי אדם טוב יותר".

הגיע במקרה לענף המלונאות

למלונאות הגיע עאמר במקרה ב-1992. כדי לממן את לימודי הכלכלה, ולא מתוך חשיבה ארוכת טווח, עבר קורס פקידי קבלה בבית הספר למלונאות דביר בחיפה. בסיום הקורס התקבל לעבודה במלון חוות הברון של רשת מלונות ישרוטל בזכרון יעקב. מנהלי הרשת עמדו כמעט מיד על אופיו ודמותו, והציעו לו לנהל את הקבלה במלון לגונה באילת. "רק כשהציעו לי לעבור לאילת, התחלתי לחשוב על עתיד בענף", הוא נזכר. "כל מי שנכנס למלונאות צריך להביא בחשבון שהוא עשוי להיות נע ונד בארץ, ואפילו בעולם".
"רק כשהציעו לי לעבור מזכרון יעקב לאילת, התחלתי לחשוב על עתיד בענף המלונאות. כל מי שנכנס לענף הזה צריך להביא בחשבון שהוא עשוי להיות נע ונד בארץ, ואפילו בעולם"
לאחר לגונה, ניהל עאמר את דלפק הקבלה של מלון רויאל ביץ' באילת, ואז נקרא לפגישה בקלאב הוטל אילת, ובה הוצע לו לנהל את אגף החדרים במלון - מה שבעצם הקפיץ את הקריירה המלונאית שלו. "כחצי שנה לאחר שהתחלתי לעבוד בקלאב הוטל אילת, קראו לי לפגישה דחופה עם בעלי המלון, משה בובליל, שהציע לי לנהל את קלאב הוטל טבריה. אני זוכר שהייתי המום, כי הייתי חסר ניסיון בניהול מלון שלם. לאחר מחשבה קצרה לקחתי את האתגר, כי אני אוהב אתגרים, ועברתי לנהל את המלון. בחמש השנים שהייתי בטבריה קרו לי הרבה דברים טובים".
קלאב הוטל
בטבריה הכיר עאמר את ליילה, רעייתו. בני הזוג נישאו כשהיה בן 35. מספרים שזה קרה אחרי תקופה שבה היה מהרווקים המבוקשים בעיר. "לא יודע מה אומרים", הוא צוחק במבוכה קלה, "אבל אכן הכרתי אותה בתקופה הזאת ונישאנו, מה ששימח מאוד את אמא שלי, שהייתה מודאגת שעוד לא התחתנתי".
על ההכרות עם ליילה הוא מספר: "אחד ממכריי ואחת מאחיותיי אמרו לי שיש איזו ילדה מהכפר סמיע שבגליל העליון, שהם חושבים שהיא מתאימה לי. הם כינו אותה 'ילדה' כי היא צעירה ממני בעשר שנים, והיא יפה, חכמה ומדהימה. היה לי חשוב שאחותי ציינה אז שליילה היא אישה עצמאית, ולכן גם מתאימה לי".
גישתו של עאמר לחיי הזוגיות אופיינית לצעירים דרוזים רבים בשנים האחרונות. "אני אדם עסוק. רציתי אישה עצמאית שתפתח לעצמה קריירה. אחותי גם אמרה אז שלליילה יש רכב, מה שלא היה אז נפוץ אצל בנות העדה הדרוזית. היום כן, כי הדור הצעיר כבר מודרני. אגב, אמא שלי, אישה דתייה מאוד, לא מוכנה עד היום לנסוע בכפר עם נהגת. זה חלק מהדת, שאישה לא אמורה לנהוג".
4 צפייה בגלריה
מלון קלאב הוטל אילת
מלון קלאב הוטל אילת
מלון קלאב הוטל אילת
(צחי קיבנשטיין)
"בכלל, בכפר שלנו לדת הייתה חשיבות גדולה, נשים התלבשו על פי המסורת הדרוזית ולא לבשו מכנסיים", הוא מוסיף. "אשתי הייתה כבר אז מודרנית והייתה מגיעה לכפר עם מכנסיים. התחתנו בכפר שלה, ואחד הדברים שהכי ריגשו אותי היה שבובליל עמד לצידי בחתונה במקום אבי. בכפר שלנו גם לא היה נהוג אז לרקוד בחתונה, שלא כמו בכפר של אשתי. אני זוכר את המבוכה שלי כשהודיעו שאני צריך לרקוד עם אשתי. די התבלבלו לי הרגליים".
