תזכורת: מנכ"לית איגוד תעשיות המזון בריאיון לאולפן ynet בתחילת משבר הקורונה
(אורי דוידוביץ)

האם יכול להיות מחסור כבד במזון בארץ? האם יש מצב שיחסרו כאן מוצרים בסיסיים כמו לחם, חלב, בשר, סוכר ואורז? לפני הקורונה זה אולי נשמע כמו חשש דמיוני אבל נגיף אחד קטן, שעצר בבת אחת את המסחר, זיעזע את תפיסת העולם הגלובלי. כעת מתברר כי בעת משבר חמור מדינות דואגת קודם כל לרווחת אזרחיהן, גם אם זה כולל מניעת אספקה של תרופות, מזון, ציוד רפואי וחומרי גלם לשכנותיהן.
הדוגמאות רבות: ממשלת איטליה השתלטה על משאית עמוסה אלכוג'ל שהייתה בדרכה לשווייץ, ומנעה את המשלוח. בישראל נדרש המוסד להשיג בדרך לא דרך משלוחים של ציוד רפואי שהיו בדרכם ללקוח בארץ אחרת, ובסין החלו לאגור דגנים, סויה ותירס. פתאום התברר כי סחר חופשי בעולם גלובלי, הוא חופשי, למעט במשברים ואסונות. כשזה קורה - פתאום כל מדינה צריכה לדאוג לעצמה. קוראים לזה "ביטחון המזון" והוא גורם לחשיבה מחודשת על כל מה שידענו על יבוא וייצור מקומי.
אהוד נחשון חקלאי במושב גאוליםאהוד נחשון חקלאי במושב גאולים
חקלאות בישראל
(צילום: עידו ארז)
הקורונה הביאה מדינות לחשב מחדש את הסכנות הטמונות בתלות ביבוא. ביום שאחרי הקורונה, משנתו של משה כחלון, כשר אוצר שחרת על דגלו את המאבק ביוקר המחייה באמצעות פתיחת היבוא, גם אם על חשבון מגדלים או יצרנים מקומיים, נראתה לפתע לרבים מסוכנת. ביטחון המזון, ערך שנשכח כנראה מאז ימי הצנע, או הרעב הגדול לאחר מלחמת העולם הראשונה, שב לשיח ובגדול, ואיתו נחשפה העובדה המצערת שלישראל אין תוכנית-אב לנושא.
שאלות שהיו אמורות להיות להן תשובות ברורות ותוכנית מסודרת כמו באיזה תחום ישראל רוצה ויכולה לשמר עצמאות מזון, האם בכלל אנחנו רוצים עצמאות בנושא, האם להקצות לכך אדמות על חשבון דיור, מה על המדינה לעשות כדי לתמרץ את אותם גידולים שהיא רוצה, מה הנוהל לשעת משבר חמור כמו הקורונה או האם צריך לשנות מדיניות מלאי חירום - כולן נותרו עדיין ללא מענה מסודר.
