הפיטורים הגיעו גם להיי-טק: צפו בריאיונות עם עובדים באולפן ynet
(צילום: ניצן דרור)

נתוני הלמ"ס שפורסמו השבוע מלמדים על ירידה בשיעור העובדים שנמצאים בחל"ת, במקביל לעלייה משמעותית במספרי המפוטרים בכלל הענפים במשק ככל שהמשבר נמשך. בינתיים, המענקים לכלל האזרחים וההבטחה לתשלום דמי אבטלה (שעומדים על שיעור של 70% מהשכר - ומטה) למשך השנה הקרובה, לא יוצרים איזושהי תקווה.
>>לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כך, לא מעט מהמפוטרים הטריים, או מאנשים שנואשו מהחל"ת המתמשך, מנסים לתור אחר עבודה חדשה, לעתים תוך התפשרות על התנאים.
איסוף פסולת אלקטרוניתאיסוף פסולת אלקטרונית
"אמרו שצריך נהגים, אז באתי". איסוף פסולת אלקטרונית
ר' (32), למשל, בוגר לימודי משפטים, הוצא לחל"ת עם תחילת המשבר ממשרד עורכי הדין שבו הועסק במשרה חלקית. דמי האבטלה שקיבל נעו בין 1,500 ל-3,000 שקל, שלא הספיקו כמעט לכלום. למזלו, הוא גר אצל הוריו. "לא הוצאתי יותר מיד כספים בתקופה הזו", הוא מספר. "פשוט ישבתי בבית כמו כולם וחייתי בצמצום, בלי לאכול בחוץ ובלי לעשות קניות".
את התקופה ניצל לטובת לימודים לבחינות השלכה, שנדחו בינתיים. אבל לפני כחודש הבין שהוא חייב להכניס עוד כסף. בסיועו של חבר, הגיע לעבודה בתאגיד מ.א.י למיחזור פסולת אלקטרונית, שבמסגרתה הוא אוסף פסולת אלקטרונית מבתי תושבים. "אמרו לי שצריכים נהגים ושאגיע, אז הגעתי", הוא מספר. "קיבלתי טנדר ואני צריך לעבור בין השכונות בימי הוצאת הפסולת, למיין מוצרי חשמל ולהעמיס, מהדברים הקטנים ועד מכונות כביסה ומקררים.
"זו עבודה פיזית לגמרי, שאני פחות מפעיל בה את הראש. אין לי ברירה, כרגע אי אפשר להתפנק, אבל זה לא מפריע לי כי אני לוקח בחשבון שזה זמני. אין מה לעשות, צריך להרוויח כסף ולא אכפת לי כיצד אעשה זאת. אמנם אלמלא הקורונה הייתי ממשיך במשרד עורכי הדין, והיו לי תוכניות אחרות שלא יתממשו כרגע כי יש מחסור בעבודה, אבל בסך הכל אני במצב יחסית בסדר".
המיזם שבו ר' מועסק פועל בשורה של רשויות בכל רחבי הארץ ומחפש כעת מאות עובדים. במסגרת זו, ניתן להירשם באתר החברה ולאחר הליך הקליטה מקבלים משימות איסוף פסולת אלקטרונית לביצוע באזורים שמוגדרים מראש. השכר מגיע לכמה מאות שקלים מראש, באופן שמאפשר להשאיר את הראש מעל המים. בנוסף לתרומה בסיוע למפוטרים, יש גם תרומה סביבתית משמעותית.
אמנון שחרור, מנכ"ל משותף בתאגיד מ.א.י למיחזור פסולת אלקטרונית, מציין כי "ראינו את המצוקה הגדולה של מיליון המפוטרים בישראל והחלטנו להירתם ולסייע. יש כאן גם תרומה חברתית ומציאת עבודה לאנשים שזקוקים לכך, וגם תרומה סביבתית עצומה, שכן הפסולת האלקטרונית היא רק 2%-3% מהפסולת הביתית אך כ-70% מתכולתה הרעילה, וזה פוגע בבריאות של כולנו. לצערנו, יש מספיק פסולת אלקטרונית לכולם".
איסוף פסולת אלקטרוניתאיסוף פסולת אלקטרונית
"גם עבודה לאנשים שזקוקים לכך וגם תרומה סביבתית עצומה". איסוף פסולת אלקטרונית
איסוף פסולת אלקטרוניתאיסוף פסולת אלקטרונית

