כשרובנו עוד ישנים עמוק וממש לא בכיוון של להתעורר, סיגל עזריאל, מנכ"לית מנפאואר TBO, כבר התחילה את היום שלה. "אני קמה ב-5:00 כי זה הזמן היחידי שבו אני יכולה לעשות פילטיס למחשבות, לנהל את הזמן שלי במקום להיות מנוהלת", היא מספרת. "אלה השעות היחידות ביום שבהן אני באמת מנהלת – ולא מנוהלת. בשעות האלה אין מיילים, אין שיחות נכנסות, ואין רעש חיצוני. זה הזמן שלי לסדר את המחשבות לעומק, לקבל החלטות, ולבנות את היום – לפני שהוא מתחיל לנהל אותי".
תסבירי.
"בגלל שאנחנו מנהלים אנשים, אנחנו גם מנוהלים, והתגובות של האנשים סביבנו הן הרבה פעמים הגלגל שמניע אותנו. וכאשר זה לא קיים ואין הסחות דעת, אני יכולה לעשות פילטיס למחשבות של עצמי ולא כזמן של ניתוק, אלא כזמן של חיבור: מה חשוב, מה צריך לקדם, ואיפה אני רוצה לשים את האנרגיה שלי היום. בסופו של דבר, זה לא על לקום מוקדם, זה על לקחת בעלות על היום – לפני שהוא לוקח בעלות עלייך. היכולת לעצור רגע, לחשוב אסטרטגית, ולייצר בהירות היא קריטית".
איך את מתעוררת כל כך מוקדם?
"היום זו כבר יקיצה טבעית, ישר אל הזמן שלי עם עצמי, עם כוס הקפה והשקט. מנכ"לים הולכים לישון עם ראש עמוס וחושבים גם לפני שנרדמים על היום שמחכה לנו ולכן השעות של השכם בבוקר עם עצמי זה לא עניין של משמעת עצמית או טרנד של מנכ״ליות, אלא זו בחירה ניהולית. במהלך היום אנחנו עסוקים בלפעול ולתפעל, אנחנו מאוד ביצועיסטים, והזמן המוקדם מנקה אותך ממשימות ונותן לך לחשוב על אנשים, על תהליך, על החלטות שלא מונעות מזמן תגובה מהיר, אלא מפוקוס".
עזריאל מבהירה כי יש לכך גם יתרונות לאמהות עם קריירה: "אצלי הילדות כבר גדולות, אבל כאשר מדובר במנהלות צעירות שמנהלות גם קריירה וגם משפחה, אז הרבה פעמים בשעה 5:00 לפני שהעולם מתעורר זה הזמן היחידי שיש לך להיות בו לא במוד האמא שעסוקה בלוגיסטיקה ומכינה ילדים לבית הספר ולא במוד המנכ"לית שעסוקה בלוגיסטיקה במשרד ומול הלקוחות, אלא במוד של אני עם עצמי. הרבה פעמים זה לשבת עם עצמי ולכתוב במחברת דברים שלא קשורים בטו דו ליסט אלא בתהליכים שדורשים מחשבה, באנשים שאני חושבת עליהם בלי שהם מגיבים ומתפעלים אותי".
יש יום שלא בא לך לקום?
"בשבת אני לא קמה, אני מושכת ונחה במיטה עם הקפה וזה אחרת לגמרי. גם בשישי הבוקר לא מתחיל מוקדם. דווקא בגלל שאני מאוד קרייריסטית, וורקוהולית ממש, אני צריכה את שישי-שבת כדי לשמור על סיגל בתוך שבוע העבודה. וגם על זה צריך להתאמן. לי זה לקח שנים, כמנהלת צעירה עבדתי הרבה מאוד בשישי-שבת, היום פחות. אנחנו חברה גלובלית, יכולה פתאום להיות לי פגישה בשישי אחר הצהריים, וזה בסדר, אבל צריך לדעת לשים את הגבולות ולהתאמן בלשחרר, כדי שביום ראשון נחזור בריאים לשבוע עבודה חדש".
את נרדמת מוקדם, אז מתי את קוראת ורואה סדרות ופוגשת חברים?
"זה בשישי-שבת. יש לנו חוגי חברים קרובים שמלווים אותנו הרבה שנים, אנחנו אוהבים בתי קפה וטיולים בחו"ל ומנסים לא לחזור לאותם המקומות כדי להספיק כמה שיותר בחיים האלה. אבל באמצע השבוע אני נכנסת למיטה ב-22:30 או 23:00. מספיקות לי שש שעות של שינה טובה, כשאני ישנה טוב, כי אנחנו אנשים טרודים ולא תמיד השינה חלקה".
