ברוכים הבאים ללאס וגאס, אחת הערים עם קצב הגידול המהיר ביותר בארה"ב. באזור המטרופולין של העיר גרו בשנות ה-80 פחות מחצי מיליון איש, והיום כבר גרים שם 2.4 מיליון, והעיר ממשיכה לגדול בקצב מסחרר.
כתבות הקודמות בפרויקט "חלום אמריקני"
במקביל לצמיחה של העיר, גם הקהילה הישראלית גדלה במהירות מסחררת. לצד אנשי נדל"ן ואנשי עסקים שתרמו לבניית העיר הצטרפו לקהילה גם צעירים שבאו לעבוד בעגלות בקניונים ובאזורי התיירות, והחליטו לנסות לפתוח עסקים קטנים או להצטרף להזדמנויות מסחריות שונות.
איפה הם גרים? וגאס מוקפת מדבר אינסופי, ואין לה כמעט מגבלות להמשיך להתפשט. סביב הסטריפ - הרצועה המפורסמת של בתי המלון והקזינו - נבנו שכונות חדשות בקצב מואץ, כבישים רחבים, מרכזי קניות ובתי ספר. בשונה מערים אחרות שנאבקות על מקום, בלאס וגאס פשוט ממשיכים לבנות על אדמות המדבר – צפונה, דרומה ומזרחה – רק חול וחול ובניינים.
המהפכה הגדולה של וגאס החלה בשנות ה-80. עשרות אלפי משפחות – במיוחד מקליפורניה היקרה להפליא - גילו את וגאס כמקום נוח וזול יותר למגורים. הכול היה יותר זול, מחירי הדירות, האוכל, הדלק – ובצורה משמעותית. בין ה"מהגרים" לעיר היו גם ישראלים רבים שהגיעו בעיקר מלוס אנג'לס, אבל גם כמובן ישירות מישראל, והתחילו לבנות בה קהילה ישראלית עם בתי ספר, בתי כנסת, מסעדות, חנויות ועוד. וגאס מאוד מקבלת את הישראלים - נדיר עד כמעט לא קיים למצוא בה תופעות של אנטישמיות או הפגנות אנטי-ישראליות.
רחובות בעברית בשכונות יוקרתיות
דני יצחקי וסם ונטורה, שני קבלני בניין מוכרים בעיר, אחראים לבניית שכונות רבות, ביניהן אחת השכונות היוקרתיות והנחשקות ביותר – סאמרלין. אל תתפלאו אם במהלך סיבוב באזור מזרח פרדייס וואלי - שמונה קילומטרים מהסטריפ - תראו שמות של רחובות בעברית כמו גרשון, שמטוב, תומר, אביב וגלית.
בערים רבות בארצות הברית, יזמי נדל"ן שבונים שכונות חדשות יכולים לבחור את שמות הרחובות. לאחר שהעירייה מאשרת את התוכניות, הם מגישים רשימת שמות מוצעים — לעתים על פי נושאים מסוימים, כמו פרחים, שמות מלחינים וכדומה. כך נוצר מצב שבו ניתן למצוא שכונות עם שמות ישראליים.
גלית ונטורה-רוזן, שעל שמה קרוי אחד הרחובות, היא בתו של סם ורחל ונטורה. היא עובדת כברוקרית נדל"ן, ובנוסף מרצה ומשפיענית עם 150 אלף עוקבים באינסטגרם. הוריה היגרו מישראל לניו-יורק כשאמה רחל הייתה בהריון, ושם נולדה. ללאס וגאס הגיעה המשפחה ב-1986 אחרי חמש שנים בניו יורק ועוד עשר בלוס אנג'לס. גלית הכירה את בעלה הראשון כשנסעה ללמוד באוניברסיטת תל אביב (היום היא נשואה בשנית) ומספרת שגידלה את שלושת ילדיה בדיוק כפי שהיא גדלה – בבית ישראלי חם, דובר עברית, וביקורים מדי קיץ בישראל.
