אחרי שנתיים של מלחמה רב-זירתית, ה-OECD מציג תרחיש אופטימי לכלכלה הישראלית: חזרה לצמיחה "רגילה" כבר השנה לרמה של 3.3%, ומשם המגמה ממריאה. לפי דוח התחזיות של הארגון, ב-2026 הצמיחה כבר תזנק ל-4.9% וגם בשנת 2027 צפויה צמיחה מעבר למגמה ארוכת הטווח של 4.6%.
לא עוד משק שנשען על הוצאה ציבורית מתנפחת ועל גירעון מזנק, אלא כלכלה שמתכנסת תקציבית ומבססת צמיחה על המגזר העסקי והפרטי, בתמיכה של אינפלציה נמוכה (שמגיעה ב-2027 לאמצע יעד יציבות המחירים) וריבית שממשיכה לרדת באופן מדוד לרמה של 3.75% בשנה הבאה. זאת, אחרי שנים שבהן ההוצאה הציבורית - ביטחון, פיצויים לעקורים והוצאות חירום - היתה הגורם המרכזי לצמיחה.
הדוח מפנה זרקור מעניין על היצוא, מנוע צמיחה מרכזי של המשק. לפי הדוח יצוא השירותים של ישראל לארצות הברית, שהוא רוב היצוא, לא מושפע מהמכסים של טראמפ, לרבות מו"פ. קרי, החלק הגדול והחשוב ביותר של הייצוא הישראלי לארה״ב - הייטק, תוכנה, מחקר ופיתוח - ימשיך לצמוח (5% ב-2025 ו-7.7% ב-2026) ללא שום מכסים, גם תחת משטר המכסים של טראמפ ב-2025–2026.
בשורות טובות גם בגזרת יצוא הסחורות: ההשפעה תהיה מצומצמת, כאשר המכס הממוצע "האפקטיבי" יעמוד על 10.2% - נמוך משמעותית מהמכס הצפוי הרשמי (15%) משום שמבנה היצוא של ישראל אינו נמצא במוקדי הפגיעה. הנקודה השלישית ולא פחות חשובה: "הבום" בתעשיית ההגנה הצבאית והסייבר רק יטיב עם כלכלת ישראל, נכתב בדו"ח.
עם זאת, בדוח גם מצויינים את הסיכונים: חזרה למלחמה עלולה לעכב את התהליך הזה, כאשר מדיניות פיסקלית לא אחראית עלולה לעכב את ההתפתחויות החיוביות החזויות. כלומר, שלושת הכוחות המרכזיים ל-2026-2027 שצפויים לעצב את הכלכלה הישראלית: צמיחה מונעת־סקטור עסקי; ריסון פיסקלי חכם ולא עיוור, ומדיניות מוניטרית מרחיבה - אך זהירה. בדוח מצוין כי הפסקת האש, ירידת פרמיית הסיכון, עלייה באמון הצרכנים (על רקע הפסקת המלחמה) והתחזקות השקל מחזירות את היצוא למסלול, ומאפשרות לצריכה הפרטית וההשקעות להוביל את הכלכלה קדימה. כתוצאה מכך, ב-OECD מנבאים ירידה של שיעור אבטלה: מ-3% השנה ל-2.8% בשנתיים הקרובות - רמות שפל היסטוריות.
הבשורה הנוספת כאמור היא חזרתה של האינפלציה ליעד: אם האינפלציה השנה עוד תהיה מעל הגבול (3.1%), כבר בשנה הבאה היא צפויה להיכנס אל תוך היעד (2.4%) – שמוגדר בין 1% ל-3% ובשנת 2027 כבר להתייצב באמצע היעד (קרי, 2%). כלומר, כלכלני ה-OECD מאוד אופטימיים ומעניקים הרבה אמון לבנק ישראל ולמדיניות שלו.