"לברית המילה של בני תום הזמנתי גם את הרב של אילת. אני לא איש דתי, אבל שומר על המסורת. את הברית ערך מוהל דרוזי, אבל היה לי חשוב שגם הרב של אילת יהיה נוכח. לשמחתי הוא בא עם בנו, והבנתי לגמרי שבגלל הכשרות הם לא אוכלים"
בטבריה נולדו לזוג שתי בנות: לי (כיום בת 20, משרתת בשירות לאומי ומתגוררת בתל-אביב), ואן, בת 18 ותלמידת י"ב. לא שמות אופייניים לעדה הדרוזית. "היה לי חשוב ששמות הילדים שלי יהיו עם הברה אחת. בהתחלה הרימו גבה בכפר כששמעו את השם של לי, אבל מהר מאוד הפנימו והתרגלו", הוא אומר.
כשחזרו לאילת השתלבה רעייתו, עובדת סוציאלית, בעבודה, והיא מתמחה בטיפול במשפחה. באילת נולדו שני ילדיהם הנוספים: תום, בן 16, תלמיד כיתה י', וקים, בת 10, תלמידת כיתה ה'. "לברית המילה של תום הזמנתי גם את הרב של אילת", הוא מספר. "אני לא איש דתי, אבל אני שומר על המסורת. את הברית ערך מוהל דרוזי, אבל היה לי חשוב שגם הרב של אילת יהיה נוכח במעמד. לשמחתי הוא בא עם אחד מבניו, והבנתי לגמרי שבגלל הכשרות הם לא אוכלים".

צנוע - אבל שובר מוסכמות

נדמה שלצד השקט והצניעות של עאמר הוא גם שובר מוסכמות, וזה בא לידי ביטוי בחייו האישיים והמקצועיים. למשל, הוא היחיד מבין עשרת אחיותיו ואחיו שעזב את הכפר, אם כי הוא מדגיש שעזיבת הכפר היא פיזית בלבד, והוא ממשיך להיות מחובר אליו רגשית. בכל שבוע, כשהוא נוסע לבקר בקלאב הוטל טבריה, הוא חותך אל הכפר כדי לבקר את אמו ואת משפחתו, ומתענג על המאכלים הדרוזים המסורתיים שאמו מכינה לו. "אמא שלי מבשלת מדהים, אבל חכי שתטעמי את עלי הגפן הממולאים שאשתי מכינה. אין דברים כאלה", הוא אומר.
גם כמנכ"ל הרשת בישראל - קלאב הוטל אילת, קלאב אין אילת וקלאב הוטל טבריה - הוא שבר מוסכמות כשהחליט למנות את רז מזרחי למנכ"לית קלאב הוטל טבריה, לאחר ששלף אותה ממחלקת הכספים של המלון. "אמרתי לבובליל שאמנם אין לה ניסיון בניהול מלון, אבל היא חושבת מחוץ לקופסה ויש לה ראש גדול ומוטיבציה, תכונות שחייבים כדי לנהל מלון. משה נתן לי יד חופשית. קלאב הוטל טבריה הוא מלון מורכב, ולשמחתי היא מנהלת אותו מצוין", הוא אומר.
4 צפייה בגלריה
נור עאמר, מנכ"ל קלאב הוטל ישראל
נור עאמר, מנכ"ל קלאב הוטל ישראל
נור עאמר. חולם לחזור לכפר
(צילום: טלי קוצרון)
לדבריו, "עם צביקה אנגלשטיין, מנכ"ל קלאב הוטל אילת, ורוני לוריא, מנכ"ל מלון קלאב אין אילת, אנחנו שוברים בכל שנה שיאי תפוסות ורווחים. בתפיסה שלי, אני צריך שחקני נשמה כדי להפוך אותם למקצוענים. זה לא יכול להיות הפוך. יש במלון עובדים עם יותר מ-17 שנות ותק, והם יודעים שהם המשאב הכי חשוב לי, שהם המפתח להצלחה".