"אם צריך להפשיל שרוולים - עושים את זה"

נני מאיר (34), אב לארבעה תושב אשדוד, הועסק עד למשבר כמנהל עבודה, שהיו תחתיו כ-20 עובדים. זמן קצר לאחר שהוצא לחל"ת, החל אף הוא לעבוד בתאגיד המיחזור כנהג איסוף פסולת אלקטרונית. "אני לא מחפש דמי אבטלה, אני רוצה לעבוד ולפרנס את הילדים שלי בכבוד. כל עבודה מכבדת את בעליה ואם צריך להפשיל שרוולים אז עושים את זה".
"לא מחפש דמי אבטלה, רוצה לפרנס את הילדים שלי בכבוד". נני מאיר "לא מחפש דמי אבטלה, רוצה לפרנס את הילדים שלי בכבוד". נני מאיר
"לא מחפש דמי אבטלה, רוצה לפרנס את הילדים שלי בכבוד". נני מאיר
(צילום עצמי)
גם אשתו הוצאה לחל"ת עם תחילת המשבר, והמשפחה נקלעה למצב לא פשוט. "ברור שנפגענו, בכל זאת יש ילדים והוצאות כמו שכירויות, חשמל, מים וקניות. השיקולים שלי היו איך אפשר להתקדם ואמרתי לעצמי שאקח את העבודה הראשונה שאמצא ואעשה מה שצריך לעשות. גם אם היו אומרים לי לטאטא רחובות, הייתי עושה את זה".
המעבר מהתפקיד הניהולי שבו הועסק לעבודתו הנוכחית הצריך הסתגלות. "זה מכניס לשוק, וברור שזה סטטוס אחר, אבל אם רוצים לפרנס ארבעה ילדים אי אפשר לשבת בבית. זה לא אותו השכר, אבל ברוך השם שורדים. בסך הכל זו עבודה טובה".

"על כל משרה קופצים מאות מועמדים"

