1 צפייה בגלריה
שכירות אילוס אילוסטרציה נדלן
שכירות אילוס אילוסטרציה נדלן
אילוסטרציה
(shutterstock)
בית משפט השלום באשקלון קיבל לאחרונה תביעה שהגישה רוכשת דירה באשדוד נגד "פיש השקעות", מאחר שקיבלה את הנכס באיחור ניכר של כמעט שנתיים. השופט עידו כפכפי קבע שהיא תפוצה בכרבע מיליון שקל.
התובעת סיפרה שרכשה דירה חדשה שנבנתה במסגרת פרויקט תמ"א 38. ההסכם מול החברה נחתם בספטמבר 2016 באמצעות אמה, המשמשת כמיופת כוח שלה נוכח מצבה הרפואי. לדבריה, מועד המסירה החוזי נקבע לאפריל 2017.
באוקטובר 2018 הודיעה החברה שהרוכשת טרם שילמה את מלוא התמורה, והציעה לצורכי פשרה למסור את החזקה בדירה בתמורה לכ-226 אלף שקל. בינואר 2019 ניתנה החלטה בבקשת התובעת לסעד זמני שהורתה כי כנגד תשלום של 100 אלף שקל והפקדת 47 אלף שקל בקופת בית המשפט, תימסר החזקה בדירה לתובעת. בפועל, הדירה נמסרה רק בפברואר 2019 והתובעת דרשה פיצוי על איחור במסירה.
החברה הכחישה שהיא מחויבת לפצות על האיחור. טענתה המרכזית הייתה שתנאי למסירת הדירה הוא תשלום יתרת התמורה. לדבריה, לפי ההסכם היה על התובעת לשלם את הסכום האחרון בסך 350 אלף שקל עד למועד המסירה החוזי, אפריל 2017, אך הסכום שולם רק בפברואר 2019 בהתאם להחלטה בצו הזמני.
היא הוסיפה כי העיכובים נבעו מנסיבות שאינן בשליטתה, תוך הטלת האחריות לאיחור על מחדלי חברת החשמל ועיריית אשדוד, כמו גם על בקשת התובעת לשינויים.
עו"ד אפרת ויגלמןעו"ד אפרת ויגלמן
השופט עידו כפכפי ציין כי מבחינת מכלול הוראות ההסכם, ברור שהתשלום האחרון צריך להיות מועבר במקביל למסירת החזקה וכתנאי למסירה. הוא הוסיף כי בהסכם הנדון אין הוראה מפורשת שלפיה על הרוכש לשלם את מלוא התמורה גם אם מועד המסירה נדחה. לא בכדי נקבע מועד התשלום האחרון למועד המסירה החוזי, ופרשנות ההסכם על רקע תכליתו המסחרית מובילה למסקנה כי לתובעת הייתה זכות לדחות את מועד התשלום האחרון עד למועד המסירה בפועל.
זאת ועוד, אין חולק כי במועד המסירה החוזי בניית הדירה לא הושלמה. רק באוקטובר 2018 מסרה הנתבעת הודעה כי התקבל טופס 4 וניתן לקבל את הדירה. כך שלא היעדר התשלום מנע את מסירת הדירה והנתבעת לא הייתה רשאית לדחות את המסירה עד לביצוע התשלום. בנסיבות אלה, הנתבעת מנועה מלטעון כי בגין אי תשלום יתרת התמורה היא פטורה מתשלום פיצוי על איחור במסירה.
השופט הגיע למסקנה כי בפועל, הרוכשת שילמה את מלוא התמורה כבר באוקטובר 2018 והיה על החברה למסור את הדירה במועד זה. ואולם, החברה הציבה תנאי למסירה של תשלום של כ-226 אלף שקל מבלי שהייתה לה זכות להתנות המסירה בתשלום זה. התובעת נאלצה לנקוט הליך משפטי שרק בעקבותיו קיבלה את הדירה.
השופט דחה את טענות החברה בעניין פטור מאחריות עקב גורמים מסכלים וקבע כי היא איחרה במסירת הדירה ב-22 חודשים. בנוסף לפיצוי על האיחור חויבה הנתבעת בפיצוי על עוגמת נפש וליקויי בנייה. בסך הכל תפוצה הרוכשת בכ-214 אלף שקל בתוספת הוצאות בסך 15,329 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובעת: עו"ד שאול צור • ב"כ הנתבעת: עו"ד דורון אלחריזי, עו"ד רווית בן-גיגי בריבי • עו"ד אפרת ויגלמן עוסקת בדיני מקרקעין • הכותבת לא ייצגה בתיק • ynet הוא שותף באתר פסקדין