פרופ' טרואן: "מה יקרה ברגע שהיבוא ייעצר? אנחנו הופכים עצמנו במודע לתלויים. אסור לסמוך רק על יבואנים. ככל שאנחנו מחלישים את החקלאים נהיה יותר פגיעים"
בשיא בהלת הקניות שיצר משבר הקורונה נתקל הציבור לראשונה זה עשרות שנים במדפים ריקים בסופר ובחשש שהיצע המזון לא יספיק. שר הכלכלה לשעבר אלי כהן וראשי רשתות המזון ובהם רמי לוי נזעקו להסביר לציבור כי דבר לא חסר ואין צורך להתנפל. הם אכן צדקו, מדי בוקר המדפים הועמסו בסחורה חדשה. הצרכן הרגיל, שעבורו "ביטחון המזון" - מושג חדש שנוסף לז'רגון ימי הקורונה - מסתיים במדפים מלאים בסופר, נרגע. אבל לא בהכרח בצדק: המדפים הם רק קצה שרשרת האספקה, שבכל העולם, לא רק בישראל, התגלו איומים לאורכה. אחת הדוגמאות היא בתוצרת החלב, שרובנו בטוחים שמדובר באחת הקטגוריות הבטוחות ביותר בנוגע לאספקה סדירה של תוצריה. הפרה מניבה, הרפתן חולב ותנובה ומתחרותיה מייצרות. אז זהו, שלא בדיוק. כמה מכם שאלו את עצמם מה אוכלת הפרה? בניגוד לאחיותיה בשווייץ, שלוחכות עשב במרעה טבעי, בישראל 87% מהמזון לבעלי החיים הוא גרעיני סויה מיובאים. בתרחיש קיצון שבו ישראל מנותקת מתעבורה ימית ויבשתית למשך תקופה של מספר חודשים, לא בטוח שיהיה במה להאכיל את הפרות וכל משק החלב שאנו מתגאים בו כל כך עלול להיות בסכנה. אותו דבר בדיוק עלול לקרות לפטם בלולים ואפילו למוצר הבסיסי ביותר - הלחם. כן, למרות הגבעטרון ו"ים השיבולים שמסביב" כמעט 90% מהחיטה שנטחנת כאן לקמח, מיובאת.
סניף של מגה בצל הנגיף. בשיא בהלת הקניות שיצר משבר הקורונה נתקל הציבור לראשונה זה עשרות שנים במדפים ריקים בסופר ובחשש שהיצע המזון לא יספיקסניף של מגה בצל הנגיף. בשיא בהלת הקניות שיצר משבר הקורונה נתקל הציבור לראשונה זה עשרות שנים במדפים ריקים בסופר ובחשש שהיצע המזון לא יספיק
סניף של מגה בצל הנגיף. בשיא בהלת הקניות שיצר משבר הקורונה נתקל הציבור לראשונה זה עשרות שנים במדפים ריקים בסופר ובחשש שהיצע המזון לא יספיק
(צילום: עידו ארז)
אבל לא רק תקלות באספקת סחורות עלולות לצוץ בשעת משבר. גם חוסר בחומרי אריזה מיובאים עלול לפגוע באספקת המזון, גם אם המוצר עצמו מתוצרת הארץ. ומה יקרה אם מדינות, כמו שכמעט קרה בשיא פאניקת הקורונה, יעצרו יצוא סחורות כמו חיטה, אורז, תירס וסויה לטובת אזרחיהן? כל זה מתחדד על רקע אזהרת האו"ם לאחרונה כי הוא צופה רעב עולמי. זה אמנם מלחיץ אבל אין צורך להיכנס לפאניקה. לישראל מחסני חירום, שבהם מוחזק מלאי של סחורות. בעיקר גרעיני חיטה וגרעינים לבעלי חיים וגם מצרכי יסוד כמו אורז, קפה, סוכר, תה, בשר בקר קפוא ושמן.
מה שכן צריך להדאיג את כולנו הוא שהקורונה חשפה כי המלאי במחסנים היה בחסר ובזמן הקורונה נרכשו בבהלה עשרות אלפי טונות של מוצרי מזון בסיסיים להשלמת המלאי, והוגדל מלאי החיטה וגרעיני בעלי החיים שהספיק לחודש בלבד. ד"ר מיכל לוי, סמנכ"לית למינוף המו"פ החקלאי והחדשנות במשרד החקלאות, אמרה בפאנל במסגרת ובינר בנושא "מגפות והשלכותיהן על תעשיית הפודטק", שערכו מכון צבי מיתר ומכון אאורה בבינתחומי הרצליה, קב' ארליך ופירמת עמית, פולק, מטלון ושות': "על מנת לגדל את הבשר שאנו צורכים צריך לייבא כמות גדולה של גרעינים והמשבר הציף את זה. מדינת ישראל צריכה להשקיע במקורות נוספים לחלבון שיוכלו להיות מגודלים בצורה עצמאית".
