47% מהעובדים בישראל מועסקים במשלח יד שמאפשר עבודה מהבית, מקום שני מבין מדינות ה-OECD וגבוה משמעותית מהממוצע (38%). בחודשי הסגר השני עבדו 32% מהנשים היהודיות מהבית, לעומת 19% מהנשים הערביות. שיעור הגברים הערבים שעבדו מהבית עמד על 7% בלבד, לעומת 28% מהגברים היהודים שאינם חרדים ו-25% מהעובדים החרדים. כך עולה ממחקר חדש שפרסמה היום (חמישי) זרוע העבודה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפי המחקר, משבר הקורונה הדגיש את הפער בין עובדים שמשלח היד שלהם ותשתיות ביתם מאפשרים להם לעבוד מהבית ואלה שלא. "היכולת לעבוד מהבית קריטית בזמן תחלואה נרחבת, אך חשובה גם בימים כתיקונם, ויכולה להקטין את העומס בכבישים ולתרום לרווחת העובדים", נאמר במחקר.
השיעור הגבוה של פוטנציאל העבודה מרחוק יחסית ל-OECD נובע בין השאר משיעור גבוה יחסית של עובדי הוראה (2.4% יותר מממוצע ה-OECD) ושל עובדים בענפי טכנולוגיית המידע (1.4% אחוז מעל ה-OECD), המאפשרים לעבוד מהבית.
במחקר מודגש, כי 91% מהאוכלוסייה היהודית שאינה חרדית הם בעלי מחשב וגישה לאינטרנט, זאת בהשוואה ל-76% מקרב הערבים ו-37% בלבד מקרב החרדים.
בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2020, 27% מהעובדים דיווחו כי עבדו בפועל מהבית. למרות הפערים בתשתיות, ובדומה לתוצאה לפי פוטנציאל משלחי היד, שיעור היהודים שאינם חרדים וחרדים שעבדו מהבית בחודשים אלה היה דומה בסופו של דבר.
אקדמאים נפגעו הכי פחות
המחקר מתייחס גם לפגיעה הקשה בשוק העבודה במשבר הקורונה. כך, ערב המשבר שיעור אבטלה בישראל עמד על 3.8% בלבד, מהנמוכים ביותר בעולם. עם סגירת המשק במרץ 2020, קפץ שיעור האבטלה ל-16% בממוצע בחודשים מרץ עד דצמבר 2020.
שיעור האבטלה בין הסגרים (יולי-אוגוסט 2020) עמד על כ-10% ומשקף במידה מסוימת את הפעילות הכלכלית בזמן של שליטה יחסית במגיפה והתחלת היציאה מהמשבר התעסוקתי.
ומה יקרה כשנחזור למשרד? האם המעסיקים יכולים לחייב אתכם להתחסן? התשובה היא לא. צפו
(צילום: משי בן עמי)
שיעור האבטלה זינק בכל חלקי האוכלוסייה, אך היה הגבוה ביותר בקרב גברים חרדים ברוב חודשי המשבר. כך, בתקופת הסגר השני, עמד שיעור האבטלה בקרב גברים חרדים על 20%, לעומת 14% בקרב יהודים לא חרדים. "תעסוקת גברים חרדים נמוכה יחסית לשאר קבוצות האוכלוסייה גם בזמני גאות, ובצירוף עם האבטלה הגבוהה בזמן המשבר, העלאת שיעור התעסוקה שלהם תהווה אתגר גדול בעשור הקרוב", קובעים מחברי המחקר.
נשים נפגעו גם הן בצורה חזקה יותר בזמן הסגרים: הפער המגדרי בשיעור האבטלה הגיע בשיאו ל-11% בסגר הראשון ו-7% בסגר השני. עם זאת, בין הסגרים, כאשר המשק היה פתוח ברובו, שיעור האבטלה של נשים וגברים היה דומה.
בהסתכלות לפי השכלה, שיעור האבטלה היה נמוך יותר בקרב עובדים משכילים. שיעור האבטלה הנמוך ביותר היה בקרב יוצאי אקדמיה (10% בסגר השני) ויוצאי מוסדות להנדסאים וטכנאים (14% בסגר השני) וגבוה בקרב מי שמוסד הלימודים האחרון שלו היה ישיבה או תיכון (19% בסגר השני). נתונים אלה מעידים במידה רבה על סוג העבודות בהן משתלבים בוגרי המוסדות השונים. כך, יוצאי אקדמיה ומוסדות להכשרת הנדסאים וטכנאים השתלבו יותר בעבודות שהוגדרו חיוניות לאורך המשבר או שהיו נוחות יותר לביצוע מרחוק.
משלחי היד שנפגעו בצורה הקשה ביותר מאז חודש מרץ הם מתחום המסעדנות, התיירות, האומנות והתרבות. במשלחי יד אלה שיעור האבטלה נע בין 21% ל-69% גם בחודשים יולי-אוגוסט, בזמנים בהם המשק היה עם מעט הגבלות יחסית לשאר השנה. בזמן סגרים, נוספה פגיעה במשלחי יד שכרוכים בקבלת קהל, כדוגמת מוכרים בחנויות ומעצבי שיער.
