לנרמול היחסים בין ישראל למרוקו, שעליו הוכרז בשבוע שעבר, תרמה לא מעט ההכרה של ארה"ב בריבונות של מרוקו על חבל סהרה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שההסכם מגיע על רקע השפל הכלכלי של הממלכה הצפון אפריקאית. השפל, העמוק ביותר זה שני עשורים, הוא שילוב של משבר הקורונה ביחד עם תחלואיו הנמשכים של המשק המרוקאי: בצורת, שחיתות, משאבי אנרגיה מדולדלים ובריחת הון. התקווה ברבאט היא כי ההסכם עם ישראל וההתקרבות לארה"ב יתורגמו בסופו של דבר גם לדיבידנדים כלכליים שיוכלו לחלץ את הכלכלה המרוקאית מהצרה שאליה היא נקלעה.
הסכם הנורמליזציה עם מרוקו הוא ה"טבעי" ביותר של השבועות האחרונים. בין ישראל לבין מרוקו ישנם יחסים חמים, לרוב מתחת לפני השטח, כבר עשרות שנים. כ-50 אלף תיירים ישראלים ביקרו בשנת 2019 במרוקו ובין המדינות מתקיימים יחסי מסחר בהיקף של כמה עשרות מיליוני דולרים.
ענף החקלאות דומיננטי
המגזר החקלאי דומיננטי בכלכלת מרוקו. הוא מעסיק כ-34% מכוח העבודה ותורם 11.4% לתמ"ג (נתוני הבנק העולמי ל-2019). ענפי הגידול העיקריים במדינה הם שעורה, חיטה, הדרים, ענבים, ירקות, זיתים ובעלי חיים. הפעילות במגזר החקלאות משפיעה על מגמות הצמיחה של כלל המשק ולכן בשנים האחרונות הגבירה הממשלה את זרם ההשקעות למגזר זה. במהלך העשור בין 2008 ל-2018 הגיעו ההשקעות במגזר החקלאי לכ-15 מיליארד דולר, 40% השקעות ציבוריות ו-60% השקעות פרטיות.
מרוקו אינה נהנית ממשאבים טבעיים רבים, למעט פוספטים, והיא גם נאלצת להסתמך על יבוא תשומות האנרגיה, דבר שמכביד על הקופה הציבורית. בשנה שעברה יבוא תשומות האנרגיה של מרוקו הגיע לשווי של כ-8 מיליארד דולר והיא נחשבת ליבואנית האנרגיה הגדולה ביותר בצפון אפריקה. מגזר התעשייה תורם יותר מ-25% מהתוצר ומעסיק כ-22% מכוח העבודה. הענפים העיקריים בו הם טקסטיל, מוצרי עור, עיבוד מזון, זיקוק נפט והרכבה של מוצרים אלקטרוניים.
בשנים האחרונות ניתן להבחין בהתרחבות ענפים נוספים כמו כימיקלים, חלפים לתעשיית הרכב, מחשבים, אלקטרוניקה ותעשייה אווירית. הרחבת הפעילות בענפים אלה אמורה לצמצם בשנים הקרובות את התלות הכלכלית במגזר החקלאי.
תחום השירותים במרוקו אחראי על כמחצית מהתמ"ג ומעסיק כ-44% מכוח העבודה. בראשו עומדים ענפי הנדל"ן והתיירות, כשהאחרון רשם צמיחה נאה של 5.2% בשנת 2019 וקרוב ל-13 מיליון תיירים בשנה שעברה.
במבט לאחור לעבר השנים האחרונות ניתן לומר כי כלכלת מרוקו בטרם קורונה נהנתה מיציבות מאקרו כלכלית, תוך שמירה על רמות אינפלציה נמוכות (בעשור האחרון האינפלציה לא עלתה על 2% בשנה). חרף זאת, במהלך השנים האחרונות נרשמה האטה הדרגתית בשיעורי הצמיחה, ובשנה שעברה היא הגיעה ל-2.2%, לעומת 3% בשנת 2018.
לפי הבנק העולמי, ההאטה נובעת בעיקר מהקשיים במגזר החקלאי עקב הבצורת. דווקא ענפים מחוץ למגזר זה כמו פוספטים, כימיקלים וטקסטיל רושמים צמיחה נאה (3.4% בשנת 2019), דבר שנוטע תקווה כי מאמצי הגיוון הכלכלי מתחילים לתת פרי. נכון להיום, התרחבות המגזרים האחרים אינה בקצב מספק והגירעון המסחרי של מרוקו הולך ומתרחב בשנים האחרונות. במהלך שנת 2019, התרחב הגירעון המסחרי של מרוקו ב-1.5% והגיע לשווי של כ-22 מיליארד דולר.
