איך מתמודדים עם הסגר, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת עיק, מעכו.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: מרים ("לא שואלים אישה בת כמה היא").
מרים עיקמרים עיק
מרים עיק
(צילום: אסי חיים)
הבית: בית עות'ומאני בן מאות שנים בעיר העתיקה בעכו. באחת הסמטאות, בקצה גרם בן 40 מדרגות מגיעים לחלל מרכזי גדול עם תקרה גבוה ומצוירת, ארבעה חדרים ועוד חדר על הגג. הבית בבעלות המשפחה.
כמה זמן את גרה כאן? "אני גרה פה 20 שנה. אח שלי קנה את הבית הזה לפני 31 שנה, אבל הוא חי בשוויצריה. הוא מתעסק באמנות וקנה אותו כי תיכנן לשים פה את כל הציורים שלו. בשלב מסוים הוא נתן לחבר שישפץ אותו אבל הוא רק דרש כסף כל הזמן. במשך 11 שנים אח שלי רק שם כסף ושום דבר לא ממש התקדם. אחרי זה אני באתי ושמתי גם את כל מה שיש לי פה בבית. חשפתי את האבנים העתיקות וסידרתי אותו".
אוהבת את עכו? "סבתא שלי מאום אל-פאחם, היה להם שם אדמות וב-48 סבא שלי עזב לירדן וסבתא שלי נשארה והאדמות הלכו למדינה. היא התאלמנה בגיל מאוד צעיר וחיתנו אותה מחדש בכוח עם בן דוד שלה. היה לו הרבה כסף אבל לא היה לה טוב והיא לקחה את שני הילדים שלה וברחה לחיפה. זה לא פשוט לעזוב, אישה לבד, במנטליות הזו. אבל היא הייתה אמיצה וככה היא הגיעה לעכו וגידלה פה את הילדים. אני נולדתי פה ואוהבת את עכו. אני לא יכולה לעזוב בשום פנים ואופן. אני חושבת שיצאתי מתמרדת כמו סבתא שלי".
מה את עושה? "אני מארחת בבית לארוחות שאני מכינה ובשנים האחרונות אני גם מארחת אנשים בבית. יש לי ארבעה חדרי אירוח וזה כמו במקומות בעולם שהאורחים מתארחים בבית שהמארח חי בו. התחלתי ב-2017 כשחברה דחפה אותי לזה. זה התחיל עם האוכל והתחילו להגיע אנשים מחו"ל שכותבים על מקומות כאלה. לא חשבתי בכלל שזה יצליח. בהתחלה פחדתי שאנשים ייכנסו לי הביתה, אני בחורה לבד אבל ראיתי שזה כיף ואני אוהבת את זה והחלטתי לעשות את החדרים. זה הרבה כסף, אבל התחלתי את השיפוץ ולא ידעתי איך בכלל יגיעו אליי אנשים אבל אז הכניסו אותי לאוצרות הגליל וזה היה המזל שלי. אלוהים אהב אותי".
מה זה אוצרות הגליל? "זו יוזמה של רעיה שטראוס שהם עוזרים ומקדמים עסקים של תיירות בגליל. הם מחפשים מקומות מיוחדים ואנשים מחכים שנים בתור כדי להתקבל אבל אלוהים נתן לי את המזל הזה. הם הביאו צלמים והכניסו אותי לאתר שלהם והתחילה דחיפה גדולה בעיקר של האוכל. גם בעירייה ובחברה הכלכלית בעכו דחפו ועזרו אבל כל הזמן חשבתי מה עם החדרים שעבדתי עליהם קשה? אפילו שיניים הורדתי כדי לממן אותם".
אז מה עם החדרים? "לימדו אותי להיכנס לבוקינג ו-Airbnb ואני נותנת להם עמלה שישלחו לי אנשים. ומי שבא עם בוקינג היה מרוצה וכבר חזר בלי בוקינג. קראתי לזה 'בית היסמין' כדי שירגישו כמו בבית. האורחים יכולים להיכנס למטבח להכין להם קפה ואם הם מריחים שאני מבשלת ובא להם לטעום אז אהלן וסהלן. זה לא כמו בית מלון, פה יש חוויה אחרת עם בעלת הבית. גם זה חוויה שמגיעים לערבייה-דתייה-מוסלמית הביתה ולא חשוב מי בא העיקר שמאמינים בבני אדם".
זה לא קשה שנכנסים לך לתוך הבית? "עד שהחלטתי לעשות את העסק לקח לי זמן. אח שלי אמר לי תעשי משהו עם הבית אבל לא רציתי שאף אחד ייכנס לי וילכלך לי כי אני מאוד אסתטית אבל הייתה לי חברה שעשתה לי שטיפת מוח ואמרה שבית כזה יפה וחבל לא לעשות איתו משהו. היום זה חלק מהחיים שלי".
מינוס? "בהתחלה היה לי מאוד קשה כי השקעתי המון ולא היו הכנסות והכל הלך לבנק. שמתי לבד 600 אלף שקל חוץ ממה שאח שלי שם. ויש לי עוד הלוואה לבנק".
איך את שורדת את הקורונה? "אנשים הפסיקו לבוא. לא הייתה לי עבודה בכלל אז לקחתי עוד עבודה בחוץ. אני מבשלת לילדים. השיפוץ של הבית עלה לי הרבה כסף ואני חייבת לעמוד בזה. בגלל הקורונה יש לי הלוואה גדולה".
את לא מפחדת? "לא. יש לי אמונה גדולה באלוהים. אם לא תהיה עבודה פה אני אלך לעבוד בעוד מקומות. אני יודעת להסתדר. אלוהים סוגר דלת, פותח עשר. אין לי תחרות עם אף אחד פה רק ביני לבין אלוהים. יש לי בית יפה וחדרים יפים וכל דבר יבוא ביום שלו ובשעה שלו. הכרתי הרבה אנשים טובים ויהיה בסדר".
לא היו אנשים שהייתה להם בעיה עם זה שאת מוסלמית? "יש אנשים שבאים חמוצים וחשדנים ואני רואה את זה אבל אני מקבלת אותם בחיוך, מספרת להם את הסיפור שלי ונגמר. נהיינו חברים. אם אתה בא אליי הביתה אין מוסלמים ויהודים, אני מקבלת אנשים בטוב, ואם אתה מקבל בטוב אתה משנה את האנשים".
חופשה אחרונה? "הייתי לפני שנה בשווייץ וצרפת. היה כיף. אבל מי יודע מתי ניסע שוב".