עזריאל כמובן היא לא היחידה שמשכימה קום. לא מעט מנהלים ובכירים מעדיפים את שעות השחר האיטיות והחרישיות, כיוון שרק אז יש להם באמת סיכוי לפגוש את עצמם לפני שיורד עליהם מבול המיילים, הפגישות, הזומים והסחות הדעת מצד הכפופים, הלקוחות ובני הבית.
"הזמן הקסום שלי"
כך גם יואב ריזל, מנכ"ל קבוצת דרייב שכוללת שש חברות שמנהלות ומתפעלות כבישים מהירים וכבישי אגרה, לא מוותר על השעות השקטות של לפנות בוקר, שאותן הוא מכנה "זמן קסום לגמרי".
את הבוקר הוא מתחיל ב-5:00 בביתו שבשוהם, כאשר בני הבית עוד ישנים והדבר הראשון הוא מקלחת, כדי להתעורר. פעמיים בשבוע הוא משכים לאימון בחדר כושר, אז הוא תמיד ישתה קפה וגם יאכל משהו קטן לפני. בשאר הימים הוא מקדיש זמן לחשיבה וחישוב הצעדים הבאים בעבודה ובחיים וכן למעבר על מיילים, הוא עונה, מעביר לטיפול אחרים ובודק נתונים שנצברו יום קודם, עובד על מצגות וטבלאות אקסל כי בזכות השקט שמסביב הוא זוכה בחשיבה נקייה וצלולה, נטולת הסחות והפרעות. הוא נמצא על המחשב עד 7:00 לערך וב-7:30 יוצא למשרד בראש העין, לאחר שעבר על וואטסאפים, ובדרך עושה שיחות למנהלים.
"שעות הבוקר המוקדמות הן אולי החלק היחידי ביממה שבו יש שליטה אמיתית על הזמן והאופן שהוא יכול להיות מנוצל לטובה", הוא אומר. "אין הפרעות, אין הסחות דעת, אין טלפונים ואין מיילים שנכנסים. העולם עדיין שקט והרגש הכי חזק בין 5:00 ל-6:30 הוא תחושה של שקט ושליטה מוחלטת. אין מישהו שפתאום ישלח מייל דחוף או יכניס את הראש למשרד ויגיד שצריך דחוף לחתום על משהו. אתה לגמרי אדון לעצמך והמחשבות שלך, רגע לפני שהעולם התעורר והכל נופל עליך - הטלפונים, ההודעות וכבר צריך להיות בתגובה למה שקורה. אבל עד אז אתה אדון לעצמך".
כלומר, מה שמציינים כל המנכ"לים הטרודים והעסוקים זו העובדה שיש פה ממש החלטה מודעת כדי שיצליחו להישאר בקשר עם עצמם ועם המחשבות שלהם.
"זה נכון. הרי במהלך היום אתה בין מגיב ליוזם ובשעות הבוקר המוקדמות אתה רק אתה עם עצמך ועם הפעולות שהחלטת שרוצה לעשות באותו רגע ואף אחד לא מפריע לך, גם לא בני המשפחה. עוד אין את ההמולה של היום ומבחינתי זה זמן קסום".
ובשישי שבת?
"בשישי אני מוותר לעצמי, אבל גם בשבת אני קם מוקדם כי זה כבר עניין של הרגלים".
ואין לך תחושה שאתה מפסיד את הלילה?
"להיפך. יש לי בת שכבר חצי שנה בדרום אמריקה ויש לי ילדה חיילת ואין שום דבר שאני נצמד אליו בטלוויזיה, אז אני הולך לישון מוקדם, בין 21:00 ל-22:00, וקם מוקדם, למעט אם יש אירועים או פעילות. אני מעדיף את הבוקר על פני הלילה וגם אם יש משימה, אלך לישון ואעדיף לקום מוקדם ולבצע אותה בבוקר כי אז אני יותר אפקטיבי. אני גם קם טבעי ומתיישב על הדברים, כי שעה בבוקר היא שעתיים של אמצע היום".
"חד יותר בקבלת החלטות בעבודה"
שלומי בכור, מנכ"ל סודהסטרים ישראל, אחת מחברות הבת של חברת PepsiCo העולמית, פותח את הבוקר שבעה ימים בשבוע בבית הכנסת בפתח תקווה. מהשעה 5:00 לומד גמרא למשך שעה, ולאחר מכן מתפלל.