בין משלחי היד שנפגעו בצורה קלה ישנם עובדים כדוגמת מפתחי תוכנה, ועובדים של מערכות חיוניות כגון מורים ורופאים. שיעור האבטלה של עובדים אלה היה נמוך מ-5% כאשר המשק היה פתוח יחסית - בחודשים יולי-אוגוסט.
עובדים יותר שעות
מחברי המחקר מציינים כי מאפייני שוק העבודה בישראל השתנו משמעותית מאז קום המדינה. היעדר התאמה בחקיקה לשינויים שכאלו, עלול לפגוע במשק כולו, עובדים ומעסיקים כאחד. דוגמה לכך ניתן למצוא בחקיקה הקשורה לשעות העבודה: שעות העבודה בישראל גבוהות מממוצע ה-OECD.
בישראל, ניתן להעסיק עובד עד 12 שעות ביום (כולל שעות נוספות) ולא יותר מ-58 שעות בשבוע (42 שעות רגילות ו-16 שעות נוספות). לעומת זאת, במדינות רבות בעולם, מכסת השעות הנוספות מוגדרת על בסיס ממוצע תקופתי או מכסה תקופתית, המאפשרת גמישות בהתאם לדרישות ולביקושים.
בדנמרק ובאירלנד ניתן לעבוד מספר שעות נוספות גבוה יותר, כל עוד הממוצע לא יחרוג מ-48 שעות בשבוע בממוצע לאורך ארבעה חודשים. "גמישות במסגרת שעות העבודה נדרשת על מנת לקיים משק פתוח ותחרותי, אך זה לא צורך של מעסיקים בלבד. גם העובדים מעוניינים בגמישות בשעות העבודה כדי לאזן בין דרישות העבודה למחויבויות אחרות ושעות פנאי", נכתב.
סקר שיזמה זרוע העבודה בנושא נורמות העבודה ממחיש את הפערים בין החוק, נורמות העבודה בישראל וצרכי העובדים: כרבע מהמשיבים העידו כי הם עובדים לעיתים קרובות יותר מהמותר בחוק ו-38% העידו כי הם זקוקים לגמישות רבה יותר בשעות העבודה.
"משבר הקורונה חיזק את הצורך בהתאמת חקיקת העבודה", מציינים מחברי המחקר. "מעסיקים נאלצו לשנות את שעות העבודה כדי להתאים עצמם למגבלות ולביקושים משתנים, ועובדים נאלצו להתמודד עם הצורך לשנות את שעות העבודה בשל היעדרן של מסגרות החינוך. התאמת חקיקת העבודה עשויה להיטיב עם כלל המשק, ולכן מובילה זרוע העבודה עבודת מטה לבחינת התאמת חקיקת העבודה לשוק העבודה העכשווי והעתידי".
"להשקיע בחיזוק המיומנויות הטכנולוגיות"
לדברי מרדכי אלישע, הממונה על זרוע עבודה, "בימים של משבר תעסוקתי, אולי הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, קיימת חשיבות יתרה לניתוח המגמות בשוק העבודה. הנתונים המובאים בדו"ח של זרוע עבודה, מדגישים את החשיבות שבהתמודדות עם אתגרי הליבה של שוק העבודה ובהם פערי המיומנויות בתוך החברה הישראלית.
"הנזק מכך שישראל מככבת מהסוף ברמת המיומנויות הדיגיטליות בולט במיוחד בתקופה זו שבו המשק נדרש לעבור לעבודה מרחוק ככל הניתן. שיעור האבטלה שהאמיר בשנה האחרונה בפרט בקרב עובדים עם מיומנויות נמוכות מחייב השקעה מקיפה בהון האנושי הישראלי תוך דגש על חיזוק מערך ההכשרה המקצועית וההשכלה הטכנולוגית וקידום תוכניות תעסוקה ממוקדות באוכלוסיות הנמצאות מחוץ לשוק העבודה".
רוני שנצר, מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון מדיניות של זרוע עבודה, הוסיפה כי "דו"ח זה מציג את המגמות הבולטות בשוק העבודה בשנה האחרונה. המעבר לעבודה ולמידה מרחוק הן בשוק העבודה והן במערכת ההשכלה וההכשרה, המהוות שער כניסה לשוק העבודה, היא מבין הבולטות בתקופה זו. היכולת לעבוד וללמוד מרחוק תלויה במידה רבה בתחום העיסוק או הלימודים אך גם במידת המיומנויות הדיגיטלית של העובד, סביבת העבודה, הלימודים והתשתית הפיזית שזמינה לו. אלו, כפי שניתן ללמוד בדו"ח זה, אינם זהים בין קבוצות האוכלוסייה השונות בחברה הישראלית.
"אם לא נשכיל לדאוג לצמצום פערי המיומנויות בין קבוצות האוכלוסייה השונות ולנגישות של קבוצות שונות להכשרה רלוונטית לשוק העבודה, פרטים רבים ימצאו עצמם מאחור, ויחד איתם גם יושפע כלל המשק", אמרה שנצר.