מה הסיבות שמלאי החירום מספיק לחודש בלבד? עמדת פקידי האוצר הייתה עד כה שתקצובו של מלאי החירום כולל שולי ביטחון רחבים מדי. זאת אומרת שאנו אוגרים כמות מיותרת של מלאים שכן, לדעתם, סכנת מלחמה כוללת פחתה וניתן תמיד לייבא מוצרים מחו"ל. מדיניות זו זכתה לביקורת בדו"ח המבקר, ובאוצר העבירו את האחריות למלאי החירום למשרדי הכלכלה והחקלאות, שמימנו את המלאי מתקציבם הכולל. כך יצא שבמסגרת אילוצי התקציב של המשרדים הללו, הנושא לא קיבל עדיפות ראשונה. אבל בחסות הקורונה נוכחנו לפתע שקיים איום אמיתי על אספקת מזון מיובא לארץ ובכלל. כמו באפקט הפרפר, מספיקה השבתת המפעלים בסין או פגיעה קלה בתעבורה הימית כמו גם הפסקת תנועת מטוסי הנוסעים, שמטיסים גם מטען מסחרי לצד נוסעים, ולפתע, ממדינה שבטוחה באספקת המזון לאזרחים ולבעלי החיים, גילינו שאנחנו בבעיה. פתאום התברר שאפקט הדומינו של הכלכלה הגלובלית הוא בלתי צפוי ומסוכן.

אי אפשר לאכול רק לחם

מחקר: "הביטחון התזונתי נעדר לחלוטין מסדר היום של מקבלי ההחלטות בישראל. החשש ממשבר מזון עתידי, מחייב מאמץ להבטחת היכולת לאספקת תצרוכת המזון עתה ובעתיד"
הסכנה לא נעלמה מהמטה לביטחון לאומי ול"ממון" ו-ynet נודע כי הם כבר החלו לעסוק בסוגיה. במחקר שהזמינו שם ממשרד החקלאות נקבע כי "ביטחון תזונתי נעדר לחלוטין מסדר היום של מקבלי ההחלטות בישראל. החשש ממשבר מזון עולמי עתידי, מחייב מאמץ להבטחת פוטנציאל היכולת הלאומית לאספקת תצרוכת המזון הלאומית עתה ובעתיד". המאמר מציג בחינה ראשונה מסוגה בדבר הפוטנציאל הטמון בחקלאות הצמחית בישראל ויכולתה לספק את תצרוכת המזון הלאומית, על שלל רכיביה התזונתיים. ויש גם מסקנה מפתיעה: "בהינתן שינויים קלים בלבד בתמהיל הנוכחי של הגידולים הצמחיים המקומיים, הם יכולים לספק את רוב המרכיבים התזונתיים המומלצים עבור אוכלוסיית ישראל". במל"ל לא הסתפקו במחקר ובנוסף הוציאו קול קורא לניירות עמדה בנושא ממומחים שונים.
ד"ר אסף צחור, חוקר בביה"ס לקיימות בבינתחומי בהרצליה וחוקר במרכז המחקר לסיכונים קיומיים בקיימברידג', שייעץ בין היתר לאנגלה מרקל, אמר ל"ממון" ול-ynet: "נדרשת תוכנית-אב למשק המזון. לישראל יש תוכנית-אב לרשת החשמל, לרשת המים, אבל אין תוכנית-אב למשק המזון. ביטחון המזון חייב להיות חלק מהתפיסה של חוסן ביטחוני-לאומי-חברתי. יש מספיק תמרורי אזהרה: כמעט 60% מצריכת החיטה בארץ תלויה ברוסיה ובאוקראינה, רוב התבואה לישראל עוברת דרך שני מצרים - דרדנלים ובוספרוס ואם ארדואן סוגר את שערי הבוספרוס אין חיטה בישראל. זה לא אומר שישראל יכולה לגדל לעצמה את כל החיטה שהיא צורכת אבל יש גידולים אחרים שהיא כן יכולה לגדל. ישראל צריכה לבחון אם היא יכולה לגדל בכוחות עצמה את סך כל המזון שיבטיח תזונה בריאה: אבות המזון, שיספקו את המינרלים, הוויטמינים, הפחמימות והחלבון שנחוצים לגוף האדם. יש לנו מחסני חירום לחיטה אבל זה לא מספיק כי אי אפשר לאכול רק לחם. אחת המגמות הרווחות כיום היא שצריך להפחית את התלות במשק החי בגלל שבע"ח מצריכים שטחים שבהם ניתן לגדל כמות מזון לבני אדם. המדינה צריכה לייעד שטחים להאכלת בני אדם ולספק להם חלבון חלופי".