"ההשכמה המוקדמת לתפילה וחידוד החשיבה על ידי הלימוד עוזרת לי להיות חד יותר ועם פרספקטיבה שונה בקבלת החלטות והתמודדות עם סיטואציות בעבודה", הוא מספר שב-5:00 לערך הוא מתעורר לצליל השעון המעורר, אומר "מודה אני", מניח תפילין, שותה קפה של בוקר, ויוצא לבית הכנסת, מדרכו הוא שולח בכל בוקר הודעת וידאו לבתו החיילת.
"היא בלי טלפון בצבא למשך ימים שלמים וכשהיא מתפנה ופותחת את הנייד היא רואה את אבא אומר לה בווידאו שאני מתגעגע ומבקש שתשמור על עצמה".
מה נותנת לך ההשכמה המוקדמת?
"וואי, היא מטעינה לי את הנשמה. זה לקום לעשייה גם רוחנית וגם מעשית. אני גם מסיים את היום מוקדם, וב-22:30 כבר ישן".
ובת הזוג והילדים?
"אשתי לא קמה ב-5:00, אבל היא יכולה לראות טלוויזיה ולקרוא ספר אחריי בלילה".
והיא לא אומרת לך תישאר איתי לראות משהו בטלוויזיה?
"לא, אשתי או בספר שלה או בסדרה שהיא רואה. הילדים גדולים ויש לנו את הזמן שלנו מספיק ביחד, אחר הצהריים או בערב אנחנו מדברים ומתעדכנים. אם יש אירוע או שיוצאים עם חברים, זה משהו אחר, אבל בגדול זה הסדר יום שלי".
אתה אדם דתי?
"אני דתי לפי דעתי. אני שומר שבת, משתדל להיות אדם טוב, מקבל את כל מגוון האנשים. מאמין בקדוש ברוך הוא ומאמין שצריך להיות בנאדם".
מה קורה בשישי שבת?
"בשבת אני משכים אפילו מוקדם יותר, ב-4:30, כי ב-5:00 אני בבית הכנסת בשיעור ורק 7:00 מתחילה התפילה. אני חוזר הביתה בסביבות 10:00".
"יש משהו בשעות האלה שהוא יותר נקי במחשבה"
אז כן, יש מי שהסידור הזה של להשכים עם הציפורים מתאים להם, אבל יש אחרים שהם "ציפורי לילה" ולא יסתדרו עם השעון ההפוך. הכל עניין של נטייה ביולוגית, רכישת הרגלים קבועים והבנה שחייבים לוותר על בילויים בלילה וללכת לישון מוקדם. מה מרוויחים? לדברי אסף אברהם ממכללת רידמן, שעוסק בפסיכותרפיה ממוקדת גוף כבר 23 שנים, בהתעוררות המוקדמת מאוד יש ארבעה אלמנטים מהותיים, ובראש ובראשונה עוגן יומי משמעותי.
"כאשר אדם מתעורר באופן רציף 4-3 פעמים בשבוע ומתחיל להתכונן בסטייט אוף מיינד לריצה, הליכה, מחשבה, תכנון ועיסוק בעצמו, זה זמן שבו המחשבות לא תלויות במה שיקרה בהמשך היום. יש משהו בשעות האלה שהוא יותר נקי ובהיר במחשבה ובפניות המחשבתית. ככל שהיום מתקדם יש לנו פחות אפשרות לעסוק בדברים שקשורים באני עצמי, במה אני רוצה, מה יכול להיות טוב עבור עצמי, מה חסר לי, מה קיוויתי לעשות ועוד לא עשיתי. וכאשר יש יקיצה מוקדמת, אלה הם דברים שיש לגביהם פניות ואני מרגיש את זה גם על עצמי. זה הזמן שלי לפני שאני מתחיל להתעסק עם המטופלים והסטודנטים והבית והמשפחה".
זה בהיבט המנטלי, ומה עם אנשים שיוצאים לאימון פיזי השכם בבוקר?
