בית המשפט למשפחה בפתח תקווה הורה לאחרונה לקיים צוואה שהותיר אב ל-10, ובמסגרתה הוריש את עיקר רכושו - כולל משק חקלאי, מכונית, תכולת הבית ועוד – לבת אחת שלו שדאגה לכל צרכיו. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן דחתה התנגדות שהגיש אחד האחים, בנימוק שלא הוכיח שהצוואה נערכה תחת אי-כשירות או השפעה בלתי הוגנת.
אם המשפחה הלכה לעולמה ב-2015 והאב ב-2018. את הצוואה הוא ערך שנתיים טרם מותו, וממנה נישל לחלוטין את בנו, בנימוק שזה קיבל לאורך השנים "סכומי עתק" מכספי ניהול המשק.
הבן הגיש לבית המשפט התנגדות וטען שהצוואה נערכה בתקופה שאביו סבל מדמנציה ולא היה כשיר, ובנוסף שהופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. לדבריו, הוא ואשתו מונו בזמנו כ"בנים ממשיכים" במשק, ולכן על בית המשפט להורות על קיום צוואה קודמת של האב שעיגנה זאת.
מנגד טענו הבת הזוכה ושישה מאחיה שההתנגדות לצוואה חסרת בסיס. הם הסבירו שהיא גרה בבית אביה מאז נולדה, טיפלה בו, סעדה אותו ודאגה לכל צרכיו עד יומו האחרון - ומכאן ההיגיון בבחירתו להוריש לה את עיקר רכושו. הם הוסיפו שהבת היא אם חד-הורית, "ויש להניח כי המנוח רצה לדאוג לה ולעתידה".
ואכן, גם מסקנת השופטת בן-דב ג'וליאן הייתה שהתנגדות האח המנושל משוללת יסוד. היא הבהירה שעל פי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, הסבירות שהאב היה כשיר לערוך את הצוואה גבוהה מזו שהיה בלתי כשיר. זאת אף שכחצי שנה קודם לכן כשירותו נשללה ממנו בשל דיכאון על מות אשתו.
"המומחה הסביר כי על פי התיעוד הרפואי והסוציאלי, נראה כי המנוח יצא מהמצב הדיכאוני שבו היה שרוי", כתבה. היא ציינה שבמסקנה זו תמכו הקפדתו על היגיינה, שהעידה על השיפור במצב הרוח, וכן יכולתו ליזום. לפיכך נקבע שהאב היה כשיר להוריש בצוואתו האחרונה.
עו"ד גיא אבידןלגבי טענת ההשפעה הבלתי הוגנת אמנם צוין בפסק הדין שהמנוח סבל מאי-ספיקת לב, נעזר במחולל חמצן, לא התנייד עצמאית והיה תלוי בזולת, אולם לא הוכח שהוא פיתח תלות קיצונית במי מילדיו באופן הפוגם בתוקף צוואתו.
השופטת קבעה שהבן המנושל לא הראה שאביו "היה תלוי באופן מוחלט בתובעת דווקא, או במי מהתובעים", אלא אדרבא – העיד שבשנת עריכת הצוואה היה בקשר עמוק עימו, ביקר אותו מדי יום ולמעשה היה "צמוד" אליו.
היא הדפה גם את טענת הבן שהוא ורעייתו מונו בזמנו כבנים ממשיכים, באופן המונע את העברת המשק לאחותו. נפסק שלא הוצגה אסמכתא כלשהי לכך שהליך המינוי הסתיים, ושאר המסמכים שעליהם נשען הבן אינם תומכים בטענתו.
"מכלל הראיות שהוצגו, חוות דעת המומחה והתרשמותי מעדויות הצדדים לפניי, לא מצאתי כי נפל פגם בצוואת המנוח. שוכנעתי כי המנוח חתם על צוואתו זו האחרונה כשהוא כשיר לערוך צוואה, מרצונו החופשי, ללא השפעה בלתי הוגנת", סיכמה. היא קבעה שהצוואה תקוים וחייבה את הבן ואשתו ב-80 אלף שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים 7-2: עו"ד ישראל פלדמן ועו"ד צוף פלדמן
• ב"כ הנתבעים 2-1: עו"ד צילה טמיר ועו"ד בני טמיר
• עו"ד גיא אבידן עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