ל' (28), בוגר תואר שני ללימודי הנדסה, החל לעבוד לפני כחודשיים כמשגיח בחינות מקוונות במכון הטכנולוגי HIT בחולון. עד לפרוץ משבר הקורונה התקיים ממלגה ומשכר של כמה מאות שקלים שהרוויח כמתרגל. הוא בדיוק סיים את לימודיו ואת עבודתו והתכוון לחפש עבודה בתחום לימודיו, כשכל הקלפים נטרפו עם פרוץ המגפה. "כבר נקבעו לי מספר ראיונות עבודה ואפילו התקבלתי לאחד מהם וסגרנו את התנאים, ואז כשהגיעה הקורונה כל הגיוסים הוקפאו. ראיונות שנקבעו לי בוטלו והמקום שהתקבלתי אליו החליט לא לגייס כרגע".
"זו עבודה שנכנסתי אליה כי צריך להתקיים ממשהו". השגחה על בחינות ב-HIT"זו עבודה שנכנסתי אליה כי צריך להתקיים ממשהו". השגחה על בחינות ב-HIT
"זו עבודה שנכנסתי אליה כי צריך להתקיים ממשהו". השגחה על בחינות ב-HIT
ל', ששוכר דירה באחת הערים במרכז, גילה גם שאינו זכאי ולו לשקל אחד מהביטוח הלאומי, שכן מלגה אינה נחשבת לשכר עבודה. "הייתי כמעט חודשיים בלי תעסוקה שבהם הצלחתי להסתדר כי חייתי על החסכונות, אבל הבנתי במהרה שאני צריך פתרונות אחרים", הוא מספר. "זה מתסכל, כי כן ציפיתי שתוקדש מחשבה גם לאנשים כמוני, שנופלים בין הכסאות. אם היו מקדישים לזה קצת מחשבה היה אפשר למצוא פתרון למקרים כמו שלי, אבל נדמה שאין כל מחשבה רצינית".
העבודה שלו כיום מתבצעת במשמרות, בהתאם לעומס הבחינות. "יש תקופות עם יותר בחינות ויש תקופות עם פחות", הוא מספר. "זו עבודה שנכנסתי אליה כי צריך להתקיים ממשהו. ייתכן שהייתי מצליח למצוא משהו פחות זמני, אבל בשכר נמוך ובתחומים שאני לא רוצה לעבוד בהם. לכן העדפתי למצוא משהו זמני ובשכר נורמלי, שיאפשר לי להמשיך לחפש עבודה בתחום שלי".
ואכן, ל' ממשיך לחפש במקביל עבודה במקצוע שלו, בינתיים ללא הצלחה. "הביטחון שלי ירד מאוד", הוא מתוודה. "מבחינת השכר, אני עושה פשרות הרבה יותר גדולות ממה שחשבתי שאעשה, כי אין ברירה. על כל משרה קופצים מאות מועמדים וזה לא מעודד".
ב-HIT הכשירו 13 משגיחי בחינות דיגיטליים, שאיבדו את עבודתם בשל משבר הקורונה. זאת במסגרת המעבר למתווה הבחינות המקוונות באקדמיה. העבודה החלה סביב מועדי א' של הבחינות ביוני, וצפויה להסתיים כרגע בסיום מועדי ב' באמצע אוגוסט. רוב המשגיחים עושים משמרות כפולות, בין שמונה בבוקר לשש בערב.
נשיא המכון פרופ' אדוארד יעקובוב, מספר כי מדובר ביוזמה שנולדה בקרב הסטודנטים הלומדים במכון ומועסקים בהיי-טק. " בשל המצב החלטנו לקיים בחינות מקוונות, אך לאף אחד אין ניסיון מוכח בקיום בחינות כאלו. יש פה שתי סוגיות, טוהר הבחינות והאופן שבו כן אפשר לסייע לסטודנטים לעבור את הבחינות בסביבה שקטה ורגועה. יש גם היבט חברתי, שכן חלק מהמשגיחים עבדו בהיי-טק, והם יכולים להמשיך להתפרנס בכבוד וגם לעזור לנו. כולי תקווה שבהמשך נוכל לשתף פעולה עם מוסדות נוספים".
יוזמה שנולדה בקרב הסטודנטים הלומדים במכון ומועסקים בהיי-טק. השגחה על בחינות ב-HIT יוזמה שנולדה בקרב הסטודנטים הלומדים במכון ומועסקים בהיי-טק. השגחה על בחינות ב-HIT
יוזמה שנולדה בקרב הסטודנטים הלומדים במכון ומועסקים בהיי-טק. השגחה על בחינות ב-HIT

"לא בונה על עזרה מהמדינה"