"אז מעבר לנקודה הפסיכולוגית של החיזוק הגופני יש פה גם אלמנט נוסף לא פחות חשוב שמחבר בין גוף ונפש – היכולת של החזרתיות ושל ההקפדה. כאשר אנחנו מצליחים לקום פחות או יותר בכל פעם באותה השעה, לעשות את המעבריות משינה קימה התעוררות ויציאה החוצה, לעשות חימום לשריר הנפשי-רגשי, שזה מושג שמגיע מהפסיכותרפיה ואומר שיש משהו בנפש שמשפיע על השרירים בין אם לכיווץ ובין אם לשחרור – אנחנו משיגים ערך מוסף שהוא לא רק מנטלי, אלא אפשרות של שחרור והרפייה של כל הגוף. אם הגוף הוא כבד, אז כמובן תוך כדי הליכה או ריצה משהו ישתחרר ברמה השרירית, וכשנושמים תוך כדי הפעילות זה מאפשר עוד הרפיה של משהו נפשי שלוחץ על הגוף וגם מאפשר שחרור רגשי.
וכאשר עושים זאת בחמש אחר הצהריים ולא חמש בבוקר, במה זה שונה?
"זה שונה לגמרי. בשעות הערב יש אחזקה מנטלית אחרת של שארית היום ויש עומסים וצרכים אחרים. אפילו היציאה החוצה שכוללת רעש ופקקים וזיהום אוויר היא שונה. כלומר יש השפעה סביבתית גדול", הוא אומר ומציין שההשכמה המוקדמת מאוד מתכתבת עם עוד אלמנט שמגיע מעולמות הפסיכותרפיה: "יצירת מרחב מוגן לגוף שלנו". לדבריו, חזרתיות של פעולות קבועות שנעשות בזמן קבוע, לצורך העניין הקימה בחמש בבוקר, מהווה ריטואל שמבטיח רגיעה ותחושת ביטחון.
מה זה נותן לך כמנהל?
"לימוד הגמרא וההתעמקות בסוגיות שהיא מעלה, נותנת לי יכולת לחשוב ולהבין תהליכים, הסוגיות שמתעמקים בהן בגמרא זה כמו אלגוריתם. הלימוד גם עוזר לי לחשוב על האופן שבו אנשים מתנהלים ביומיום. אני מפעיל מהבוקר את גלגלי המחשבה ומגיע עם גלגלים משומנים למשרד, גם ברמת המיינד וגם ברמת ההרגשה".
מה העובדים אומרים לך?
"הם מאוד מעריכים את העניין הזה שאני יודע לשלב בין אנושיות לדת ולא לוקח את החיבור הזה לשום קצה".
כמה שנים אתה כבר עושה את זה?
"לפחות 15 שנים. אני מבית מסורתי-דתי וחזרתי לדת אחרי שחבר נרצח בפיגוע בשרונה לפני עשור, ומשם לקחתי עוד קפיצה, כלומר לא רק לקום לתפילה, אלא גם ללמוד יותר את הנושא של גוף ונשמה וללמוד איך להשפיע על החיובי בחיינו. כשאתה ממלא את הנשמה בחיוביות, המוח והגוף מתפקדים יותר טוב. המוח יותר חד, הפקודות לגוף יותר מדויקות, אתה יותר חי, יותר מרגישים אותך. אני יותר שמח וזה מביא אספקטים יותר טובים לסביבה, למרות שיש ימים כאלה וכאלה, אבל בגדול זה מייצר באז ממש טוב סביבך".
"בריצה מוקדם בבוקר זה הזמן שלי עם עצמי"
אצל ד"ר אסנת לב ציון קורח, מנכ"לית המרכז הרפואי שמיר אסף הרופא, הבוקר הוא הספוט ביום שבו היא עושה את הספורט שלה ומתייחדת גם באמצעותו עם המחשבות שעולות בה בזמן הריצה המאומצת.
"אנחנו משפחה של שוחרי ספורט", היא מספרת. "אני תמיד עושה המון ספורט ובזמן הספורט שאותו אני עושה הכי מוקדם בבוקר, אני מקבלת את ההחלטות הכי טובות שלי כשאני רצה עם עצמי, עם הפלייליסט של השירים העצובים שלי והכל מזדקק. השכם בבוקר במהלך הריצה או הרכיבה או השחייה המוח מגיע להחלטות מג'וריות, וזו מבחינתי הפלטפורמה הכי טובה לקבלת החלטות. יש כאלה שמקבלים החלטות במקלחת אני בריצה מוקדם בבוקר, זה גם לגוף וגם לנפש וזה זמן שלי עם עצמי". היא מגלה שאוטוטו נזכה לראות אותה גם במשלחת הישראלית למכביה, מתחרה בטריאתלון.