"חייתי בין שני עולמות ותמיד ניסיתי למצוא את עצמי. הייתי שונה כי להורים שלי היה מבטא, ואפילו השם שלי היה שונה משמות כל הילדים בבית הספר", היא מספרת. למרות הכול, היא מעולם לא הסתירה את זהותה. נהפוך הוא – היא הייתה מאוד גאה בישראליות שלה וביהדותה. על לוחית הרישוי שלה רשום שמה: GALIT. גם לילדיה היא בחרה שמות ישראליים – ליאור, אלעד ושמעון.
"בדיוק כמוני הם העבירו את כל הקיצים שלהם בישראל. שלחתי את הילדים שלי לבית הספר ע"ש אדלסון עד כיתה ח', וכל החברים הטובים שלהם הם ישראלים או יהודים אמריקנים. שני בניי התחתנו עם נשים יהודיות, וזה גורם לי לגאווה גדולה. הילדים שלי ממשיכים את המורשת הישראלית. כשהם הלכו לאוניברסיטה הם היו פעילים בהלל והצטרפו לאחוות הסטודנטים היהודים. מרגש עבורי לראות עד כמה חשוב לילדים שלי להמשיך את הקשר שלהם לישראל וליהדות".
"כשהגענו לכאן היו פה 300 משפחות ומעט מאוד מסעדות ישראליות. היום יש כאן כבר 12 אלף ישראלים", אומר סם ונטורה. "אלפי ישראלים מגיעים לעבוד בעגלות אחרי הצבא ונשארים. הם מקימים לעצמם אחר כך עסקים משלהם, מתחתנים ביניהם ומצטרפים לקהילה".
חברו מזה קרוב ל-40 שנה, יצחקי, עבר מישראל ללוס אנג'לס לפני 50 שנה. הוא ואשתו ניסו לשוב לארץ בשנות ה-80, אבל אחרי שנתיים-שלוש שבו לארה"ב עם ילדיהם ב-1988, והפעם ללאס וגאס. בתו סיגל שאטה היא עורכת דין במקצועה שנכנסה באפריל השנה לתפקידה כתובעת הפדרלית של נבאדה. לסיגל שני אחים – אביב, פסיכיאטר, ותומר, מתווך נדל"ן – שניהם זכו לרחובות בווגאס על שמם, אבל סיגל עדיין מחכה.
סיגל וגלית הכירו עוד בבית הספר, ובזכות ההורים הפכו לחברות טובות. למרות שגדלו בארה"ב, השתיים מדברות עברית שוטפת וגם ילדיהן (לסיגל שניים ולגלית שלושה) דוברי עברית.
שומרים על הזהות
איך שומרים על הזהות הישראלית בבירת ההימורים העולמית? סם מסביר: "הכול מתחיל מההורים. אם ההורים שומרים על הגחלת ויהיה להם אכפת – אז גם לילדים יהיה אכפת, והם ישמרו על הזהות שלהם".
סם ודני עשו לא מעט כדי להבטיח את זה. הם ידעו שזה תלוי בהם במידה רבה מה יקרה עם הדור השני והשלישי. ביחד עם עוד כמה ישראלים בקהילה הם הקימו את בית הכנסת 'אור במדבר', ומממנים הכול מכיסם הפרטי. הם אף הקימו בית ספר קהילתי יהודי בסמוך, שבו למדו מאה ילדים, עד שיום אחד קיבל סם טלפון מאיש העסקים שלדון אדלסון ז"ל שביקש ממנו לסגור את בית הספר ולהעביר את התלמידים לבית הספר "היברו אקדמי" בסאמרלין.
בית הספר "היברו אקדמי" הוקם ב-1990 ע"י מילטון שוורץ, יהודי אמיד, ובין 2006–2008 הורחב בצורה משמעותית בזכות תרומתם של שלדון וד"ר מירי אדלסון. שמו של בית הספר שונה והוא קרוי היום על שמם. "שלדון היה חבר טוב שלי הרבה שנים. הילדים שלו למדו אצלנו בבית הספר", מספר ונטורה.
