העצמאים מתוסכלים מהתוכניות הכלכליות: צפו בראיונות באולפן ynet
(שחר גולדשטיין)
"חמישה חודשים בתוך משבר הקורונה, והמדיניות הממשלתית מורכבת מתוכניות שנבנו טלאי על טלאי, ללא עיקרון מסודר. על החלטורה של פתרון החל"ת נשלם שנים, ותוכניות הפיצוי לא נותנות מענה נקודתי לענפים שלא יוכלו לחזור לשגרה עד למציאת חיסון". כך אמר בסוף השבוע דוד ברודט, בעבר הממונה על התקציבים, מנכ"ל האוצר ויו"ר בנק לאומי.
>>לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ברודט פרסם את דברי הביקורת במסמך של מדיניות כלכלית, לאחר שהצטרף לקבינט האזרחי בראשות ד"ר גל אלון. לדבריו, "רשת הביטחון שייצרה הממשלה למובטלים ולעצמאים יוצרת תמריץ לשיתוק המשק ולא להנעתו מחדש. במקום מנגנונים דיפרנציאליים, המותאמים לכל אחד מהענפים ומעודדים את החזרת הפעילות הכלכלית היכן שניתן, נבנו מנגנונים אחידים לכולם".
"מענקים אוניברסליים לא ממוקדים"
לברודט, שתומך בתקציב דו-שנתי, יש גם ביקורת על המהירות והאופן שבו מחולקים המענקים: "במשבר הקורונה, התמיכה הממשלתית צריכה להגיע מהר, והמימוש שלה צריך להיות קל וממוקד בנפגעים המרכזיים. לצד רשת הביטחון, נכון להפעיל כלים שיאפשרו לשקם את נזקי הקורונה במהירות. המדיניות הנוכחית נעה בין תמיכה מאוחרת ומורכבת למימוש, לבין מענקים אוניברסליים לא ממוקדים".
לדבריו, יש להפריד בין שלושה סוגי ענפים: ענפים שהקורונה פגעה בהם זמנית ונקודתית וביכולתם להעסיק עובדים ולייצר הכנסות, כך שהפגיעה לא גבוהה. למשל חברות היי־טק שמוכרות פחות, אך בסיסן העסקי נותר איתן.
ענפים שהפגיעה בהם גבוהה, אך היא עדיין נקודתית, וכנראה יצליחו לחזור לשגרה בטווח קצר יחסית. למשל: מפעלים שהסגר פגע בהם משמעותית או קניונים שחזרו לפעול בהדרגה.
ענפים שנגרמה להם פגיעה גבוהה ומתמשכת, והמודל העסקי שלהם אינו בר-קיימא, עד למציאת חיסון לקורונה. למשל: חברת אל על ותיאטראות.
ברודט מציין כי "בעוד הענפים מהסוג הראשון ספגו מכה קלה, והמשיכו להעסיק עובדים, גם אם במשרה חלקית, עסקים מהסוג השני צריכים פיצוי משמעותי ונדרשים להתאמת המודל העסקי שלהם. עסקים מהסוג השלישי מחייבים מענה אחר לחלוטין".
ברודט מציע שלושה כלים:
א. המרת מודל החל"ת למנגנון סיוע דרך המעסיקים, דבר שיאפשר להגן על השכירים בענפים שנפגעו זמנית, ולשמור על הקשר בינם לבין המעסיקים. לדברי ברודט, התוכניות שאישרה הממשלה יצרו תמריץ לעסקים להיפטר מהעובדים, בזמן שבמדינות אחרות אימצו מודל של "העסקה חלקית", שבו הממשלה מסייעת לעסקים לשלם שכר לעובדים שעברו לחלקיות משרה.
ב. רשת ביטחון חברתית לעצמאים שתבטיח באופן יזום, ללא טפסים, הכנסה סבירה, באמצעות איחוד מאגרי הנתונים של מס הכנסה וביטוח לאומי.
ג. מערך רחב ומגוון של תוכניות הכשרה והסבה מקצועית. חלק מהעובדים, בייחוד אלו שהועסקו בענפים שנפגעו קשות מהמשבר, יתקשו לחזור לעבודתם הקודמת. לכן, יש לפעול להרחבת מערך ההכשרות דרך שורה של גורמים במקביל, כולל סבסוד תוכניות הכשרה של החברות ותמרוץ מעסיקים לקלוט עובדים חדשים ולהכשירם.
ברודט מוסיף שיש מסגרות לאומיות וחברתיות, דוגמת מוסדות תרבות, חברות תעופה או עמותות, שהקורונה פגעה במודל הכלכלי שלהן באופן מהותי. לכן על הממשלה לייצר מענה לכל מסגרת. צעד נוסף הוא האצה של הקמת מבני ציבור ופרויקטי תשתית.
"משבר קשה"
עדות נוספת למשבר מגיעה ממסמך של התאחדות התעשיינים שהגיע ל"ידיעות אחרונות" ול-ynet וממנו עולה כי היצוא התעשייתי (ללא יהלומים) צנח בכ-5.2 מיליארד שקל ברבעון השני של 2020, לעומת התקופה המקבילה.
ברבעון השני הסתכם היצוא התעשייתי (שאינו כולל שירותים ותיירות) ב-32.91 מיליארד שקל לעומת 38.018 מיליארד שקל ברבעון השני אשתקד. בכל 2019 עמד היצוא התעשייתי על 163.4 מיליארד שקל, והתחזית לכל 2020 מדברת על צניחה ל-147 מיליארד שקל. בהתאחדות מזהירים כי גל פיטורים חדש ורחב בדרך, וגם כשהמשבר יעבור מפעלים רבים כבר ייסגרו, במיוחד בפריפריה.
עיקר הצניחה ביצוא: בענף מוצרי הנפט (70%) ובייצור התרופות (27%). לדברי מנהל אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים, נתנאל היימן, "אפשר להציל את היצוא באמצעות השקעות ומחקר. זאת, לצד הפיכתה של ישראל לסביבה עסקית ידידותית למשקיעים".
נשיא התאחדות התעשיינים, ד"ר רון תומר, אמר ל"ידיעות אחרונות" ול-ynet כי "התעשייה במשבר קשה מאוד. תעשיות יתקשו לשרוד תקופה ארוכה ללא סיוע ממשלתי. יש להרחיב את מסלול הפיצויים בגין הוצאות קבועות לכולם".
התעשיינים מציעים תוכנית כלכלית עם ארבעה עקרונות: פיצוי עסקים במודל של מלחמת לבנון השנייה שכולל שימור עסקים ועובדים ומנועי צמיחה, מודל העסקה חלקית לשימור עובדים, כשהמדינה מממנת השלמה למשכורת, יצירת תעסוקה על ידי העדפת תוצרת הארץ והכשרות מקצועיות למובטלים.