"אני משתתפת ביולי הקרוב בתחרות מכבי וומן – ריצת חצי מרתון שכוללת תחרות אופניים, תחרות שחיה בים וארבע תחרויות ריצה. אלה הם שישה ימים קשוחים מאוד", היא מציינת אבל מדגישה שלא בגלל התחרויות היא משכימת קום, אלא היא פשוט אוהבת את מה שהשעות המוקדמות הללו מאפשרות לה מבחינה ספורטיבית.
"יש כאלה שצריכים יעד כדי להתאמן. אני לא צריכה תחרות כדי להתאמן, אני כל החיים מתאמנת במשהו או שוחה או רוכבת או רצה או בחדר הכושר המדהים שבנינו לא מזמן בבית החולים שלנו ופתוח מ-5:00. מי שעושה ספורט אינטנסיבי יודע שיום בלי פעילות מרגיש מוזר".
את צריכה לכוון שעון כדי להשכים?
"כן לגמרי. יש לנו קבוצה ששוחה בפלמחים ב-6:00 וכדי להגיע בזמן אני צריכה לצאת ב-5:00 מירושלים", היא מעדכנת ומודה שזה עדיין קשה לה ואפילו מאוד. "אבל חלק מהשיטה שלי זה לא לחשוב בבוקר, אלא פשוט לצאת. אני מכינה הכל מהלילה ואז קמה על אוטומט בלי שאלות של בא לי או לא בא לי, כי ברור שההיגיון יגיד שלא בא לי ושיותר מתאים להישאר לישון. בעלי, ד"ר עמית קורח, שהוא מנהל מחלקת ניתוחי לב בבית החולים הדסה, הוא רץ מעולה וגם הוא מתחיל את הריצה כבר ב-5:30".
לפחות בקיץ קריר בירושלים בשעה הזאת ואפשר לרוץ.
"נכון. בקיץ בשעות הבוקר המוקדמות מאוד, כל המרכז בא לרוץ אצלנו בירושלים. יש את האזור של בית זית והוא ב-5:00 מפוצץ ברצים שמבינים איפה טוב".
מה הסביבה אומרת לך על הבוקר שלך?
"שזה נראה מעייף. הם רואים אותי באה עם חליפת שחיה מהים, לפעמים עם אופניים, לפעמים סתם ג'יפה מהריצה ומתקלחת בבית החולים, אבל כולם מאוד מפרגנים".
מתי את הולכת לישון?
"יותר מידי מאוחר" היא מודה, בניגוד למרואיינים הגברים אגב, שמעידים שהם הולכים לישון מוקדם מאוד. "בכל יום אני אומרת לעצמי 'היום אלך לישון מוקדם' וזה לא קורה. אני הולכת לישון ב-23:00 או בחצות וזה לא טוב".
למה? את קוראת? נסחפת עם סדרות או עובדת?
"את הסדרות אני רואה דווקא על הטריינר ועל האופניים וככה מעבירה את הזמן"
מה קורה בשישי-שבת?
"שישי-שבת זה אימונים קשים במיוחד, כי יש יותר זמן, אבל אני טיפה יותר בפינוק ורצה בשש או שבע, ובשישי אחר הצהריים כשכולם הולכים לשנ"צ, אני יוצאת לאימון שחיה", היא אומרת ומודה שלפעמים היא גם מתעייפת. אז בשבת היא מרשה לעצמה להרגיע, כלומר רוכבת או רצה רק בבוקר ובשאר הזמן נחה.
במהלך המלחמה גם בית החולים שלה ירד אל מתחת לקרקע שם נערכו כל הטיפולים הרפואיים, והיא מציינת את אנשי בית החולים שעמדו במשימה בהצלחה.
את מצליחה לסחוף אותם איתך לספורט?
"בדיוק בגלל האמונה שלי והחשיבות האדירה שיש לספורט לתפקוד הגוף, לצד התזונה והשינה – עוד משהו שאני פחות מצטיינת בו – בנינו בבית החולים את חדר הכושר לעובדים, שהוא מדהים. זה נולד מתוך המחשבות בריצות הבוקר שלי ויש אנשים בבית החולים שבזכות חדר הכושר הזה החלו להתאמן כי זה כל כך נגיש. זה גם מתחבר מאוד עם תחום הוולנס והלונג'ביטי שאנחנו מפתחים בבית החולים".
"השעות הכי טובות שבהן אני מרוכז"
מי שעוד מתעורר מוקדם מאוד אבל עושה זאת בחצי השני של הכדור הוא רונן סולומון, מייסד ומנכ"ל חברת הפינטק altshare, שכדי להוביל את מהלך חדירת החברה לשוק האמריקני, העתיק את מגוריו באוקטובר האחרון לניו יורק, שם ממוקם כיום המטה של אלטשר.
