בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעורי מס שהגיש איש העסקים הישראלי חיים צח בטענה שכי בשנות המס 2009–2017 היה תושב חוץ, ולחלופין תושב חוזר ותיק. השופטת ירדנה סרוסי קבעה כי אף שהיו לו זיקות עסקיות וכלכליות חזקות לניגריה, הוא לא הצליח לסתור את "חזקת הימים" שלפיה מרכז חייו היה בישראל. הערעורים נמחקו, ההליך הוחזר לשלב השומתי לצורך כימות ההכנסה החייבת, והוא ואשתו חויבו בהוצאות בסך 40 אלף שקל.
צח, אזרח ישראלי, עזב ב-1985 את תפקידו כמנכ"ל עיריית הרצליה ונסע לאנגליה כדי להקים ולנהל פעילות עסקית. ב-1991 הקים עסקים בניגריה בענף החקלאות והלול, ובהמשך עבר לשם. בפסק הדין צוין כי הוא הקים ומנהל בניגריה שתי חברות גדולות ומצליחות: חברה לרביית אפרוחים במגזר הפטם וחברת בנייה.
ב-2017 הוא הגיש דוח מס ל-2016 שלא כלל הצהרה על הכנסות, בטענה שהיה תושב חוץ. לאחר מכן הוגשו דוחות לשנים 2009–2017, וגם בהם לא נכללו הכנסותיו מחו"ל. פקיד השומה דחה את עמדתו וקבע כי הוא תושב ישראל, ולכן כלל הכנסותיו, בארץ ומחוצה לה, חייבות במס בישראל.
בערעור טען צח כי עזב את ישראל ואת משפחתו עוד ב-1985, ומאז מרכז חייו בניגריה: שם עסקיו, חבריו, ביתו, רופאו הקבוע, פעילותו הציבורית והמוניטין שלו. לדבריו, אף שנותר נשוי, הוא ורעייתו חיו כפרודים, ותמיכתו הכלכלית בה ובבנותיהם נבעה ממחויבות משפחתית ומוסרית - ולא מזיקה המלמדת על תושבות בישראל.
מנגד טען פקיד השומה כי צח היה תושב ישראל לאורך כל השנים. צוין כי הוא שהה בישראל ימים רבים מדי שנה, החזיק כאן בית קבע, חשבונות בנק, כרטיס אשראי, רכב ורישיון נהיגה, קיבל שירותים רפואיים, הצביע בבחירות ושמר על קשר משפחתי וחברתי משמעותי בארץ.
עו"ד איתי הכהןהשופטת סרוסי קבעה כי חזקת הימים התקיימה בכל שנות המס שבערעור, ובשנים 2009–2015 אף שהה צח בישראל יותר מ-183 ימים בשנה. "למערער זיקות חזקות ומשמעותיות לניגריה בעסקיו ובאינטרסים הכלכליים שלו", כתבה, "עם זאת, למערער זיקות חזקות ומשמעותיות לישראל בכל הנוגע לביתו ולמשפחתו".
נקבע כי הדירה בתל אביב, שהייתה רשומה גם על שמו, שימשה אותו בפועל כשהגיע לישראל, ולא ניתן לראות בו אורח בלבד. בפסק הדין צוין כי גם אם יחסיו עם רעייתו אינם מערכת זוגית סטנדרטית, מדובר בקשר משמעותי ומתמשך, וחייהם היו "שזורים" זה בזה.
באשר לשאלת מרכז החיים כתבה השופטת כי במציאות המודרנית ייתכנו מקרים שבהם לאדם יש שני מרכזי חיים מקבילים, אך הדגישה כי בעניינו של צח אין צורך להכריע בכך, משום שהוא לא הצליח לסתור את חזקת הימים. הרושם, הוסיפה, הוא של איש עסקים מצליח שנמצא "על הקו" בין ישראל לניגריה - אך ללא ניתוק מישראל.
הגם שקביעה זו היא בגדר אוביטר בלבד (אימרת אגב), לא ברור אם היא עולה בקנה אחד עם הגדרת מרכז החיים שבפקודה, הנשענת על כמה מבחני עזר שתכליתם להכריע על מרכז חיים אחד. וכן לא עם כללי המיסוי הבינלאומי כפי שמשתקפים באמנות המס, ולפיהם במקרים שבהם לפי הדין הפנימי קיימת התנגשות בין מקום מרכז החיים בשתי המדינות שכל אחד מהן אוחזת בנישום וטוענת "כולו שלי", נקבעו "כללים שוברי שוויון" לצורך הכרעה על מקום מרכז חיים אחד.
אכן, קיימת פסיקה לגבי התא המשפחתי כולו, ולפיה במציאות החיים המודרנית ייתכן מבנה משפחתי אליפטי דו-ראשי שבו בן זוג אחד הינו תושב במדינה אחת ובן הזוג השני הינו תושב מדינה אחרת (פס"ד צייגר ואח'), אולם ככל שמדובר באותו נישום (ולא בשני בני זוג העומדים כל אחד בפני עצמו כשמעמד התושבות של האחד אינו מכריע לגבי מעמד התושבות של בן הזוג השני), הקביעה כי ייתכן מצב של שני מרכזי חיים לגבי אותו נישום עלולה ליצור תקלות מס חמורות ולהביא לבוקה ומבולקה בתחום המיסוי הבינלאומי במיוחד במצבים שבהם אין אמנת מס כמו במקרה הנדון.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערים: עו"ד פנחס רובין, עו"ד דניאל פסרמן ועו"ד יהודה רשתיאן ממשרד גורניצקי ושות'
• ב"כ המשיב: עו"ד רויטל בן-דוד, עו"ד שירה פרלא ועו"ד חביב בנימין מפמת"א אזרחי
• עו"ד איתי הכהן עוסק במיסים
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
