בית המשפט המחוזי בלוד אישר לאחרונה צוואה שהותיר גבר שהלך לעולמו, ובמסגרתה הוריש את כל רכושו לאשתו השלישית, למעט 100 שקל שהשאיר לבתו מנישואיו הראשונים. בכך דחו השופטים צבי ויצמן, אלי ברנד ומוטי פירר ערעור שהגיש נכדו של המנוח בטענה למעורבות פסולה של האישה הזוכה.
המנוח התחתן בחייו שלוש פעמים: מנישואיו הראשונים נולדה בתו, אימו של המתנגד. אשתו השנייה ובנם נפטרו בעודו בחייו. רעייתו השלישית, שחיה איתו עד יומו האחרון, ביקשה לקיים את צוואתו האחרונה, שנערכה באמצעות רב. בהתאם למסמך, בית המנוח וכל נכסיו יוענקו לה אחרי מותו - למעט 100 שקל לטובת בתו.
באוגוסט אשתקד דחה בית המשפט למשפחה בפתח תקווה התנגדות שהגיש הנכד לצוואה, בטענה למעורבות האלמנה בעריכתה. נקבע שעצם נוכחותה במעמד החתימה לא מהווה עילה לפסילתו שכן הדבר נעשה לבקשת הרב, לצורך ביצוע טקס ה"קניין" ההלכתי. לפיכך הוחלט שהצוואה תקוים והנכד חויב ב-30 אלף שקל הוצאות.
אולם הוא לא ויתר, ובערעור שהגיש למחוזי טען שמדובר בצוואה המנשלת בצורה "מכוערת ומעליבה" את צאצאי סבו, והיא אף נוגדת למסורת העדה התימנית שלפיה נחלתו צריכה להישאר בתוך המשפחה. הוא שב על טענתו שאשת המנוח הייתה מעורבת בתהליך עריכת הצוואה, באופן המצדיק לבטלה.
מנגד טענה האלמנה שלא נכחה בשיחות שניהלו בעלה והרב לפני חתימת הצוואה, ורק הגיעה לבקשת הרב למעמד טקס הקניין ההלכתי על פי הדין העברי. לשיטתה מדובר בצוואה הגיונית שכן היא נערכה לאחר שנות נישואים רבות, כך שצדק בית המשפט למשפחה כשהורה על קיומה.
עו"ד מיה רשל ארבל שופטי המחוזי הסבירו שעל מנת לפסול את הצוואה, נדרש שהמעורבות תהיה בחלק המהותי של פעולת עריכתה, ובעלת קשר סיבתי להוראה המזכה את הנהנה. הם התרשמו שזה אינו המקרה, ולכן אישררו את פסק הדין. "עצם העובדה שהמשיבה ליוותה את המנוח לביתו של הרב אין בה כדי ללמד, בהכרח, על פעולת עריכת הצוואה מצידה", הבהירו.
הם הזכירו את גרסת האלמנה, שלא נסתרה, שלפיה הרב דיבר עם בעלה באופן פרטני ודיסקרטי כדי ללמוד על רצונו, מבלי שאיפשר לה להיכנס, ורק לקראת הסוף קרא לה פנימה לצורך טקס הקניין.
"אם כן", נכתב בפסק הדין, "נוסח הצוואה ועיקריה נמסרו לרב על ידי המנוח עצמו, לא על ידי שליח ולא על ידי מיופה כוח, ובאופן קונקרטי לא על ידי המשיבה. הרב בחן את רצונו של המנוח עצמו ומתוך דברי המנוח, כתב את אשר כתב את ערך את הצוואה".
השופטים העירו שהצוואה מתיישבת עם שורת ההיגיון, שכן במעמד חתימתה היו המנוח ואלמנתו זוג אוהב הנשוי מזה כעשור, כאשר האישה דאגה לרווחתו, ובנסיבות אלה הוא בחר להעניק לה את מלוא רכושו לאחר מותו.
משנדחתה טענת הנכד למעורבות בצוואה הפוסלת את תוקפה, הורו השופטים על דחיית ערעורו תוך חיובו בהוצאות של 15 אלף שקל לטובת אלמנת סבו.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד גד טיכו, עו"ד דוד חגבי , עו"ד ישי שידלובסקי אור ואח'
• ב"כ המשיבה: עו"ד אפרים דמרי
• עו"ד מיה רשל ארבל עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
