התוצר לנפש בישראל, בהתאם לשווי כוח הקנייה, נמוך ב-9.5% מאשר התוצר לנפש במדינות ה-OECD והתוצר לשעת עבדה נמוך אף בכ-23% מאשר בארגון המדינות המפותחות בעולם. בשנת 2019, התוצר לשעת עבודה בישראל במונחי שווי כוח הקנייה היה 46.9 דולר, נמוך בכ-20% מהממוצע במדינות ה-OECD.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כך מתברר ממחקר חדש שנערך על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לבקשתו של ח"כ אביגדור ליברמן, בנושא תיאור פריון העבודה בישראל בהשוואה למדינות המפותחות והגורמים העיקריים לפערי הפריון.
יצוין שח"כ ליברמן אמנם ביקש לבצע את המחקר עוד בטרם היה ידוע שיהיה מועמד להתמנות לשר האוצר ב"ממשלת השינוי", אולם עצם הזמנת מחקר דווקא בנושא הזה על ידו עשוי להעיד על כך שבכוונתו יהיה לפעול להעלאת פריון העבודה הנמוך יחסית בישראל.
לשיעור השינוי בתוצר יש מספר משתנים משפיעים, ובהם "פריון העבודה", האומד את יעילות הייצור של העובדים, ומחושב על ידי חלוקה של התוצר בסך שעות העבודה. בחינה של השינוי בתוצר לשעת עבודה לאורך העשורים האחרונים בישראל, בהשוואה לממוצע המדינות המפותחות בעולם, מלמדת כי שיעור הגידול בישראל לא היה גבוה יותר, כפי שהיה מצופה לנוכח הפריון הנמוך יחסית בישראל.
עורכי המחקר מדגישים כי משמעות הדבר היא שישראל אינה נמצאת בתהליך שיקרב אותה לכיוון פריון העבודה הממוצע במדינות המפותחות. במחקר מודגש כי פריון העבודה הוא משתנה מפתח במשק בכל הנוגע לשכר ולפערים בין ענפים ומגזרים בחברה.
האוכלוסיה משכילה, אך העובדים לא מיומנים
מכלול של גורמים יכול להסביר את פערי הפריון, בעיקר מלאי ההון הפיזי, הון אנושי, עצימות העבודה, תנאי רקע רגולטוריים ומבנה ענפי. לפני הקורונה, נרשמו בישראל שיעורי אבטלה נמוכים בהשוואה לעולם (פחות מ-4%) והאוכלוסייה בישראל הייתה משכילה יותר בהשוואה למדינות אחרות. אולם, מנגד ישראל זוכה לציונים נמוכים במדידת מיומנויות העובדים.
גם ההוצאה הממשלתית הפעילה בשוק העבודה נמוכה בהשוואה לממוצע מדינות ארגון המדינות המפותחות, OECD, ושעות העבודה השנתיות בישראל גבוהות באופן יחסי למדינות הארגון. כמו כן, קיימות מגבלות רגולטוריות מרובות בישראל.
מהנתונים עולחה כי התוצר לנפש היה בשנת 2019 בישראל 41,964 דולר, לעומת 46,376 דולר ממוצע מדינות ה-OECD, פער של 9.5%. התוצר לשעת עבודה עמד בישראל על 46.9 דולר בשנת 2019 (ורק על 33.4 דולר בשנת הקורונה 2020) לעומת 58.9 דולר בממוצע במדינות ה-OECD (רק 43.3 דולר בשנת 2020) - פער עצום של 20.4% ב-2019 ושל 22.9% בשנת 2020.
מחברי הדו"ח בכנסת מדווחים, כי על פי בנק ישראל יישום שורה של צעדי מדיניות בתחומים שונים - בין השאר בחינוך, תשתיות ורגולציה - הנאמדים בהשקעה של 3.3% תוצר לשנה, צפויים להוביל בטווח הארוך לגידול של עד כ-20% בתוצר לעובד.
מטבלת ההשוואה לתוצר לשעת עבודה בישראל במונחי כוח הקנייה בשנת 2019 מתברר, כי ישראל ניצבת במקום ה-24 הלא מכובד מדי מבין 36 מדינת ה-OECD. הראשונה בדירוג היא אירלנד עם כ-110 דולר לשעת עבודה. אחריה לוקסמבורג עם כ-108 דולר. שלישית היא נורבגיה עם כ-93 דולר. בארה"ב התוצר לשעת עבודה מגיע ל-77.1 דולר, ממוצע מדינות ה-OECD הוא 58.9 דולר, בישראל התוצר לשעת עבודה במונחי כוח הקנייה מגיע ל-46.9 דולר ואחרונה בדירוג מקסיקו עם 22 דולר ולפניה צ'ילה עם 30 דולר ויון עם 37 דולר תוצר לשעת עבודה במונחי כוח הקנייה.
