בפעם השנייה בחל"ת תוך חצי שנה: למאות אלפי עובדים היציאה לחופשה ללא תשלום בסגר הראשון הייתה קשה ומלווה בחששות. עכשיו, עבור רבים מאוד מתוכם המצב הפך לקשה ומפחיד הרבה יותר כשהם שוב מוצאים את עצמם בחל"ת בעקבות הסגר השני, מבלי שידעו כמה זמן הוא יימשך ומה יעלה בגורלם. אלה ממשכים לקוות כי המוסד לביטוח לאומי יעניק להם את דמי האבטלה המובטחים כדי שיצליחו איכשהו להחזיק את הראש מעל המים בתקופה שהם נותרו ללא פרנסה קבועה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ארבעה עובדים סיפרו לנו על המעברים החדים שעברו בזמן האחרון: ממצוקה, לתקווה ולאופטימיות - ושוב לחוסר אונים ולחוסר ודאות, ואיך הם מסתדרים שוב ללא עבודה.
לשכת התעסוקהלשכת התעסוקה
חל"ת שנייה בתוך חצי שנה. אילוסטרציה
(באדיבות שירות התעסוקה)
כך למשל, דניאל חודדה (25) מהקריות שעובדת בקייטרינג בשנתיים האחרונות. היא הוצאה לחל"ת בחודש מרץ עם תחילת הסגר הראשון וכעבור חודשיים וחצי, בחודש יוני, היא הוחזרה לעבודה מלאת תקווה מבלי לקחת בחשבון שתצא לחל"ת בפעם השנייה. "שמחתי לחזור לשגרה, להרוויח יותר כסף ולפגוש אנשים והרגשתי חיה", היא מספרת. "כשהמנהל אמר לי שהוא מוציא אותי שוב לחל"ת הגבתי מאוד קשה. אני לא אוהבת לשבת בבית. כעסתי שמוציאים את אותם האנשים שכבר הוצאו לחל"ת. הרגשתי שיש אנשים בעבודה עם פרוטקציה ולא הייתה רוטציה בינינו על החל"ת".
דניאל חודדהדניאל חודדה
"איך אשלם חשבונות?". דניאל חודדה
חודדה מתארת תחושות קשות. "התחושות הן לא טובות", היא אומרת. "אני לא יודעת מה מצפה לי. אי אפשר לדעת מה יקרה בגל השני ואין צפי של חזרה לעבודה. בגל הראשון הייתה יותר תקווה ולא חשבתי שזה ייקח כל כך הרבה זמן, אבל לא תכננתי ולא עבר לי בראש ששוב תהיה חל"ת והנה אני שוב חודשיים בבית".
חודדה, שגרה אצל אמה, מספרת על הקושי להתקיים מדמי אבטלה בגובה של 3,000 שקל. "אני בלחץ שלא יהיה לי כסף לשלם חשבונות ועבור הרכב שקניתי. אני בלחץ מהחודשים הבאים שאצטרך לשלם את הביטוח ואת הטסט לאוטו. אם אתקע, אאלץ לבקש מאמא שלי כסף. אני מחפשת עבודה ואפילו הייתי בכמה ראיונות ושלחתי הרבה קורות חיים אבל לא כולם חזרו אליי ואני מחכה לתשובה".
גם בן (29), עו"ד מרמת גן, מצא עצמו בסיטואציה דומה. הוא עבד במשרד עורכי דין והוצא לחל"ת בתחילת הסגר בראשון למשך כשלושה חודשים. "בהתחלה ראיתי את זה כהפסקה כי הייתי אחרי לימודים אבל אחרי תקופה כשאמרו לי שלא אחזור לעבוד כי הכל מת התחילו הבעיות ולא ידעתי מה לעשות", הוא מספר. "לא יכולתי להסתפק בדמי אבטלה והתחלתי לחשוב ולפתח את עצמי. היו לי חששות שלא אצליח למצוא עבודה ושלא אצליח כעצמאי".
בחודש יוני הוחזר בן לעבודה, אך לאחרונה שוב הוצא לחל"ת. "אמרו לי שהם לא מצליחים לחזור לשגרה ועדיף שאצא לחל"ת", הוא משתף. "הם לא יכלו לשלם משכורת ואין עבודה ואני מבין אותם. בפעם השנייה שאומרים לי לצאת לחל"ת זה לא פשוט. עד מתי נהיה צעצוע של ממשלה. הם לא מבינים שהם מחליטים על גורל של אנשים. לא היה קל להיות הרבה זמן בבית. היה שבוע שלא ישנתי וכעסתי הרבה והייתי חייב למצוא פתרון. למזלי התחלתי לעבוד קצת כעצמאי אבל מכניסים אותך למצב קיצון. יש תחושה של ייאוש".
