בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה שאישה שהתגרשה אחרי 37 שנות נישואים תקבל חצי מבית המגורים המשפחתי, אף שהנכס ניתן לבעלה במתנה ולכאורה לא היה אמור להיות חלק מחלוקת הרכוש. השופטים אספרנצה אלון, חננאל שרעבי ואריה נאמן קיבלו את הערעור שהגישה האישה על החלטה קודמת, וקבעו שהייתה כוונת שיתוף ביחס לנכס.
בני הזוג התגרשו ב-2022. בעבר הורשע הבעל על פי הודאתו בתקיפת אשתו, באיומים ובהיזק לרכוש. אחרי הפרידה היא תבעה לקבל מחצית מהזכויות בבית המשפחה, שאותו רכש אביו של הבעל ב-2013 והעניק אותו במתנה לבנו.
במאי אשתקד דחה בית המשפט למשפחה בקריות את האישה וקבע שלא עלה בידה להוכיח "דבר מה נוסף" שיעיד על שיתוף בנכס מעבר לתקופת החיים המשותפת, ולכן הבית יישאר של הבעל.
בערעור שהגישה למחוזי היא טענה שקופחה לאחר עשרות שנות נישואים לבעל שבגד בה ונהג כלפיה באלימות פיזית ומילולית. היא סיפרה שהנישואים אכן "לא היו גן של ורדים", אולם הייתה ביניהם אווירה כלכלית של שיתוף, ומכאן שטעה בית המשפט למשפחה כשהוציא אותה ממערכת היחסים הארוכה ללא כל זכויות בנכס.
מנגד הכחיש הבעל שהייתה אווירת שיתוף ביניהם, אלא "תמונה ברורה של אווירה עגומה, חוסר שיתוף פעולה והיעדר מאמץ משותף". הוא הזכיר שקיבל את הבית במתנה מאביו, מה שהופך אותו לנכס חיצוני שאינו בר איזון.
אבל השופטת אלון שכתבה את פסק הדין חשבה אחרת. היא קבעה שבניגוד למסקנת בית המשפט למשפחה, האישה הצליחה גם הצליחה להראות דבר מה נוסף המקנה לה זכויות בבית מכוח כוונת השיתוף הספציפית. כך למשל, הבעל השתמש בקצבאות הבן הנכה לביצוע השבחות בנכס לאורך השנים. בנוסף, הוא הפקיד 283 אלף שקל שקיבל בגין נזק גוף לחשבון המשותף.
עו"ד ניצה כהןבפסק הדין נכתב ש"בנסיבות הספציפיות של המשפחה, כאשר מדובר באישה מוחלשת שעסוקה בגידול שלושת ילדיה - לרבות ובמיוחד בבן הנכה - כאשר היא מתגוררת מיום נישואיה ועד ליום גירושיה (37 שנים) בבית, כאשר נלקחות הלוואות מחשבונות משותפים, כאשר היקף ההשבחות הינו משמעותי הן מבחינת השטח והן מבחינת השווי, כאשר האיש מפקיד לחשבון המשותף את כספי הפיצויים שלו, כאשר הבן הנכה מתגורר בבית והאישה היא זו שמטפלת בו, כאשר האיש לא מימן את התוספות מכספים חיצוניים פרטיים שלו אלא מכספי הבן הנכה המשותף, שעמו אין הוא בקשר, ואין הוא מסכים להעביר זכויות על שם הבן, וכאשר מדובר בנישואין ראשונים שנמשכו 37 שנים - יש ללמוד כוונת שיתוף בבית".
השופטת הפנתה זרקור למצגי כוונת שיתוף מטעם הבעל שיצרו הסתמכות אצל האישה, והיא בחרה לנתב את כוחותיה למען הבית והילדים בידיעה שביום סגריר תקבל נתח מבית המגורים.
נקבע שגם דברי הבעל בהליך אחר, שלפיהם מדובר ב"נכס משותף שאין לנו שום מחלוקת שלאישה מגיע פיצוי", מהווים הודאת בעל דין כי נוצרה לגבי הבית כוונת שיתוף ספציפית.
לסיום הדגישה השופטת כי תוצאה שבה האישה תצא ממערכת היחסים הארוכה ללא זכויות בבית אינה מתיישבת עם זעקת ההגינות והצדק. לפיכך נקבע שהבית שייך לשני צדדים שווה בשווה, והבעל ישלם לגרושתו 10,000 שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערערת: עו"ד ג'וואד סקס (סיוע משפטי)
• ב"כ המשיב: עו"ד שחאדה נהידה (סיוע משפטי)
• עו"ד ניצה כהן עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
