בית המשפט לענייני משפחה דחה לאחרונה שני אחין שתבעו לקבל את דירתו אחיהם למחצה שהלך לעולמו, בהסתמך על הבטחה בעל פה שלכאורה העניק להם. השופטת ענת הלר-כריש קבעה שלא הוכח קיומה של אותה שיחה.
הדירה המדוברת הוענקה למנוח בצוואה מאת אביו שנפטר, שהוא גם אביהם של התובעים. לפני מותו נמנע הבן מלפנות לבית המשפט כדי לבקש את קיום הצוואה, מאחר ששני אחיו למחצה שכנעו אותו שהיא מלאת ליקויים והוא יידחה. לבסוף הסכים המנוח, שסבל מבעיית התמכרויות והתקשה בניהול חיים נורמטיביים, ל"מתווה פשרה" עם שני אחיו.
במרץ 2020 חתמו השלושה על הסכם לחלוקת עיזבון, שבו נקבע שהשניים יקבלו 130,000 שקל מכספיו ואת רכבו של האב, ובתמורה המנוח יקבל את יתרת נכסי העיזבון ובכלל זה הדירה. עוד נקבע שהמנוח מתחייב כלפי שני אחיו שלא למכור את הדירה לפחות למשך שנה.
המנוח הלך לעולמו כשהוא בן 42 וללא צאצאים. לאחר מותו הגישו אחיו את התביעה לבית המשפט. לטענתם, כחודשיים לפני ההסכם הם ישבו עם המנוח בבית קפה והסכימו שדירתו תועבר במלואה אליהם. לדבריהם, את הסכם חלוקת העיזבון יש לקרוא בכפיפה אחת עם הסיכום בעל פה מאותה פגישה.
הנתבעת בהליך הייתה אימו של המנוח, שטענה בתגובה שהסיכום בעל-פה לא הוכח והוא חסר משמעות אל מול ההסכם הכתוב, שלא מוזכרת בו העברת הדירה לאחים. לדבריה, היא זכאית למחצית מהדירה כיורשת בנה.
עו"ד יהונתן ליפקיןואכן, השופטת הלר-כריש כתבה שהראיות בתיק מלמדות שלא נכרת בין התובעים לבין המנוח הסכם כלשהו בעל פה. היא הדגישה שהסכם חלוקת עיזבון האב הינו מקיף וכולל את מלוא ההסכמות בעניין, בין היתר הדירה.
בפסק הדין צוין שהתנאי היחיד שנכלל בהסכם הוא הגבלת המנוח מלמכור את הדירה לתקופה מסוימת, ולצדדים לא תהיה טענה כלשהי בנוגע לזכויותיהם בעיזבון האב. נפסק שהתובעים הבינו על מה חתמו, והם ידעו שלא נקבע בהסכם מנגנון כלשהו להעברת הדירה לידיהם.
השופטת הוסיפה שגם תמליל השיחה בבית הקפה, שצורף לתביעה, אינו תומך בגרסתם. במהלך השיחה המנוח הביע את רצונו למכור את הדירה ואחד התובעים אמר לו "תעשה מה שאתה רוצה זה עניין שלך". השופטת ציינה כי אמירות אלו תומכות במסקנה שההסכמה בין התובעים למנוח לא כללה התחייבות מצדו שדירתו תועבר אליהם.
היא הוסיפה שהמנוח אמנם אמר במהלך השיחה שהוא מבין את רצון אחיו לשמור על הדירה במשפחה, אך אי אפשר לבודד שני משפטים מתוך שיחה שלמה ולבקש לבסס עליהן גמירות דעת. בפסק הדין נקבע שהעובדה שהסכם חלוקת העיזבון אפשר למנוח למכור את הדירה כעבור שנה, אינה מתיישבת עם טענת אחיו שלפיה סוכם כי הדירה תועבר לבעלותם במותו. שהרי אם הדירה הייתה נמכרת לפני מותו לצד שלישי, אותו קונה לא היה חייב כלום לתובעים. לפיכך התביעה נדחתה והאחים חויבו לשלם לאם המנוח הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד רמי שלמון ועו"ד דנה גולן
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מגי הלפרין
• עו"ד יהונתן ליפקין עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