"אני אוכל בחדר האוכל של העובדים בדיוק כמו שאני יושב עם האורחים ושואל לדעתם. אני לא מנהל שיושב במגדל השן שלו, אני חלק מהצוות. זו גם התפיסה של משה, שהוא אלוף העולם ושולט בפרטים הקטנים, אם כי בחלק התפעולי הוא נותן לי עצמאות מלאה. את יודעת", הוא צוחק, "בכל פעם שמשה בא לפה ללילה, הוא יודע שזה יעלה לו בין חצי מיליון שקל ל-700 אלף שקל. כי אני מבקש עוד ועוד למען האורחים והעובדים. בלי הגב והגיבוי שהוא נותן לא הייתי מצליח להזיז הרים".

נגיף הקורונה: "אני לא בלחץ"

רוב האורחים באים ברכב. יש פה חניה חינם לאורחים על שטח של 40 דונם. אני יודע שיש פגיעה, אבל היא קטנה. באים מדי שנה עשרות אלפי אורחים למלון, פחות מ-10% מהם בטיסות. אנחנו לא מרגישים את הפגיעה"
בשבועות האחרונים נקלעה הרשת לתקופה מאתגרת במיוחד עם התפרצות נגיף הקורונה, שהרחיק את התיירים מישראל, ועוד לפני חג הפסח. "אני לא בלחץ. יש בהלה, אבל אני מעריך שהיא תדעך. הישראלים יתעשתו ויחזרו לאילת מכיוון שהם אוהבים אותה", מדגיש עמאר. אלא שעסקי התיירות באילת מתמודדים בחודשים האחרונים גם עם סגירת שדה דב וסגירת שדה התעופה באילת לטובת שדה התעופה ברמון. "רוב האורחים באים אלינו בכלי רכב. יש פה חניה חינם לאורחים על שטח של 40 דונם. אני יודע שיש פגיעה, אבל היא קטנה", הוא מדגיש. "לאילת באים מדי שנה עשרות אלפי אורחים למלון, פחות מ-10% מהם בטיסות. אנחנו לא מרגישים את הפגיעה".
"בתורת הניהול יש אוקיינוס כחול ויש אוקיינוס אדום, בכחול אתה כריש לבד. על המשקל הזה אני נוהג לומר שיש מלונות באילת ויש קלאב הוטל. לכן, כשאני מתמחר את השהייה במלון אני לא מוכר חדר, אלא מוכר ומתמחר חוויה", הוא מוסיף. הוא אף מזכיר שרק לאחרונה, לאחר שלוש שנים של שדרוג בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים מכיסו של בובליל, נתן משרד התיירות לקלאב הוטל אילת דירוג של 5 כוכבים סופירייר, שנחשב לדירוג הבינלאומי הגבוה ביותר למלונות.
4 צפייה בגלריה
מלון קלאב הוטל אילת
מלון קלאב הוטל אילת
דירוג של 5 כוכבים סופירייר. מלון קלאב הוטל אילת
(צחי קיבנשטיין)
לטענת עאמר, הרשת מצליחה לשבור את מיתוג המודל הראשוני של הקלאב שהוקם ב"טיים שרינג", לפיו מכרו יחידות נופש בחוזה לעשרות שנים - מה שלא הועיל למיתוג כי הם היו אחראים על איכות החדרים. "בהתחלה היו יותר מ-70% יחידות קנויות, וכיום אנחנו נמצאים ב-13% יחידות קנויות. כל היתר הן יחידות נופש רגילות. זה חייב אותנו לעשות שינוי מהותי בתפיסה ובשירות במלון, שהיה מותאם לאלה שרכשו את יחידות הדיור", הוא מסביר. "פעם הייתי דואג ל-100 אלף ארוחות בשנה לכל היותר, אך בשנה שעברה עשינו 980 אלף ארוחות. עם זאת, החלטנו לא לסגור את המטבחונים בחדרים, כדי שאם לאורח בא לשתות קפה בבוקר לפני שהוא מגיע לחדר האוכל, שיוכל להכין לעצמו בכיף ולא בכיור של המטבח. ואם הילד שכח לאכול ישמרו לו את הגבינה במקרר".