מאחר שניהול בית ספר הוא עניין יקר למדי, לונטורה לא לקח זמן רב להבין שזה יהיה הצעד הנכון ביותר. אדלסון ביקש לספק לילדיו חינוך יהודי טוב, והיה זה הדבר הטבעי מבחינתו להשקיע בבית הספר ולהבטיח את חינוכם.
"מאחר שרוב התלמידים קיבלו מלגות גבוהות, בית הספר לא הכניס כסף, וכל שבועיים כשהיינו צריכים לשלם משכורות, הייתי מתקשר לשלדון ואומר לו: היי שלדון, חסרים לי 25 אלף דולר. והוא היה קורא למזכירה שלו: 'בטי, סם צריך כסף, שלחי אליו שליח עכשיו'. וכך כל שבועיים הייתי מקבל 25 אלף, 30, 40 אלף".
הקמפוס של האדלסונים הוא הגדול ביותר מבחינת שטחו מבין בתי הספר היהודיים בארה"ב. הוא משתרע על פני 14 דונם וכולל מגרשי ספורט, בריכה, אולם תיאטרון ועוד. יש בו גם מספר תלמידים קטן יחסית לגודלו – על פי ההערכות, לומדים בו כ-600 תלמידים בין טרום חובה לכיתה י"ב.
קצת מוזר לראות בית ספר יהודי כל כך גדול ומפואר בעיר בעלת אוכלוסייה יהודית קטנה, אבל ככה זה כשמאחוריו עומדים זוג מיליארדרים שאין להם בעיה לממן אותו. בחזית הקמפוס עומד דגל ישראל ענק, הנראה למרחוק, וכל בוקר נפתח בשירת ההמנון הישראלי.
ממשיכים להתגייס לצה"ל
נועה פרי-ג'נש, סמנכ"לית קהילות של ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית בארה"ב - ה-IAC, מספרת שבגלל בית הספר הזה החליטה להישאר בעיר לאחר שעברה אליה לפני 16 שנה עם בעלה ושתי בנותיה. התוכנית הייתה להישאר כשנה, אבל מהרגע שעברה דרך שער הקמפוס הבינה שרק שם היא תרצה שבנותיה ילמדו. "אני זוכרת שנערכה קבלת שבת בבית הספר ולא יכולתי להפסיק לבכות. כל כך התרגשתי והרגשתי שהגעתי הביתה. היו לנו המון הזדמנויות לעזוב ולעבור למקומות אחרים בעקבות העבודה, אבל בית הספר הוא מה שהשאיר אותנו כאן".
עד מהרה נועה הקימה את שבט הצופים בעיר ביחד עם עוד הורים ישראלים, וכך הכירה את ד"ר מירי אדלסון, שאחד מבניה היה חניך. אדלסון היא ללא ספק הישראלית המפורסמת ביותר בלאס וגאס, ודמות אהובה מאוד בקהילה.
נועה, אם לשתי בנות, עורכת אירועים רבים במסגרת הארגון, בשיתוף עם עפרה עציון, מנהלת סניף IAC בווגאס, כולל עדלאידע בפורים, חגיגות יום העצמאות, הרצאות וחיבורים בין אנשי מקצוע ישראלים. בתה ליה, שהשתחררה לאחרונה משירות צבאי שארך קרוב לארבע שנים, הגיעה לביקור בבית ההורים מהארץ יחד עם החבר. בעוד כמה ימים הם ישובו לישראל, שם היא מתכננת ללמוד באוניברסיטת רייכמן, וקרוב לוודאי תישאר לגור שם לאחר סיום הלימודים.
"ליה לא גדלה יום בחייה בארץ עד שנסעה להתגייס", מספרת נועה. "בזמנו גרנו ביוון, שם עבדנו בתחום המלונאות, ואני טסתי במיוחד לארץ ללדת אותה שם ואז חזרתי בחזרה". היא עשתה אותו דבר עם בתה השנייה. ככל הנראה לפעילות בצופים היה חלק נכבד בהחלטתה של ליה להתגייס.