למרות שבן ניסה למנף את עצמו כעצמאי בזמן החל"ת, המשכורת לא מספיקה לממן את חיי היומיום שלו. "היום יש לי מספר לקוחות בודדים ואני מצליח לשמור על רמת הכנסה סבירה", הוא אומר. "הייתה לי משכורת של 12 אלף שקל בחודש במשרה במלאה והיום אם אני הולך למשרד כלשהו, אין משרות פנויות וגם אם אמצא משהו, לא אתקרב למשכורת של 10,000 שקל. אין לי לאן לשלוח קורות חיים כי יש סגר וחגים אבל אני מחכה לאחרי החגים. שמתי את כל החיים שלנו בהולד ומחכים לרחמים מהממשלה. מי יגייס עובדים עכשיו?".

"חששתי שאכנס לבור שלא אוכל לצאת ממנו"

אירנה (32) מהקריות, נשואה ואם לילד, עבדה במטבח של חברת קייטרינג והוצאה לחל"ת בחודש מרץ לכחודש. היא הוחזרה לעבודה אך כעבור חודשיים התבשרה כי היא נאלצת לצאת לחל"ת נוסף. "בפעם השנייה בכיתי המון כי לא ציפיתי לזה", היא מספרת. "היה לי הרבה יותר קשה בפעם השנייה כי בפעם הראשונה הכינו אותי לזה. אמרתי לבעלי לפני כמה ימים שעד שנכנסת האבטלה, אני לא נושמת ולא רגועה כי אני חוששת שלא יהיה מספיק כסף לשלם חשבונות. חששתי שאכנס לבור שלא אוכל לצאת ממנו ושאשאר בלי שקל. לפני חודש שטפתי בניין שזה יוצא 400 שקל בחודש ועם זה אני יכולה לחיות עד שדמי האבטלה נכנסים".
גם בתקופת החל"ת הקודמת לא היה קל לאירנה ולמשפחתה. "בפעם הראשונה היו לי חששות ופחדים שלא תהיה לי עבודה והמנהל הרגיע אותי שיחזירו אותי", היא אומרת. "בבית החששות גברו כי זה הרבה ביורוקרטיה עם הטפסים לביטוח לאומי וזה תהליך לא פשוט. אחרי שהודיעו לי שהכל התקבל יכולתי לנשום. הייתי בעצבים ועל סף קריסה. בעלי והילדה אמרו לי שהם לא מכירים אותי. מעבודה מאוד קשה במטבח עברתי להיות חסרת מעש. עליתי במשקל והתחלתי לסבול מכאבי גב כתוצאה מכך".
אירנה קיוותה למצוא עבודה אבל נאלצה להישאר עם בתה בבית לאחר שבתי הספר נסגרו. "אני בינתיים יושבת בבית ומחכה לחזור לעבודה. אני לא רואה את האור בקצה המנהרה, אני מרגישה בחוסר אונים גדול", היא אומרת.
גם הלל מאור כהן (53) מיקנעם מושבה, שעבדה כגננת מזה שמונה שנים, מצאה את עצמה שוב השבוע בחל"ת כשהיא חיה על דמי אבטלה לאחר שגני הילדים נסגרו.
הלל מאור כהןהלל מאור כהן
הלל מאור כהן. "מקווה שלא אצטרך לשבור חיסכון"
(צילום: פרטי)
"ברגע הראשון נכנסתי לחרדה קיומית-כלכלית", היא מספרת. "כי באופן טבעי זה הפחד שהוא מוכר לנו. מאוד דאגתי מהביורוקרטיה וכמה ישלמו לנו כי אני גרה בדירה שכורה ויש לי הוצאות. למעשה, לא היה לי ממה לחשוש כי אני מאמינה ביקום שעוזר ובטח היקום לא יעזוב אותי. עכשיו אין לי חרדה בכלל ואני יודעת שיהיה בסדר ואין לי בעיה לחיות בפשטות, אבל אני שוברת את הראש לגבי הביורוקרטיה ומקווה שלא אגיע לידי זה שאצטרך לשבור איזשהו חיסכון. אני מקווה שביטוח לאומי יתחיל להעביר את הכספים שמגיעים. אני מבקשת שלא יתנו לאנשים להמתין, תנו להם את הכסף שמגיע להם בגלל שאתם החלטתם להוציא אותנו לחל"ת. אין לנו כוח לשמוע דיבורים, אני רוצה מעשים".
פרסום ראשוני: 08:19 , 25.09.20