התהליך יתאפשר על רקע שיפור בצד ההיצע (עבודה, טיסות וכו'), התחזקות השקל וצמצום תקציבי (חזרה לרמות גירעון וחוב סבירים), שמביא את המשק הישראלי אל תוך יעד האינפלציה בצורה יציבה. כתוצאה מכך, ב-OECD מנבאים כי הריבית תמשיך לרדת - אבל היא תישאר גבוהה –ברמה של 3.75% במהלך 2026 ולא תחזור לרמות אפסיות כמו לפני הקורונה מה שמסמן את מה שהנגיד הגדיר כ"משטר חדש".
דגש מיוחד שמים על המדיניות הפיסקלית (תקציבית). לפי הדו"ח, הגירעון בשנת 2025 יעמוד על 5.4% תוצר- גבוה מ-5% זו השנה השלישית ברציפות ושם ממליצים על הורדה הדרגתית. לפי התחזית הוא צפוי להצטמצם ב-2026 ל-4.1% תוצר. קרי, ב-OECD לא מאמינים ששר האוצר יצליח לעמוד ביעד שקבע לעצמו (3.2%) ולבסוף הוא יהיה גבוה בכ-1% תוצר, שהם כ-21 מיליארד שקל מעל התקרה. נזכיר כי האוצר והלמ"ס מחשבים גירעון באופן שונה אך ההגדרה היחידה אליה מתייחסים ב-OECD היא זו של הלמ"ס ולא של האוצר.
כמו כן, ב-OECD מציינים במפורש שהירידה בגירעון תלויה בהמשך השקט הביטחוני ובהמשך התאוששות הצמיחה. כמו כן, בארגון סבורים כי החוב הציבורי סיים את מגמת העלייה שלו: חוב של 68.3% תוצר השנה וירידה ל-67.9% בשנה הבאה, וירידה נוספת ל-66.3% ב-2027. זו הערכה מאוד אופטמית יש לומר, על רקע אי הוודאות סביב תקציב 2026, לרבות גורלו של תקציב הביטחון וגם התכנון להפחתות המסים של סמוטריץ'.
בהקשר זה כלכלני הארגון ממליצים סדרה של המלצות שכבר סמוטריץ' הפר. בראש ובראשונה, להימנע מקיצוצים רוחביים ולהתמקד בהפחתות ייעודיות וממוקדות, שכן הקיצוץ הרוחבי אינו יעיל ועלול לפגוע בצמיחה. בראש ובראשונה, ה-OECD ממליץ לקצץ את הסובסדיות לבחורי ישיבה, כאשר ממשלת ישראל פועלת באמצעות חוק ההשתמטות בכוון ההפוך. כלומר, הם מדגישים כי הסבסוד הזה פוגע בתמריצים לצאת לעבודה. ההמלצה השנייה היא להגדיל את ההכנסות ממסים הכי פחות מעוותים לרבות ביטול פטורים ממע״מ.
נזכיר כי סמוטריץ' לא רק שלא ביטל פטורים ממע"מ אלא שהוא הרחיב את הפטור מיבוא ממסחר מכוון והכפיל את התקרה. כמו כן, בארגון ממליצים להטיל מחדש מס על סכו"ם חד-פעמי ועל על משקאות מתוקים –דבר שלא יקרה, בגלל התנגדות החרדים וכניעתו של שר האוצר לדרישות של המגזר. כמו כן, ה-OECD ממליצים על הטלת מס גודש במטרופולינים צפופים (דבר שלא נכלל בחוק ההסדרים) ומיסוי קרקע לא מנוצלת.זאת בניגוד למסר שהממשלה החליטה להתעלם עד כה היא כי לא "מהדקים את החגורה" בעיניים עצומות - אלא מזיזים את הכסף ממקומות שלא תורמים לצמיחה ארוכת טווח לתחומים שמעצימים פריון וצמיחה כגון חינוך, תשתיות, תחבורה, חדשנות ושילוב אוכלוסיות בשוק העבודה.