"למצוא חלופות". דוקטור אסף צחור"למצוא חלופות". דוקטור אסף צחור
דוקטור אסף צחור. "למצוא חלופות"
מול הגישה הזו יש כאלה שלא חושבים שישראל צריכה לשאוף לעצמאות מזון בייצור עצמי. שלמה בן אליהו, מנכ"ל משרד החקלאות הפורש, שהתעמת לא מעט עם המגזר החקלאי שעליו הופקד, עודד יבוא כדי להילחם במחירי התוצרת המקומית. ערב פרישתו שלח מסמך ובו כתב בבוטות: "אין ולא יהיה ביטחון מזון בישראל". בן אליהו ביקש להפריך את הלחץ של השדולה החקלאית בכנסת, שקראה לממשלת ישראל לגבש רשת ביטחון תזונתי ולעודד את הייצור המקומי. לדבריו, רוב התוצרת החקלאית בארץ מיובאת מחו"ל - כמו אורז, קפה, חיטה, מספוא לבהמות, דגים קפואים וכו'.

צרפת: עצמאות המזון כחלק מהחוקה

לעומתו אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, אומר ל"ממון" ול-ynet: "בעשור האחרון ביטחון המזון לא עניין את המדינה, רק יוקר המחייה. לפני חמש שנים שמנו תוכנית לאומית לחקלאות כמו שיש בארופה אבל האוצר אמר 'זה לא מעניין אותנו'. לאוצר יש חשיבה גזברית של איך גומרים את החודש, אין שום אסטרטגיה. אין שחר לתמונה שמציג בן אליהו. בישראל מייצרים 54% מהמזון שאנחנו צורכים, ו-90% מהמזון הטרי. מה שמייבאים הכי הרבה זה גרעינים. 87% מהגרעינים שמשמשים לקמח ולמאכל בע"ח מיובאים. בנוסף לכך מייבאים אורז, סוכר, בשר בקר. אבל יבוא ירקות מסתכם ב-4%, ופירות אותו דבר. במוצרי חלב יש רק יבוא גבינות פרימיום. העוף כולו מתוצרת הארץ. ביצים מייבאים רק בחגים, כך שהטענה של בן אליהו כאילו אנחנו לא מספקים חלק משמעותי מתצרוכת המזון אינה נכונה.
"אין אסטרטגיה": אבשלום (אבו) וילן"אין אסטרטגיה": אבשלום (אבו) וילן
אבשלום (אבו) וילן. "אין אסטרטגיה"
"הוא לא עשה הבדלה בין מזון טרי ליבש ובמדינה כמו ישראל, עם המצב הביטחוני, שעלול לאיים על התעבורה הימית והאווירית, להגיד שישראל צריכה להיות תלויה ביבוא זה שטויות. ברוב מדינות העולם יש שאיפה לביטחון המזון". אחת הדוגמות למדינה שמתייחסת לביטחון המזון ברצינות רבה היא צרפת. אחרי הרעב שחוותה אירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה היא הכניסה את עצמאות המזון כסעיף בחוקה שלה. "מדינה שאינה מסוגלת להזין את עצמה, אינה יכולה להיות מעצמה", צוטט שארל דה גול, שכיהן כנשיא צרפת.
