בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה תביעה שהגישה רוכשת בית דו-קומתי בצור הדסה, שדרשה פיצויי עתק בשל ליקויים שכביכול הוסתרו ממנה. השופט אלעד פרסקי קבע כי כל המידע הרלוונטי היה בידיה טרם הרכישה, והיא תשלם למוכרת הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל.
ביולי 2021 חתמו הצדדים על הסכם מכר למכירת הבית תמורת 3.5 מיליון שקל. במסגרת ההסכם הוצהר כי בעבר הייתה רטיבות בקומה התחתונה, וכי נמסרה חוות דעת של מהנדס והוצגו תיקונים שבוצעו. הקונה אף הצהירה כי בדקה את הבית, כולל בעזרת אנשי מקצוע, וכי היא רוכשת אותו "as is" – במצבו הקיים, לרבות הלחות שנותרה ברצפה ובתקרה.
אבל בתביעה שהגישה במרץ 2022 היא טענה שלאחר כניסתה לבית גילתה להפתעתה ליקויים חמורים שנעלמו מעיניה, בהם רטיבות חמורה, איטום פגום, ליקויים במערכת החשמל וחריגות בנייה. היא העמידה את תביעתה על 900 אלף שקל.
מנגד טענו בעלת הנכס הקודמת ובתה - שטיפלה בפועל במכירה – שהקונה ידעה היטב שמדובר בבית ישן ובו ליקויים. הן הדגישו שלא הסתירו ממנה דבר: נמסרה לרוכשת חוות-דעת של מהנדס מטעמן, פורטו בפניה הליקויים ותיאורי התיקונים שנעשו, והיא אף פנתה בעצמה לבעלי מקצוע ולשוכרים שגרו בבית.
ואכן, השופט פרסקי שוכנע שהרוכשת ביצעה בירורים נרחבים בנוגע לבית ומכאן שהייתה מודעת למצבו: היא שוחחה עם הדיירים ששכרו אותו, קיבלה את מספר הטלפון של קבלן האיטום, פנתה לאדריכלית במטרה לבחון שיפוץ, ואף הקליטה שיחות עם אנשי מקצוע בניסיון "לדוג" מהם מידע שיחזק את עמדתה. נקבע כי היא ידעה על הלחות, ידעה שמדובר בבית ישן, וידעה גם שתיקוני האיטום טרם עמדו במבחן גשמי חורף נוספים.
עו"ד אבינעם גואלמןצילום: תומר יעקובסוןבפסק הדין צוין שלא רק שלא הייתה התרשלות מצד המוכרת, אלא שהיא פעלה בתום לב, שיתפה פעולה עם הקונה, והזמינה בעצמה חוות דעת מקצועית כדי לבדוק את מוקדי הרטיבות. גם באותם מקרים שבהם הליקויים לא נפתרו עד תום – כמו חדירת מים מקירות חוץ או כשל בגג – נקבע כי לא הוכח שידעה על כך. באשר לאיטום הגג צוין כי הייתה אחריות של קבלן האיטום עד שנת 2024, אך הקונה כלל לא ניסתה להפעילה.
בנוגע לטענות על חריגות בנייה – כמו פיצול הבית לשתי יחידות, גובה חדרים לא תקני או מחסן בחצר – קבע השופט כי עורך הדין של הרוכשת ביצע את כל הבדיקות התכנוניות הנדרשות מול הוועדה המקומית, וכי לא מדובר בהסתרה או מצג שווא. היא הדגישה שלא הוכח כל נזק בפועל, שכן הקונה ממילא תכננה לבטל את הפיצול ולהרחיב את הבית.
השופט הבהיר כי לפי החוק, מוכר שאינו יודע על פגם – ואינו צריך לדעת עליו – אינו נושא באחריות, בפרט כאשר הקונה יודעת על מצב הנכס ומוותרת מראש על טענותיה בהסכם המכר. לדבריו, לא ניתן להטיל על המוכרת אחריות מוגברת רק בשל כך שתיקון שביצעה לא הצליח לבסוף.
"המוכר אכן נזהר ולא התרשל", כתב. "עצם העובדה שהתחוור בדיעבד שהתיקון שביצע אותו מוכר נכשל אינה, כשלעצמה, מלמדת כי אדם סביר צריך היה לדעת על כך, וממילא זוהי אינה בהכרח רשלנות". נוכח כל זאת התביעה נדחתה והרוכשת חויבה בתשלום הוצאות הנתבעות ושכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הקונה: עו"ד יורם ספרן
• ב"כ הנתבעות: עו"ד שחר בז'רנו
• עו"ד אבינעם גואלמן עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
