בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש נגד שתי בנותיו, בטענה שעשקו אותו, ניצלו את מצבו וקיבלו זכויות בשתי דירות בבעלותו – מה שהותיר אותו מחוסר דירה. השופטת הילה גורביץ שינפלד שהעברת הזכויות בנכסים בוצעה בעסקאות מתנה ואין עילת ביטול כלשהי.
האב פרוד מאם הבנות מאז 2015. לדבריו, תביעתו היא "דוגמא קיצונית לחובתם של הורים להיזהר גם מילדיהם". הוא ציין שהייתה בבעלותו דירה וכן זכויות בדירה נוספת שהייתה משותפת לו ולאם. זכויותיו בשתי הדירות עברו על שם אחת הבנות בשני תצהירי מתנה. בהמשך העבירה פרודתו את זכויותיה בדירה המשותפת לבת השנייה, והיא נמכרה לצד שלישי.
באשר לדירה הראשונה, שבה גר האב, הוא טען כי העברת הזכויות נעשתה למראית עין ולבקשת הבנות, על מנת להגן על זכויותיו בדירה מפני נשים זרות. לטענתו, בפועל סוכם כי הוא ימשיך לגור בדירה כל חייו והוא יישאר בעליה. הוא הוסיף כי לא התכוון לתת את הדירה במתנה עוד בחייו ובתו לא הייתה אמורה לקבל חזקה בנכס.
עוד נטען כי הוא זכאי לבטל את הסכם המתנה בשל מרמה ו"התנהגותה הבוגדנית" של בתו המבקשת "לזרוק את אביה לרחוב".
באשר לדירה השנייה טען האב שמסמכי העברת הזכויות נעשו שלא בידיעתו ומבלי שהתכוון להעניק לבת את חלקו בדירה. הוא ציין כי הגיע למשרדי עורכת הדין שערכה את המסמכים פעם אחת, כשהבנות מסבירות לו שהן רוצות להגן על הזכויות בדירה מפני נשים זרות. באותו מועד עורכת הדין הגישה לו מסמכים שונים שתוכנם לא הוקרא לו ולא ניתן לו זמן לקרוא אותם, והוא חתם עליהם מתוך אמונה שעורכת הדין מייצגת אותו.
מאחר שהדירה נמכרה, טען, הוא זכאי לדבריו לחלק היחסי בדירה החלופית שנרכשה ולחילופין לשווי מחצית משווי הדירה. הוא סיכם כי הנתבעות פעלו במרמה, הטעייה וניצול מצבו הרפואי והנפשי.
בכתב ההגנה טענו הבנות כי המתנות הושלמו ואינן ניתנות לביטול. עוד נטען כי התובע הביא אסון על משפחתו כשהודיע "ביום בהיר אחד" שהוא עוזב ובדיעבד התברר כי חי חיים כפולים ועבר לגור עם בת זוגו מזה שנים רבות, עמה יש לו ילד שנולד מחוץ למסגרת נישואיו.
השופטת הילה גורביץ שינפלד הבהירה כי עיון במסמכי המתנה מעלה שהתקיימו בהם כל התנאים הנדרשים לקיומו של הסכם מתנה תקף. "תצהירי המתנה מנוסחים באופן קצר וברור", כתבה והוסיפה שהאב חתם במקביל על ייפויי כוח בלתי חוזרים כך שוויתר על זכותו לחזור ממתן המתנה.
לכך מצטרפת העובדה שהתובע חיכה עם הגשת תביעתו והגישה רק לאחר שבתו הגישה נגדו תביעת פינוי.
עוד קבעה השופטת כי האב לא הוכיח כל עילת ביטול ולא די בכך שהוא מצביע על חוסר היגיון כלכלי בהעברת זכויותיו בדירה בה הוא גר כשאין לו קורת גג אחרת. כמו כן, אין ראיות אובייקטיביות שתומכות בטענת התובע כי הבנות נהגו כלפיו בהטעיה, ניצול או מרמה אחרת.
לפיכך דחתה השופטת את התביעה. האב חויב בהוצאות בסך 3,000 שקל ובשכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.
