בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעה על סך כמיליון שקל שהגישו איש עסקים ואשתו נגד החתן שלהם לשעבר, בטענה שהוא חייב להם דמי שכירות ותשלומי הוצאות שוטפות על חמש שנות מגורים בביתם המפואר. השופט פליקס גורודצקי השתכנע כי הסכם השכירות שעליו התבססה התביעה מזויף והסיכום האמיתי היה שהמגורים בבית יהיו בחינם.
לפי הגרסה שהעלו בתביעה שהגישו לפני כשנתיים, ההורים אפשרו לבתם ובעלה לגור עם שלושת ילדיהם בבית יוקרתי שבבעלותם בזמן שעמד למכירה והם נקלעו לקשיים כלכליים. לתביעה הם צירפו הסכם שכירות שלכאורה נכרת ב-2013, ולפיו בני הזוג היו אמורים לשלם דמי שכירות של 8,500 שקל בחודש – סכום נמוך משמעותית משווי השוק, ולשאת בתשלומים השוטפים.
בפועל, הם הסכימו להמתין עם גביית דמי השכירות והחשבונות עד שהנתבע ימכור עסק שבבעלותו אך לאחר המכירה הוא מעל באמון שלהם, סירב לכסות את החובות שהגיעו ליותר מ-900 אלף שקל, ואף נטש את בתם.
אך הנתבע הכחיש את הדברים וטען שההסכם שהציגו התובעים מזויף. לפי הגרסה שלו, התובעים הציעו לו ולבתם לגור בבית בחינם ובלבד שיישאו בעלויות האחזקה, תוך שהדגיש כי לא היה להם צורך בבית כל כך גדול (800 מ"ר) ואלמלא ההצעה לא היו עוברים לגור בו.
ב-2018, אחרי שגרו בו חמש שנים, ביקש חמיו שיחתום על הסכם שכירות רק לצורך הצהרת הון תוך שהבטיח לו שלא ישתמש בו, והוא אפילו לא קיבל ממנו עותק. לאחר שאשתו דרשה ממנו לעזוב את הבית, חמו ככל הנראה החליף את שני העמודים הראשונים של ההסכם בהסכם אחר, שמעולם לא חתם עליו.
השופט פליקס גורודצקי ציין כי העדויות והראיות בתיק שכנעו אותו כי גרסת הנתבע הגיונית יותר מזו של התובעים. בין היתר הפנה השופט להבדלי עיצוב בולטים בין שני העמודים הראשונים של ההסכם שהגישו התובעים לבין העמוד האחרון, עליו חתום הנתבע, והתרשם כי אכן לא מדובר בשלושה עמודים שהודפסו יחד.
כמו כן הפנה השופט לדוא"ל שבו נדרש התובע לשלם חשבונות של עשרות אלפי שקלים בלבד מבלי שאוזכר בו דבר לגבי חובות קודמים על הוצאות או דמי שכירות.
בנוסף ציין השופט כי העובדה שההסכם מתייחס לתקופה של חמש שנים לא משתלבת עם טענת התובעים שהבית עמד למכירה. כמו כן, הוא לא האמין שהתובע – איש עסקים מנוסה – הסכים לדחות את התשלומים מבלי לדרוש מהנתבע מידע על שווי העסק של הנתבע ועסקת המכר שעתיד היה לבצע.
מעבר לזה, הטענה של התובעים כי הנתבע היה במצב כלכלי גרוע נסתרה בראיות שהעידו כי באותה תקופה מכר מסעדה תמורת יותר מ-80 אלף דולר והכנסות המשפחה עלו על 31 אלף שקל בחודש.
באשר להוצאות המגורים, השופט ציין כי התובעים צירפו מסמכים רבים באי-סדר, שחלקם כלל לא רלוונטי, כמו חשבוניות על סולר וביטוחים. השופט הוסיף כי אף שהנתבע הודה שלא שילם את מלוא ההוצאות אי אפשר לפסוק להם פיצוי ללא אסמכתאות לסכום החוב המדויק.
לפיכך התביעה נדחתה על כל חלקיה והתובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות משפט של 50 אלף שקל.