גל שני של קורונה
מרוקו נמצאת בימים אלה בגל משמעותי של התפשטות הנגיף עם לפחות 2,500 מקרים חיוביים בכל יום מאז תחילת נובמבר. עד כה מנתה הממלכה קרוב ל-400 אלף מקרים ויותר מ־6,500 מתים. להתפשטות נגיף קורונה היו השפעות הרסניות על המשק המרוקאי. הסגרים והשבתת התנועה הבינלאומית ריסקו את תעשיית התיירות והפחיתו משמעותית את העברות כספי העובדים המרוקאים מחו"ל, שמהווים מקור חשוב להכנסת מט"ח עבור המשק של הממלכה. הכנסות מרוקו מתיירות במהלך תשעת החודשים הראשונים של 2020 צנחו ב-60% לכ-4 מיליארד דולר בעוד ההשקעות הזרות הישירות בה ירדו בכ-30% לכ-1.2 מיליארד דולר באותה תקופה.
בצד האופטימי יותר, לא ניתן להתעלם מכך שלקורונה היו גם השפעות כלכליות חיוביות. למשל, שווי יבוא האנרגיה של מרוקו בתשעת החודשים הראשונים של 2020 פחת בכ-35% לכ-4 מיליארד דולר, עקב התרסקות מחירי הנפט בעולם.
גופים בינלאומיים מעריכים שהצמיחה של המשק המרוקאי השנה תהיה שלילית, ככל הנראה סביב 7%. שיעור האבטלה נוסק לרמות שמרוקו לא הכירה מאז תחילת האלף הנוכחי - קרוב ל-13%. לפי הערכות כ-20% מהאוכלוסייה נמצאת מתחת לקו העוני. העוני מורגש היטב באזורים הכפריים בהשוואה לאזורים העירוניים החזקים יותר. במרוקו מביטים בתקווה לעבר מבצע החיסונים שאמור להתחיל בממלכה בשבועות הקרובים אך גם האופטימיים ביותר בבנק המרכזי של מרוקו צופים כי ייקח לכלכלה המקומית לפחות שנתיים כדי לחזור להיקף הפעילות בטרם המגפה. הגירעון הממשלתי צפוי להתרחב השנה ל-7.8% מהתמ"ג לעומת 4.1% אשתקד בעוד שלפי הערכות הבנק המרכזי ברבאט החוב הממשלתי צפוי לעלות ל-76.1% מהתמ"ג בסוף השנה הנוכחית לעומת 65% ב-2019.
מהן ההזדמנויות לישראל?
יחסי כלכלה ומסחר בין ישראל לבין מרוקו מתנהלים כבר שנים, גם לאחר שארמון המלוכה הורה לסגור את הנציגות שהייתה לו בתל אביב עם תחילת האינתיפאדה השנייה לפני כ-20 שנה. הסחר בין המדינות עמד על כ-35 מיליון דולר בשנה שעברה. בנוסף, עשרות אלפי תיירים ישראלים מבקרים בכל שנה בממלכה. היחסים הגלויים עתה צפויים להגביר את שיתוף הפעולה הכלכלי בין הצדדים.
נתניהו: ההסכם עם מרוקו - אור גדול של שלום
(צילום: לע"מ)
ברמה המסחרית, מרוקו היא אחת היצואניות הגדולות בעולם של פוספטים וחיטה. עוד ענפי יצוא מובילים הם הלבשה וטקסטיל, רכיבים חשמליים, כימיקלים לא אורגניים, מינרלים גולמיים, דשנים, פירות הדר, ירקות, דגים ויין.
מוצרי היבוא העיקריים הם: נפט, גז, בדי טקסטיל, ציוד טלקומוניקציה, פלסטיק, כלי רכב מנועי ומערכת מחשוב (תוכנה וחומרה). עם שוק של 120 מיליארד דולר ויבוא שנתי של כ-50 מיליארד דולר, סביר כי חברות ישראליות במגוון תחומים יוכלו למצוא הזדמנויות מסחריות, גם אם התחרות לא תהיה קלה.
לא פחות משמעותי הוא שיתוף הפעולה הצפוי בתחום המיזמים המשותפים. מרוקו משוועת להשקעות זרות, כחלק מהניסיונות לגוון את מקורות ההכנסה של המשק ולייצר מקומות תעסוקה. לפיכך ממשלת מרוקו שידרגה את חוקי ההשקעות בשנים האחרונות ושיפרה את סביבת העסקים. מרוקו מדורגת כיום במקום השלישי באפריקה במדד "קלות עשיית העסקים" שפורסם על ידי הבנק העולמי בשנה שעברה.
עסקים ישראליים יגלו שחברות בינלאומיות רבות הפכו בשנים האחרונות את מרוקו לפלטפורמה עבור העמקת החדירה לשווקים נוספים באפריקה, בדגש על מערב ומרכז אפריקה. אנרגיה ותשתיות הן שני תחומים מובילים עבור עסקים חדשים במרוקו.
העובדה שמרוקו נאנקת תחת לחץ יבוא תשומות אנרגיה מגבירה את מאמציה לעודד ייצור אנרגיה ממקורות מקומיים בהתאם ליעד של הממשלה להגיע לרמה של כ-40% בהסתמכות על אנרגיה מתחדשת מסך כל צריכת האנרגיה של הממלכה. בהיבט זה, הטכנולוגיות הישראליות בתחום יכולות למצוא הזדמנויות לא מבוטלות בשוק.
הכותב הוא מנהל חברת קונקורד MENA
www.concordmena.com