עאמר מודה שלא קל להיות מנכ"ל מלונות בעידן של רשתות חברתיות ובדיקות פתע. כדי לשבור מתחים, לפחות ארבעה בקרים בשבוע הוא מתחיל את היום בריצה בין הרי אילת הסמוכים לביתו. "בריצה רק אני עם עצמי. אני מקבל כך את היום, בשקט, בין ההרים המדהימים", הוא משתף. הוא מרתוניסט ושקל להירשם למרתון ניו יורק. בכלל, הוא טיפוס תחרותי, אפילו בשש בש הוא לא ממש אוהב שמנצחים אותו.
הוא מסכים שכבן לעדה הדרוזית הוא חש שקיימת אפליה, אבל היא מעולם הפריעה לקריירה שלו. "אני לא אומר שאין אפליה ושלא מרגישים אותה, אבל תמיד הצלחתי להעביר את זה לטובה. אף אחד לא מחלק לך מתנות. אני מאמין שאם תביא את הדברים בנימוס ובצניעות ובדרך שלך, תקבל את מה שאתה רוצה. לדעת לנהל זה לא קל ולא פשוט, ואל תטעי בשקט שלי", הוא מחייך. "בדרגות ניהול גבוהות במיוחד אי אפשר להיות פראייר, אבל הנוסחה להצלחה עוברת דרך הנשמה. אני אוהב לגעת באנשים. עובדים ואורחים מאושרים – זה הסיפוק שלי והשכר לעבודה הקשה".
"ילדיי הם חלק מהמסורת וחלק מהעולם החדש. אני נותן להם ארגז כלים, והם יבחרו את מה שטוב להם. שפת האם שלי הייתה ערבית ואני דובר עברית, אצלם זה הפוך. אבל הם דוברי ערבית ונותנים את הכבוד למסורת הדרוזית"
עאמר כבר שבר כמה מוסכמות ומסורות, אבל ילדיו שייכים לדור שכבר ממש בועט בערכים מסורתיים. איו לו בעיה עם זה. "הילדים שלי הם לגמרי חלק מהמסורת וגם חלק מהעולם החדש. אני נותן להם ארגז כלים, והם יבחרו את מה שטוב להם. למשל, שפת האם שלי הייתה ערבית ואני דובר עברית, אצלם זה הפוך. אבל הם דוברי ערבית ונותנים את הכבוד למסורת הדרוזית"
ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, קידם את המורשת הדרוזית בשביל האוכלוסייה הדרוזית בעיר ואף הציע לעמאר להשתלב בפוליטיקה המקומית. זה לא עומד מבחינתו על הפרק. "לא", הוא משיב ללא הרהור נוסף. "אם יש לי חלום, זה לחזור לכפר. אני אוהב את המשפחה שלי. אמנם יש רשתות חברתיות ויש קשר רציף, אבל זה לא אותו הדבר. אני רוצה להיות איתם ממש".
על האפשרות לנהל מלון בחו"ל הוא אומר: "זה קורץ לי, אבל בתנאי שזה יהיה חלק מקלאב הוטל. הבת שלי, למשל, שיכלה לוותר על שירות צבאי, התעקשה ועושה שירות לאומי כמתנדבת במד"א. אני מקווה שהילדים שלנו גם ירצו לחזור לכפר, אם וכאשר זה יגיע. אבל זה תלוי בהם, וליילה ואני נכבד כל החלטה שלהם. אני אוהב את הארץ הזאת, לכאן אני שייך".