"הכסף לא גדל על העצים, עובדים קשה"
עם גדילת הקהילה הישראלית בעיר התחילו להיפתח גם מסעדות ישראליות כמו Jerusalem Chef’s Table, שווארמה וגאס, קאסה מיה, וסופרמרקטים כשרים כמו כושר מרקט. אייל שני אף פתח את מסעדת "הסלון" בבית המלון ונציה (שהיה בבעלותם של האדלסונים עד 2021, אז מכרו את בתי המלון, כולל הפאלאצו הצמוד, עבור 6.25 מיליארד דולר).
בנוסף על אוכל כשר, לא תתקשו למצוא גם בתי כנסת. לדברי ונטורה, פעילים בעיר 27 בתי כנסת שונים – אשכנזיים וספרדיים. בית הכנסת "אור במדבר" הוסיף את חב"ד לשמו לאחר שהובא רב חב"דניק מניו יורק בשם יוסי שוחט, שמצליח למשוך ישראלים רבים לבית הכנסת.
"מאחר שיש כאן משפחות צעירות בין הישראלים שעוברים לעיר, הרב הפך למוהל, ומדי שבוע הוא עושה ברית מילה", מספר ונטורה.
"רוב הדברים הרבה יותר זולים פה, כמו דלק, אנו חוסכים 10,000 שקל בשנה על דלק על שתי מכוניות שלי ושל אשתי. יש גם דברים יותר יקרים כמו אוכל, ירקות פירות אבל מוצרים יותר זולים כמו בשר. שמענו שלאס וגאס התייקרה מאוד בשנתיים-שלוש האחרונות. את הבית בו אני גר, קנו לפני 10 שנים ב-400 אלף דולר, היום הוא כבר שווה 900 אלף"
ומה לגבי בתי הקזינו בעיר? שולחנות הפוקר והרולטה לא מהווים מקור משיכה לרוב חברי הקהילה הישראלית. אלו למדו מזמן שלאס וגאס נבנתה בזכות המהמרים שמגיעים לחופשה, משאירים מאחוריהם כמה מאות או אלפי דולרים – במקרה הטוב – וחוזרים הביתה. אז אם אתם שומעים עברית בקזינו, ברוב המקרים מדובר בתיירים ישראלים ולא בתושבים מקומיים.
העבודה בעגלות מושכת ישראלים צעירים לעיר, אבל לא כולם נשארים בתחום לאורך שנים. במשך הזמן רבים מהם עוזבים ופותחים לעצמם עסקים משלהם, בעיקר חנויות לממכר מוצרי קוסמטיקה, תכשיטים ומזכרות. יש גם כאלו העוסקים בתחום הנדל"ן וקבלנות הבנייה, ובשנים האחרונות הצטרפו גם אנשי סייבר והייטק בזכות תשתיות טכנולוגיות צומחות.
לפני חצי שנה נפתחה מסעדה חדשה בשכונת סאמרלין בלאס וגאס, קפה לנדוור. המסעדה הפכה עד מהרה לפופולרית מאוד הן בקרב הקהילה הישראלית והן האמריקנית. אמיר מור שפתח אותה, עבר לעיר לפני שנה וארבעה חודשים ביחד עם אשתו ושלושת ילדיהם.
המעבר נעשה בין השאר בעידודה של אשתו שרצתה לעבור לארה"ב וכשהגיעה ההזדמנות לפתוח סניף של המסעדה בלאס וגאס, הוא קפץ עליה.
אחד הדברים שאמיר נהנה מהם בעיר הוא התנועה הקלה. "בארץ הייתי נוסע כל יום בין חיפה לתל אביב וכאן זה כיף שאין טראפיק, הכל קרוב. בנוסף יש כאן קהילה מאוד גדולה של ישראלים ביניהם הרבה חיפאים. יצרנו מהר מאוד הרבה קשרים וחברויות וארבעה חודשים לאחר שהגענו לכאן, חגגנו לילדה בת מצווה והיו לנו יותר מ-100 אורחים". שני הילדים הגדולים לומדים בבית ספר ציבורי והקטן בבית ספר יהודי, זאקר. אשתו מלמדת בבית הספר ע"ש אדלסון.
