בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה מנהלת משאבי אנוש עצמאית שדרשה חצי מיליון שקל על זכויות סוציאליות ופיטורים ללא שימוע במהלך טיפולי פוריות מחברת קוסמטיקה שבה הועסקה. השופטת ערמונית מעודד קיבלה את ההחלטה אף שהכירה בה כעובדת מן המניין בחברה.
ב-2012 התקשרה התובעת עם החברה בהסכם למתן שירותי ייעוץ בתחום משאבי אנוש, באמצעות עסק עצמאי בבעלותה. בנספח לחוזה הוצהר שלא מתקיימים יחסי עבודה בין הצדדים, ולכן היא אינה זכאית לזכויות סוציאליות כמו של עובדת שכירה.
לאחר כחמש שנות התקשרות הוחלט בחברה להביאה לידי סיום. העובדת טענה שהיא נמצאת בטיפולי פוריות ולכן מוגנת מפני פיטורים, ובתגובה פנתה החברה לקבלת היתר מהממונה על חוק עבודת נשים - שהתקבל תוך זמן קצר. ערעור העובדת על ההחלטה נדחה.
בתביעה שהגישה היא טענה שיש להכיר בה בדיעבד כעובדת של החברה, ולפסוק עבורה בהתאם הפרשי שכר בגין זכויות סוציאליות כמו דמי הבראה, פנסיה וחופשה. לדבריה היא פוטרה ללא שימוע ורק בשל טיפולי הפוריות שעברה, בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
מנגד הדגישה החברה את דרישת התובעת בזמן אמת להתקשרות עימה במתכונת של עצמאית. מכל מקום, הוסיפה, גם אם תוכר היא תוכר כעובדת - יש לקזז את הזכויות המגיעות לה כשכירה מהתמורה הקבלנית ששולמה לה. נטען שמדובר בתביעה המשקפת "חוסר תום לב קיצוני", תוך אזכור שמדובר במי שהתחזתה לפסיכולוגית חברתית מבלי שבאמת מחזיקה בתואר הזה.
השופטת מעודד קבעה שהתקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, באופן שברמה העקרונית מקנה לתובעת זכאות לשכר הכולל זכויות סוציאליות. "מהראיות שהוצגו בפנינו שוכנענו כי התובעת השתלבה בעסק הנתבעת, תפקידה כמנהלת משאבי אנוש היה חלק אינטגרלי מליבת הפעילות, והעבודה שבוצעה על ידה הייתה נחוצה לפעילות הרגילה של הנתבעת", כתבה.
אלא שעם זאת נמצא כי התמורה הקבלנית ששולמה לתובעת בפועל הייתה גבוהה יותר מהשכר החלופי שהייתה מקבלת לו הייתה מוגדרת מלכתחילה כעובדת שכירה. בנסיבות אלה, משלא הוכח כי נגרם לה נזק כספי, נקבע שהיא אינה זכאית להפרשים כלשהם עבור זכויות סוציאליות.
מפלה נוספת חוותה התובעת בטענתה לפגמים בסיום העסקתה. השופטת שוכנעה שהיא פוטרה מטעמים ענייניים שאינם קשורים בטיפולי הפוריות שעברה, ועל רקע תלונות של עובדים על התנהלותה. כך למשל, מישהי שעבדה כמזכירה בתקופה החופפת לתובעת העידה במהלך המשפט שהאחרונה ניצלה אותה ושהיא פחדה ממנה, מאחר שידעה "שיש לה את היכולת למרר את חיי".
בסופו של דבר דחתה השופטת מעודד את התביעה על כלל רכיביה, תוך חיוב העובדת ב-15 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת מעסיקתה לשעבר.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אחז אגם
• ב"כ הנתבעת: עו"ד רפי הולין ועו"ד מעיין ויס לוי
• עו"ד אסף אוסלקה עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