יום העבודה שלו כולל פעילות מול צוותים גם בארה"ב וגם בישראל, מה שאומר שגם כאשר הוא קם ב-4:00 (!) שעון ניו יורק, יום העבודה בישראל כבר בעיצומו.
ארבע בבוקר? אתה אמיתי?
"כן, אלו השעות השקטות של היום שלי. כיוון שאני מתמודד עם הפרעות קשב וריכוז, בין 4:00 ל-9:00 אני מצליח לייצר את העבודה הכי עמוקה ואפקטיבית שלי. עבורי אלה השעות הכי טובות שבהן אני מרוכז. אחר כך היום משתנה - יותר פגישות, יותר עבודה מול עובדים ולקוחות, וניהול שוטף של החברה".
הוא מציין שההתעוררות המוקדמת נועדה גם לרוץ כחלק משגרת אימונים קבועה שכן הוא לוקח חלק במרתון וטריאתלונים.
"בתוך כל זה, חשוב לי גם הבוקר עם הילד שלי - לדאוג שהוא יוצא בזמן לבית הספר ולהיות איתו לכמה רגעים לפני שהיום מתחיל באמת. הנה עכשיו כשאנחנו מדברים, אצלי זה 6:00 וקופסאות האוכל של הילד לבית הספר כבר מוכנות".
הוא מספר שאת הום הוא מסיים בסביבות 22:00, אז הוא נכנס למיטה. מבחינתו, שינה של 6-7 שעות בלילה ביחד עם ספורט מוקדם בבוקר הם הדרך לאופטימיזציה של ריכוז ותפוקה.
כמי שפועל בשוק הגלובלי עם היקף פעילות של למעלה מ-3,000 חברות בעולם שנעזרות בשירותים שמספקת החברה שלו, ובהן למעלה מ-100 קרנות הון סיכון, ועם צוות של 120 עובדים בניו יורק, תל אביב וקיבוץ מורן שבצפון, מה הפלא שהוא צריך להיות בכזה פוקוס. אבל הוא אומר שהוא לא מרגיש חריג בנוף סביבו.
"סיפרתי אתמול בארוחת ערב פה בניו יורק שאני מתראיין על הנושא של השכמה מוקדמת, וכולם אמרו שגם הם ככה. השעות היחידות שיש לי לעבוד עם עצמי ולהיות מרוכז ולעשות ספורט זה השעות המוקדמות. כשעושים מרתונים חייבים לקום מוקדם כדי להתאמן ולצאת החוצה. ב-5:00 הכל נקי, הכל פרש, הכל שקט, בלי הפרעות, בלי טלפונים".
אבל השוק הישראלי כבר פועל כשאתה נמצא בשקט של ניו יורק שעוד לא התעוררה.
נכון אז מול ישראל אני מתחיל לעבוד בסביבות 7:00 שלי אבל לא לפני כן. עד אז יש לי לעשות את הדברים הטובים שלי, ואחרי זה העולם".
מתי הולך לישון?
"21:00-22:00 שאט דאון".
לא בזבוז לשלוח אותך לניו יורק ואתה הולך לישון ב-21:30?
"בשביל זה יש סופי שבוע. ובכלל, בגלל זה אני מעדיף את לונדון כי שם המסיבות מתחילות ב-20:00, אבל ברצינות, תל אביב הרבה יותר חזקה מניו יורק בחיי לילה. פה השיא זה ארוחות ערב, והן מסתיימות מוקדם. גם עם החברים בארץ הייתי קובע ב-19:00 וב-22:00 חותך. אני משתדל באמצע השבוע לא לשתות אלכוהול ולא לבלות ואני רק מרוויח מזה, אני בתפוקה מדהימה, אני מגיע מרוכז לכל הפגישות שיש לי אחרי שסיימתי עם כל המשימות והאימיילים ועובר מזום לזום 6-8 זומים של חצי שעה. וחוצמזה, בישראל יודעים שאני זמין להם מארבע בבוקר שלי, אז גם להם זה נוח".
ומה עם שעות פנאי?
"אני לא רואה הרבה טלוויזיה, אבל אני קורא מלא. אין לי רגע שאני לא קורא בו ספרים ויש לי תמיד שניים פתוחים, חולה על היסטוריה במיוחד מלחמת העולם השנייה".