מבחינת המחיה אומר אמיר, זול יותר לגור בלאס וגאס מאשר בישראל. "רוב הדברים הרבה יותר זולים פה, כמו דלק, אנו חוסכים 10,000 שקל בשנה על דלק על שתי מכוניות שלי ושל אשתי. יש גם דברים יותר יקרים כמו אוכל, ירקות פירות אבל מוצרים יותר זולים כמו בשר. שמענו שלאס וגאס התייקרה מאוד בשנתיים-שלוש האחרונות. את הבית בו אני גר, קנו לפני 10 שנים ב-400 אלף דולר, היום הוא כבר שווה 900 אלף".
האם אתם מתכוונים להישאר בלאס וגאס?
"אני לא יודע. תמיד אומרים שצריך שנתיים לפחות כדי להחליט ואני מסכים. אנשים בארץ חושבים שכשעוברים, מגלים שהכסף גודל על העצים אבל זה לא נכון, עובדים קשה. לשמחתי המסעדה הולכת מעולה והקהילה הישראלית תומכת ברובה. הבעיה של אמריקה היא לא בהכרח הבדידות, יש לנו כאן הרבה חברים. ההבדל הוא שבחיפה הכרתי את כל השכנים ארבעה בתים למטה וארבעה בתים למעלה. פה אני גר כבר יותר משנה ולא מכיר את השכן בבית הצמוד אלי".
תמריצים כלכליים לעסקים ולעצמאים
לאס וגאס נחשבת גם לפופולרית בזכות הקלות המס המשמעותיות שלה. במדינת נבאדה אין מס הכנסה מדינתי על הכנסה פרטית, מה שמקל על משפחות ואנשי מקצוע לשמור על חלק גדול יותר מהכנסותיהם. בנוסף, מס רכוש ושיעורי מס אחרים נמוכים יחסית, והעיר מציעה תמריצים כלכליים לעסקים ולעצמאים. התוצאה היא שיותר אנשים רואים בלאס וגאס לא רק מקום בילוי אלא גם הזדמנות כלכלית – מקום שבו אפשר ליהנות מאיכות חיים גבוהה, להשקיע בנדל"ן או לנהל עסק תוך שמירה על רווחיות גבוהה יותר לעומת מדינות אחרות עם מיסוי כבד והוצאות מחיה גבוהות בהרבה.
עם זאת, מי שעובר לעיר צריך לקחת בחשבון שמדובר בעיר מדברית חמה מאוד בקיץ. בין יוני לאוגוסט, ולפעמים גם בספטמבר, המעלות חוצות את ה-40 מעלות צלזיוס, ושיא המעלות שנרשם בקיץ האחרון עמד על 44.5. בלילות נרשמת הקלה, אך עדיין חם מאוד.
בנוסף, אין טבע בעיר ואין ממש לאן לצאת לטייל, אלא אם כן אתם מוכנים "לשחק בנדמה לי" ולקפוץ מ"פריז לאס וגאס" לתעלות ונציה ב"ונישן" ולרומא הקלאסית בסיזרס פאלאס.
מערכת החינוך בנבאדה ידועה כמאתגרת במיוחד ונחשבת לאחת הגרועות בארצות הברית – היא מדורגת במקום ה-46 מבין 50 המדינות. הבשורה הטובה: יש אפשרות לשלוח את הילדים לבית הספר הפרטי של האדלסונים, אך גם לאחר קבלת מלגה מדובר בהוצאה לא קטנה.
העיר נחשבת יחסית למשעממת עבור תושבים שאינם מעוניינים בחיי הלילה והקזינו. בעוד שהיא נראית מרהיבה ומרגשת בשעות הלילה אז כל בתי הקזינו מוארים, התושבים עצמם מוצאים לעיתים את ההיצע התרבותי והחברתי מצומצם – אין הרבה מוזיאונים, תיאטראות או אירועי קהילה מגוונים בהשוואה לערים אחרות.
ובכל זאת, הישראלים שפגשתי מאוד אוהבים את העיר ומוצאים בה את השילוב המושלם בין חיי קהילה עשירים לבין אורח חיים שלו ונינוח יותר בהשוואה לערים גדולות אחרות בארה"ב.