מהתייחסות של הדו"ח אל נתוני בנק ישראל עולה, כי פריון העבודה של הגברים החרדים נמוך בכ-60% מפריון העבודה של גברים יהודים לא חרדים. פריון העבודה של גברים ערבים נמוך ב-50% מזה של גברים יהודים לא חרדים. פריון העבודה של נשים חרדיות נמוך ב-40% מזה של נשים יהודיות לא חרדיות ושל נשים ערביות נמוך ב-50% מנשים יהודיות לא חרדיות. "פערים אלה מוסברים ברובם בעיקר ברמת השכלה נמוכה ורמת מיומנויות נמוכה". אילו ההשכלה של גברים חרדים הייתה שוות ערך ל-12 שנות לימוד, פריון העבודה הממוצע במשק היה עולה ב-2.5%.
4 צפייה בגלריה
אילו ההשכלה של גברים חרדים הייתה 12 שנות לימוד, פריון העבודה היה עולה ב-2.5%
(צילום: עמית שעל)
ישראל נחשבת דווקא למדינה בה שיעורי ההשכלה גבוהים בהשוואה למדינות אחרות. בשנת 2019 כ-50% מהאוכלוסייה בישראל הייתה בעלת השכלה שלישונית - תואר אקדמי או השכלה על-תיכונית עם תעודה, לעומת 38% מהממוצע בארגון המדינות המפותחות. לעומת זאת, רק 12.1% מהאוכלוסייה בישראל היית מעוטת השכלה, ללא השכלה תיכונית, לעומת 22.1% מהממוצע במדינות ה-OECD. מצב זה דווקא מצמצם את הפער ברמת פריון העבודה.
יעילות פוחתת בגין שחיקה
חוקרי הכנסת מציינים כי מספר שעות העבודה השנתי במדינות ה-OECD בשנת 2019 היה 1,658 שעות למועסק בממוצע, לעומת 1,898 בישראל, גבוה ב-14.4%. מספר שעות העבודה השבועי למועסק בישראל היה 40.6 בממוצע לעומת רק 37 בממוצע במדינות המפותחות. המתאם בין מספר שעות העבודה למועסק לבין רמת הפריון לשעת עבודה הוא שלילי באופן מובהק. ההנחה היא שהיעילות פוחתת ככל שעולה היקף העבודה, בגין שחיקה ועייפות. במדינות שבהן פריון העבודה גבוה, המועסקים עובדים פחות ומעדיפים יותר פנאי. וזה לא המצב בישראל.
כדאי שהממשלה החדשה, שתקום כנראה כבר בימים הקרובים, תיקח לתשומת ליבה את הצעדים המוצעים להעלאת פריון העבודה בישראל: לשפר את ההון הפיזי לעובד - מכונות וציוד, מחשוב וכלי רכב; לשפר את פריסת תשתיות התחבורה, האנרגיה והתקשורת; להעלות את השכלת העובדים הבלתי משכילים כיום; ולשפר את מיומנויות העבודה של העובדים, כאשר כיום קיים פער גדול בין האוכלוסייה הכללית לחברה הערבית ולמגזר החרדי.
עוד מציינים מחברי הדו"ח, כי העסקה נרחבת של עובדים זרים, המשתכרים שכר נמוך ובעלי מיומנויות נמוכות, עלולה להקטין את התמריץ של המעסיקים לאמץ טכנולוגיות ולשפר את פריון העבודה. יש להגדיל גם את ההוצאה הממשלתית על הכשרות מקצועיות, במיוחד אחרי משבר הקורונה. עוד יש להגביר את התחרותיות בענפים השונים. ככל שהענף יהיה פתוח יותר לייבוא, כך קצב הגידול של פריון העבודה בו יהיה גבוה יחסית. ועוד: ככל שמשקלם של ענפים בעלי פריון גבוה יחסית, כמו היי-טק, גבוה יותר, כך פריון העבודה במשק יהיה גבוה יותר.
יש להתחשב גם במתאם השלילי בישראל בין מספר שעות העבודה הגבוה לבין פריון העבודה הנמוך מבמדינות אחרות. יש להגדיל את הסנכרון בין ימי החופשה של ההורים המועסקים לימי החופשה של מסגרות החינוך. ועוד: ככל שהעומס הרגולטורי על הפעילות העסקית נמוך יותר, כך ניתן לצפות שפריון העבודה בישאל יהיה גבוה יותר.
ולבסוף: במחקר של ה-OECD נאמר כי ממשלות יכולות לשמש תפקיד מפתח בגיבוש מדיניות שתתמוך בהעלאת הפריון לאחר משבר הקורונה. על הממשלות להשקיע באספקת סביבת עבודה תומכת לעבודה מרחוק, כמו תשתיות תקשורת מתקדמות, מסגרות לילדים וביטחון סייבר. ממשלות צריכות לסייע לעובדים לפתח מיומנויות טכנולוגיות ודיגיטליות, בין היתר באמצעות קורסים מקוונים. כמו כן ממשלות צריכות יהיו לייצר סביבה משפטית ועסקית שתתמוך בשינוי דפוסי העבודה לאחר הקורונה, כמו הסדרים גמישים לתעסוקה והטבות מס.