אנה ליטבינוב (37), הועסקה עד לתחילת המשבר כמנהלת מכירות ומנהלת תיקי לקוחות במתחם האירועים צל החורש. בצד התקווה לחזור לעבודתה בעתיד הקרוב, היא החלה בחיפוש אחר עבודה חדשה. "אני לא ממש בונה על העזרה של המדינה", היא מספרת בראיון ל-ynet. "אי אפשר להתקיים מדמי אבטלה, ואנחנו לא אנשים עצלנים שמעדיפים לשבת בבית".
ליטבינוב הוצאה ביחד עם עשרות עובדים בחברה לחל"ת שנמשך כשלושה חודשים, עם ההודעה על הפסקת האירועים ב-12 במרץ. במהלך תקופה זו היא קיבלה מהביטוח הלאומי "סכומים זעומים", כהגדרתה, שלא ממש אפשרו לה להתקיים. "רוב תחומי האירועים עובדים על בונוסים וחלק זה לא נלקח בחשבון בתשלומי הביטוח הלאומי, מה שהשאיר אותי עם סכום די מצחיק".
"לזנוח תחום שממנו אני מתפרנסת כבר 14 שנים? התחושה שלא רואים אותנו בענף האירועים היא מפחידה ועצובה". אנה ליטבינוב "לזנוח תחום שממנו אני מתפרנסת כבר 14 שנים? התחושה שלא רואים אותנו בענף האירועים היא מפחידה ועצובה". אנה ליטבינוב
"לזנוח תחום שממנו אני מתפרנסת כבר 14 שנים? התחושה שלא רואים אותנו בענף האירועים היא מפחידה ועצובה". אנה ליטבינוב
(צילום עצמי)
בתחילת חודש יוני הוחזרה לעבודה, זמן קצר לפני שאושרו הקלות שאפשרו לקיים חתונות באופן מצומצם, אך חודש בלבד לאחר מכן, עם החזרת ההגבלות, שוב הוצאה לחל"ת. "חזרנו לחודש אחד של פעילות עם מגבלות, ועכשיו יש שוב אי וודאות", היא אומרת. "התחושה נוראית ומפחידה, יש המון התחייבויות ותשלומים שהקורונה לא מעניינת אותם, כמו שכר דירה, הלוואות, משכנתאות ואפילו קניות בסיסיות בסופר. עכשיו נכנסנו לתקופת חל''ת נוספת וזה מכניס אותי ואת חבריי הקולגות לחרדה מטורפת. אנחנו אפילו לא יודעים מתי יהיה לזה סוף.
"כרגע, כולנו בפחד קיומי. זאת התחושה של כל העובדים. והדבר הכי נורא הוא האי ודאות. אנחנו ענף של שמחה שלא מחייך יותר. עכשיו, אי הוודאות תביא אותנו לצמצום הצוות, קרי פיטורים", היא מוסיפה. "איפה זה שם אותי? לחפש עבודה אחרת? לזנוח תחום ממנו אני מתפרנסת כבר 14 שנים? אי הוודאות והתחושה שלא באמת רואים אותנו בענף האירועים היא מפחידה ועצובה. בחיים שלי לא הייתי במצב כזה, תמיד עבדתי, אף פעם לא הזדקקתי לשום עזרה".

"מתפללת שנוכל לשוב לשמח אנשים"

ליטבנוב מנסה לשמור על אופטימיות בתקווה לחזור למקום עבודתה, אבל כבר בוחנת אפשרויות נוספות. "כרגע אני עוברת על מודעות דרושים, אך אני ממש מקווה שתחום האירועים לא ייסגר. אין לי כיוון מדוייק, אני באמת אוהבת את המשרה שלי ואת מקום העבודה שלי. אני בודקת כדי להבין מה צרכי השוק ולהיות מוכנה לגרוע מכל.
"המודעות שאני מחפשת קשורות לתחום שאני מכירה ואוהבת, כמו הפקות, אירועים, תיירות ופנאי, רק כדי לעודד את עצמי שהענף הזה עוד קצת קיים במשק. אך מיותר לציין שנראה כי תחומים אלה נעלמו כרגע ממושכות הדרושים. אני נותנת לעצמי את החודש הקרוב בתקווה שהדברים יחזרו למסלולם, ואם לא, אז אחפש בכל כיוון אפשרי. אני עדיין קצת מדחיקה את האופציה הזאת. אבל רוצה להיות מוכנה לכל תרחיש".
על הטיפול של הממשלה היא אומרת: "אני לא מרוצה כלל. לא רואים את הענף שלנו. אנחנו אחוז זניח במשק ולכן קל מאוד לזרוק אותנו, הן העצמאים והן השכירים. ולאן נלך עכשיו? האם יש מאות אלפי משרות פנויות לכל המפוטרים החדשים? המשק לא שופע במשרות ואנשים נאחזים בכל מה שיש. זה מפחיד מאוד. אני בעצמי עדיין לא ממש הפנמתי והבנתי את המצב. בפנים אני ממש מתפללת שעוד רגע הכל יחזור ואנחנו נוכל לשוב לשמח אנשים.
"הענף קיצץ עובדים כי אף אחד לא יכול לשאת את התשלומים שבעלי העסקים מחוייבים להם. יש איזו תחושה בציבור שהעובדים בתחום האירועים יושבים להם בגבעה ואוכלים קצפת עם תותים כל היום. אז אני רוצה להגיד לכם שאנחנו מרווחים משכורות ממוצעות, אולי אפילו אם נתרגם את זה לשכר שעתי, הרי שמדובר בסכומים מצחיקים. אנחנו עובדים סביב השעון ואוהבים את מה שאנחנו עושים".
פרסום ראשוני: 08:23 , 17.07.20