בית המשפט למשפחה בקריית שמונה דחה לאחרונה תביעה של בת 95 לביטול מינוי אחד מארבעת ילדיה כ"בן ממשיך" במשק שלה במושב. היא טענה שלא הבינה את משמעות מסמכי המינוי, אבל השופט רן ארנון שוכנע שבן אחר הטוען לכתר הוא המניע האמיתי להגשת התביעה.
שניים מילדיה של האישה סובלים מנכות קשה. ב-2004 חתמו היא ובעלה המנוח על הצהרה שלפיה הבן הנתבע יהיה הבן הממשיך בנחלתם. סמוך לאחר מכן אישרו אגודת המושב, הסוכנות היהודית ורשות מקרקעי ישראל את דבר המינוי. ב-2008 הלך האב לעולמו. אין מחלוקת שמאז המינוי, מערכת היחסים בין הקשישה לבנה התערערה.
בתביעה שהגישה במאי 2023, כמעט 20 שנה אחרי המינוי, היא עתרה לבטלו על סמך שתי עילות מרכזיות: האחת, החתמתה על מסמכי המינוי תוך הטעיה, מרמה ומצג שווא. לגרסתה היא אינה יודעת קרוא וכתוב, ולא ידעה שבחתימתה מינתה את אותו כבן ממשיך. הטענה השנייה – לדבריה מאז הוא התייחס אליה בנה בזלזול, לא דאג לצרכיה והיווה עול כלכלי עליה משום שגר במשק על חשבונה.
לדברי האם, בינה לבין הנתבע קיים נתק של למעלה מעשור. היא הביעה רצון לחלק את זכויותיה במשק בין כל ארבעת ילדיה.
מנגד טען הבן הממשיך שמדובר בעסקת מתנה שהושלמה, ומשכך אימו לא יכולה לחזור בה ממנה. הוא הכחיש את הטענות על התנהגותו וטען שנהג בה תמיד בכבוד וסייע לה באחזקת הבית ועוד. לדבריו מי שגרם לפגיעה ביחסים הוא אחיו – שלחץ עליה לבטל את המינוי כדי להתמנות תחתיו, והוא זה העומד מאחורי התביעה.
עו"ד אוראל דורואכן, השופט ארנון שוכנע שהאח הוא המניע האמיתי להגשת התביעה, והקשישה נגררה לבית המשפט שלא ברצונה. "בגיל הזה צריך לסחוב אותי לבית המשפט?", תהתה במהלך עדותה.
השופט כתב: "המסקנה המתבקשת היא כי לא התובעת היא זו שיזמה פניה לבית המשפט ולא התובעת היא זו שביקשה לנהל את ההליך. התובעת חזרה על כך שוב ושוב כי היא לא רצתה להגיע לבית המשפט ובגילה זה בושה בשבילה".
אשר לטענה בדבר אי-הבנת מסמכי המינוי, מצא השופט שבניגוד לטענתה – היא יודעת קרוא וכתוב והבינה על מה חתמה: "ברור לחלוטין כי התובעת לא רק שידעה על מינוי הנתבע כבן ממשיך - אלא ברור לחלוטין כי היא הבינה מצוין את משמעות המינוי ואת העובדה כי הדבר יצר קרע במשפחה".
בכל הנוגע לטענת ההתנהגות של הבן, נמצא שמדובר בנתק של שנתיים-שלוש לכל היותר, ולא למעלה מעשור כפי שנטען בתביעה. מכל מקום, נקבע שהנתק ביחסים כשלעצמו אינו מהווה בהכרח עילה לביטול המינוי, שכן עלה ממסכת הראיות שהוא נגרם בשל מעורבות האח הנוסף – אשר ביקש לנכס את הנחלה לעצמו – ולאו דווקא באשמת הנתבע.
בנסיבות אלה הורה השופט על דחיית התביעה ללא חיוב האם בהוצאות, על רקע העובדה שנגררה להליך שלא ברצונה.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד יריב ואקנין
• ב"כ הנתבע: עו"ד רחל דיין
• ב"כ רשות מקרקעי ישראל: עו"ד אמיר שאשא
• ב"כ הסוכנות היהודית: עו"ד מנחם גדרון
• עו"ד אוראל דור עוסקת במקרקעין ונדל"ן
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