האם הפקנו לקחים ממשבר הקורונה? מוקדם להגיד. בנייר העמדה שהועבר למל"ל על ידי מומחים מהאקדמיה בהם פרופ' אהרון טרואן מהפקולטה לחקלאות באונ' העברית בירושלים ומומחה בעל שם עולמי במדעי התזונה, נכתב מפורשות "הביטחון התזונתי חיוני לחוסן הלאומי בשגרה, ובוודאי כחלק מההיערכות להתפרצות גל שני של המגפה והשלכותיו. מלאי מאגרי המזון לשעת חירום בישראל נמצאו חסרים. המשבר שנגרם בעקבות מגפת הקורונה מחייב הפקת לקחים. לשם כך מחויבת פעולת מנע בטווח הזמן המיידי לאבטחת מזון סדירה ומלאי חירום, יחד עם יצירת מנגנון שידון בהשלכות הרוחביות וינהל מתן מענה בעת החרפה אקוטית של אי-ביטחון תזונתי, בהנגשת מזון לאוכלוסיות פגיעות ולחיזוק הייצור החקלאי. נחוץ קידום נמרץ של תוכנית-אב למזון ולתזונה: אבטחת מזון סדירה ושמירה על מלאי חירום. יצירת גוף מקצועי, שיכיל את ההשלכות הרוחביות של החרפה באי-ביטחון תזונתי. יש להעניק לגוף זה תקציב וסמכויות רוחביות, על-משרדיות".
פרופ' אהרון טרואןפרופ' אהרון טרואן
פרופ' אהרון טרואן. "הביטחון התזונתי חיוני לחוסן הלאומי בשגרה"
(צילום: לואיס וויל)

להיערך לעליית מחיר המזון

במסמך מציינים כי האו"ם כבר הזהיר כי המגפה הבריאותית עלולה לגרום לחוסר מזון בעולם. "סגירה רבתית של משחטות בשר, שהתבצעה בארה"ב, בעקבות התפרצות חריפה של המחלה במפעלים, ממחישה את גודל הסכנה בהיווצרות חסר מזון במפתיע, עקב קטיעת שרשרות אספקה והופעת חסמים לסחר בינלאומי במזון. לכן, על ישראל להיערך לקשיים ביבוא, לעליית מחירי המזון ולשינוי תוכנית הגידולים של החקלאות הישראלית לסיוע במענה לחסר. החמרת אי הביטחון התזונתי, בעקבות התפרצות מגפת הקורונה, והגבלות התנועה שהוטלו בישראל ובעולם, הדגימו שורה של אתגרים בהגנה על שרשרת האספקה ושימור החוסן התזונתי לעת חירום".
לדברי פרופ' טרואן: "הגדרת ביטחון המזון מתייחסת לא רק לסוגיה איך דואגים שיהיה מזון, אלא שיהיה בריא ובמחיר בר השגה". לדבריו, "היבוא לא היטיב איתנו. הרעיון היה ליצור תחרות לתוצרת המקומית, אבל בינתיים נהרסו ענפים מקומיים שעכשיו מדשדשים. מה יקרה ברגע שהיבוא ייעצר? אנחנו הופכים עצמנו במודע לתלויים, והכל בראייה השגויה שמזון הוא עוד מוצר מסחרי רגיל.
"במרץ יצא מסמך חשוב של האיחוד האירופי, שממליץ לשנות את דרך ההתייחסות למזון ממוצר צריכה רגיל, למוצר בעל ערך מוסף לקיומנו. נכון, אנחנו לא נוכל לגדל בעצמנו את כל אסם הבר של סיביר, אנחנו נמשיך לייבא חיטה, אבל זה לא אומר שלא צריך לשאוף לעצמאות בירקות ופירות שאנחנו כן יכולים לגדל, או בחומוס שהוא בעל ערך תזונתי רב. אסור לסמוך רק על יבואנים. לצערי אני לא רואה מדיניות כוללת של ישראל לעצמאות מזון. ישראל פגיעה. ככל שאנחנו מחלישים את החקלאים נהיה יותר פגיעים".